אי אפשר לבוא בטענות לטביב על הרצון שלו להרוויח כסף מהכדורגל בניגוד לרוב בעלי הקבוצות שרכשו קבוצות והפסידו מיליוני שקלים בדרך. אי אפשר לבוא אליו בטענות על העיקרון לא לתת לשחקנים בקבוצות שלו שכר שעובר את התקרה אותה הוא רואה כנורמלית, גם בעידן הכסף של היום. זכותו של טביב, כבעלים של ארגון מסוים, ללכת עם קו שנראה לו תקין, כדי לא להפסיד את הונו ולא לאבד את הראש בתחרות מול שאר הקבוצות והמנהלים בליגת העל.

הבעיה היא שהמדיניות הזאת לא מתאימה לכל קבוצה. בית”ר לא יכולה להיות קבוצה שמשביחה שחקנים לשאר הקבוצות הגדולות. הפרגון לדברים הטובים שקיימים אצל טביב, כמו טביעת העין לקחת שחקנים שטרם פרצו ופורחים אצלו או היכולת שלו להמר בהצלחה על שחקנים שנכשלו בקבוצות אחרות, הולכת לאיבוד כאשר רואים לאן הדברים האלה מובילים לאחר מכן. בית”ר לא יכולה לשחרר מדי שנה שחקנים שמחוברים למועדון, לקהל ונמצאים בדיוק בשלב של שיא הפריחה בקריירה שלהם ורגע לפני שהם קוצרים את הפירות בשביל היציע המזרחי, הם עוברים לקבוצות אחרות בגלל הרצון לא לתת להם תוספת שכר שהם מקבלים במקום החדש שלהם. עומר אצילי, דן אייבינדר, איתי שכטר, חן עזרא הם רק דוגמאות שאפשר לשים על קצה המזלג בשביל לראות את תמצית הבעיה של התופעה הזו. אם טביב היה מבין כי הישארות של שחקנים בסדר גודל כזה בבית”ר תכניס לו כסף ממנויים ומכירת כרטיסים והשכר שיוסיף להם יתקזז מהכנסות, המצב של בית”ר היה טוב לאורך זמן. בית”ר לא יכולה לעשות עונה כמו שעשתה בעונה החולפת, כשהתמודדה כמעט עד סוף הליגה על דאבל, ובגלל הקפריזות של טביב לאבד את כל נכסיה.

טביב הוא לא הראשון שמקבל ביקורת מהקהל שלו ולביקורת של אוהדי בית”ר יש סיבות רבות. לוני הרציקוביץ’, לשעבר בעלים של מכבי ת”א, אכל מרורים רבים עד שעזב את מכבי ת”א ואף פעם לא נהג כפי שטביב נוהג. טביב גורם לזרים שחתמו עוד לפני שטביב קיבל את ההחלטה לעשות את סיבוב הפארסה המי יודע כמה שלו, לרצות לברוח כמה שיותר מהר מבית וגן. טביב מביא את בית”ר למצב שגיא לוזון מרכיב קבוצה שנראה כרגע שאם תצליח להגיע לפלייאוף העליון זה ייחשב מבחינתה כהישג משמעותי.

דרך הניהול הזו עושה רע מאוד לבית”ר. אין שום ראייה לעתיד, אין שום המשכיות והשינוי בדרך החשיבה של טביב לעיתים קרובות כל כך, פוגע בבית”ר בצורה אנושה. אחרי שהצליח לבנות סגל עם שחקנים איכותיים ומחוברים מאוד אחד עם השני, הוא מנשל את בית”ר מהנכסים שלה ועוד מחזק את שאר הקבוצות הגדולות בליגה, שבית”ר אמורה להיאבק מולם על תארים. בכל פעם שטביב מרגיש שפוגעים לו באגו או רוצים לפתוח כנגדו במחאה, הוא מחליט “לנקום” באלפי אוהדים ולגרום להם לסבל כל כך גדול.

אם טביב רוצה להרוויח כסף מהכדורגל, להשביח שחקנים ולמכור אותם אחרי מעט זמן בהרבה כסף, שייקח מועדון קטן שלא שואף לקחת תארים, שלא רואה בכלל באופק אופציה לזכות באליפות ויתנהל כמו שהוא מתנהל היום. כמו שהלוזונים עושים בפתח תקווה, כמו שג’קי בן זקן עושה באשדוד, כך טביב יכול לעשות במועדון בסדר גודל הזה, לא בבית”ר.

כשטביב עזב את הפועל כפ”ס הוא האשים את הקהל הירוק של המועדון מהשרון שהם כפויי טובה ושבלעדיו הם לא היו לאורך שנים בליגת העל. כשעזב את הפועל ת”א, הוא טען שבלעדיו הם לא היו זוכים בדאבל ולא מגיעים לשלב הבתים של ליגת האלופות והסילוק שלו נובע בגלל דעות גזעניות. הכריזמה של טביב גרמה לאוהדי כדורגל ישראלי בכלל ואוהדי בית”ר בפרט להאמין בצדקתו ולשאול את אוהדי הפועל ת”א “למה העפתם את טביב?”. מבחינת הקהל של בית”ר, טביב היה אמין במאת האחוזים בדבריו כשמנגד עומדים אוהדי הפועל שלא אהובים בלשון המעטה ע”י אוהדי בית”ר. “משיח תימני” הם קראו לו.

במדינה מתוקנת טביב כבר לאחר סיום הדרך בכפ”ס היה מפסיק להיות בעלים של קבוצות כדורגל בישראל. מקרים רבים ושנוייים במחלוקת קרו בדרך גם אצל הירוקים מכפ”ס וגם אצל הפועל. אילו מקרים אתם שואלים? עד היום בכפ”ס מחפשים את הכסף שמגיע להם על העברתם של אביחי ידין, בן לוז, דאגלס דה סילבה וסמואל יבואה, שעברו אגב מכפ”ס להפועל מיד אחרי שנכנס שותף להפועל עם מוני הראל. את כפ”ס הוא השאיר ללא שום תשתיות ועתיד והקבוצה ירדה עד לליגה א’. את מחלקת הנוער של הפועל הוא חיסל לחלוטין, שלא נדבר על העובדה שבתקופת טביב עמדו כנגד המועדון תביעות בסה”כ 19 מיליון שקלים על חובות לשחקנים, סוכנים, ספקים וכו’. המצב שאליו נקלעה הפועל בשנים האחרונות משמח הרבה מאוד אוהדים יריבים, דבר שהוא לגיטימי, אבל אם רגע אותם אוהדים יסתכלו ממבט אובייקטיבי על החקירה שמתנהלת עדיין בימים אלה על ההתפרקות של הפועל, הם יבינו כי אמנם אי אפשר להאשים את טביב עד סופה, אבל השם שלו משתרבב חזק מאוד בדפי החקירה של מפרקי הפועל.

עוד דבר קטן שאוהדי בית”ר חייבים לשים לב אליו בהקשר של טביב הוא אלי אוחנה. בתקופת גאידמק, סמל גדול של בית”ר כבר נשרף בעיני האוהדים – קורנפיין, שעד פרשת הצ’צ’נים היה אחד מהאנשים הכי אהובים בטדי, הפך בן רגע לבוגד, כשתמך במעסיקו כאשר הסכים לקבל את השחקנים המוסלמים בטדי. הקהל שכח לו חסד נעורים, מחק את כל מה שנתן במשך שנותיו כשחקן וכמנהל וירד לחייו. בשנה החולפת אוחנה חזר לבית וגן כדי להיות יד ימינו של טביב ולהיות האיש שמחזיק את תיק הניהול כאשר טביב לא יכול לנהל באופן ישיר את בית”ר לאור פרשת האלימות שלו בתקופה שניהל את הפועל ת”א. אוחנה היה אמור להיות האיש שמקבל באמת את ההחלטות, מנהל את בית”ר בפועל ומקבל יד חופשית, בהתאם לכסף שטביב מכניס, לעשות את בית”ר טובה יותר ומסודרת יותר. מה שקורה בחודש האחרון בבית”ר יכול בן רגע להתפתח למצב שבו אוחנה הופך גם הוא לאיש הרע. אוהדי בית”ר צריכים לשים לב לא לשרוף גם אותו ולפקוח עיניים בצורה מושכלת על מה שקורה במועדון האהוב שלהם.