למה בייסבול?

איך יודעים שבא אביב?
בישראל יש לנו את השקדיה, פסח והחמסינים.
בארה"ב מתחילה עונת הבייסבול. היא נפתחת בתחילת אפריל ומסתיימת בסוף ספטמבר, ואז מתחיל הפלייאוף.

מתישהו בתחילת שנות האלפיים התחלתי להתעניין בספורט המוזר הזה שמשוחק מעבר לים ונקרא בייסבול. כנראה שזה היה בגלל שקצת נמאס לי מכדורסל וכדורגל וחיפשתי תחום חדש לחקור ולהתעניין, והספורט הזה בגלל ההיסטוריה הארוכה שלו (מעל 150 שנה כספורט עממי ו-130 שנה כמקצועני) מספק הרבה סיפורים ונתונים.

אני לא אטריח אתכם בחוקי המשחק ובכללים שלו, אבל כן אנסה לתת קצת טעימה מהסיבות שגרמו לי להתאהב בו: תמיד יש סיכוי לנצח, אין שעון, הייחודיות של המגרשים, השילוב בין סטטיסטיקה אישית לקבוצתית, הטקסים המיוחדים, הסרטים והקללות.

קודם כל, זה הספורט היחיד המוכר לי שבו אתה יכול לנצח עד השנייה האחרונה, כלומר עד שהשחקן האחרון שלך נפסל. אפילו ברצלונה הגדולה לא תצליח לחזור מפיגור 3-0 דקה לסיום המשחק. לעומת זאת, גם לקבוצה הכי גרועה בליגה יש סיכוי גם אם נשארה עוד זריקה אחת מוצלחת לקבוצה השניה כדי לפסול את כולם. קבוצה יכולה לייצר אינסוף ריצות / נקודות כל עוד לא נפסלו כל שחקניה. אמנם זה לא קורה הרבה, אבל לפחות יש תקווה.

Credit to "MLB" Facebook page
Credit to "MLB" Facebook page

תנסו לחשוב על משחק כדור קבוצתי ללא הגדרת זמנים. היחיד שעולה לי בראש הוא כדורעף שבו יש מגבלה אחרת של ניקוד מקסימלי. רק בבייסבול (או בתאומו הקריקט) אין שעון והחיים מתנהלים ללא תיקתוק ובקצב משלהם. מעין אי של שפיות ונחת בתוך המירוץ האינסופי. נכון שהמשחקים ארוכים ונמשכים מעל שעתיים וחצי, אבל הם אינם תחומים בתוך סד זמנים קבוע מראש. אם משחק מגיע להארכה הוא יכול להימשך גם חמש שעות ויותר, עד שתושג הכרעה.

כל מגרשי ספורט הכדור למיניהם נראים אותו דבר למעט שינויים קלים.
בבייסבול – לא ולא. אף איצטדיון אינו דומה לשני, למעט החלק הפנימי של המגרש, המכונה היהלום ומכיל את בסיס הבית, שלושה בסיסי ריצה וגבעת המגיש (פיצ'ר). חלק זה של המגרש זהה לחלוטין. כל השאר שונה: המרחקים בין בסיס הבית לקצוות המגרש, גובה הגדרות המקיפות את המגרש, צורת הגדרות וכו'. עובדה זו מחייבת קבוצות לתכנן באופן שונה את ההרכבים בין מגרש למגרש ומחייבת את הקבוצה הביתית לגייס שחקנים שיוכלו לנצל בצורה הטובה ביותר את מימדי ואופי המגרש הביתי.

כולם מדברים על התרומה האישית העצומה של מסי, רונאלדו, לברון או סטפן קארי לקבוצות שלהם ומנסים לנתח את השפעתם על הישגי הקבוצות. בבייסבול זה יותר פשוט. כאן ממש סופרים נצחונות והפסדים לפיצ'רים של הקבוצה. אחד מהם תמיד יזכה שהניצחון ירשם לזכותו (ובקבוצה השניה ירשם הפסד לחובתו של אחד המגישים) לפי כללים מסוימים. נכון שיש מגבלות לשיטה הזו, אבל היא יחודית, מרתקת ויוצרת עניין. פיצ'ר פותח (שבד"כ הניצחון או ההפסד מיוחס אליו) ישתתף בכ-30 משחקים במהלך העונה והכוכבים הגדולים מגיעים בערך ל 20 ניצחונות.

על הטקסים, הסרטים וביחוד הקללות בבייסבול נספר בפעמים הבאות.

השבוע היה יום הפתיחה החגיגי של עונת 2016.
אז כמו שאומרים האמריקאים:
…TAKE ME OUT TO THE BALL GAME

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח