הסיבוב הראשון בו ניצחו כל הקבוצות הביתיות בתוצאה ממוצעת של 4-1.1, היה בין החד צדדיים בשנים האחרונות (במיוחד במזרח), אבל חצאי גמר זה כבר סיפור אחר ומחכות לנו 4 סדרות מלאות בדרמות, פיקנטריות וכוכבים שיזרחו ויפלו.

להלן ניתוח יחסי הכוחות וקלוז אפ על השחקנים שכדאי לשים לב אליהם:

מזרח
מילווקי באקס (1) – בוסטון סלטיקס (4)

הדרך לחצי הגמר:

מילווקי באקס: 60-22 בעונה הסדירה, 4-0 על דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון

בוסטון סלטיקס: 49-33 בעונה הסדירה, 4-0 על אינדיאנה בסיבוב הראשון

תקציר הפרקים הקודמים: איך שגלגל מסתובב. בעונה שעברה שתי הקבוצות נפגשו בסיבוב הראשון ומילווקי זכתה למחמאות על כך שהצליחה למתוח את הסלטיקס בהרכב חסר מאוד ל-7 משחקים, ובתחילת השנה ההימור המתבקש היה ששתי הקבוצות יפגשו לסדרת 1-4, אבל מהכיוון ההפוך. אבל בארצות הברית שיחקו גם קצת כדורסל בחצי השנה האחרונה ושתי הקבוצות הלכו לכיוונים שונים.

בפעם האחרונה שמילווקי באקס עברה סיבוב פלייאוף מפלגת העבודה עוד שלטה בישראל, מגדלי התאומים עוד עמדו איתן ויאניס אנדטקומבו, שמוביל אותה לעונה חלומית, טרם ערך היכרות ראשונית עם לוח הכפל, אבל השנה היא מגיעה לשם בסטייל עם המאזן הכי טוב בליגה, הMVP ומאמן העונה שבדרך, ואחרי שטיילה נגד דטרויט. היא גם פייבוריטית ברורה בסדרה והלחץ כולו עליה.

בוסטון לעומת זאת, שבקיץ נראתה כדבר הבא בליגה, עברה עונה הפכפכה ומאכזבת. בניגוד לעונה שעברה, בה סבלה ממכת פציעות והצליחה להגיע עם הרכב טלאים למרחק נגיעה מהגמר הגדול, השנה כולם היו בריאים, אבל חדר ההלבשה קצת פחות ובראד סטיבנס לא הצליח לחבר את כל החלקים בפאזל כשהצעירים בראון וטייטום, שקיוו שיהפכו לכוכבים כבר השנה, מתקשים להסתגל לנוכחות של אירווינג והייוורד והקבוצה מתקשה מאוד לשמור על יציבות לאורך העונה.

עם זאת, מהטיפ אוף של הסדרה לכל זה לא תהיה משמעות, ודווקא עמדת האנדרדוג יכולה לעשות טוב לקבוצה הלא פחות מוכשרת, שלמרות שאינדיאנה נטולת אולדיפו אינה אינדיקציה (כנ"ל לגבי דטרויט אותה ניצחה מילווקי) נראית כאילו הגיע לפלייאוף בדיוק בפורמה הנכונה, ועשויה להתחבר בדיוק בזמן כדי להפתיע.

 

שימו לב: גורדון היוורד. שנה וחצי אחרי הפציעה המחרידה שלא היה ברור איך יחזור ממנה ואחרי עונה בה התקשה להשתלב במה שנבנה בבוסטון בלעדיו, בסדרה נגד אינדיאנה הוא סוף סוף נראה כמו עצמו ואם ימשיך כך יכול להיות האקס-פקטור שיעזור לבוסטון לטרוף מחדש את הקלפים בפלייאוף המזרח.

תחזית: זאת תהיה סדרה טובה וצמודה והניסיון והמסורת לטובת בוסטון, אבל מילווקי עמוקה ומאוזנת מספיק כדי לעלות את האינטנסיביות ובשביל להוריד מהתפוקה של יאניס (שבסיבוב הראשון כשהסתבך בבעיית עבירות מילווקי הראתה שהיא קבוצה לא רעה גם בלעדיו) צריך סטופר ברמה שאין לסלטיקס, ככה שזה קודם כל תלוי בבאקס והם יעשו את העבודה 4:2 למילווקי.

טורנטו ראפטורס (2) – פילדלפיה 76 (3)

הדרך לחצי הגמר:

טורונטו: 58:24 בעונה הסדירה, 4-1 נגד אורלנדו בסיבוב הראשון

פילדלפיה: 51:31 בעונה הסדירה 4-1 נגד ברוקלין בסיבוב הראשון

תקציר הפרקים הקודמים: זה הרגע בשבילו שתי קבוצות ביצעו ביצעו לא מעט מהלכים שנויים במחלוקת וויתרו לחלוטין על הרצון להיות קונצנזוס בקרב קהילת חובבי הכדורסל בארצות הברית. פילדלפיה עם ה"תהליך" הידוע לשמצה במסגרתו לא שיחקה כדורסל במשך 4 עונות כדי לצבור נכסים, וטורונטו שאחרי 5 שנים של הצלחה בעונה הסדירה ואכזבה בפלייאוף, נפרדה בצורה קרה מאוד מהמאמן והשחקן הגדולים בתולדות הפרנצ'ייז בשביל הרפתקה עם קאווי לאונרד למרות הסיכון שהיא תהיה עבורו רק תחנת מעבר ליעד אטרקטיבי יותר בקיץ. אבל הנאיביים שציפו לראות את המנהלים מגורשים מהעיר עם הדגים המסריחים צפויים להתאכזב כי בינתיים זה עובד להן בדיוק לפי התוכניות, והסדרה תפגיש את שתי הקבוצות העמוקות והקשוחות במזרח שהמנצחת במזרח צפויה להנות מיחס הימורים מחמיא מאוד בשלב הבא.

טורונטו, עם לאונרד בעונת שיא וצוות מסייע מרשים של לאורי, סיאקם ואיבקה היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה ונראתה מאוזנת ומגובשת יותר במהלך העונה הסדירה. אבל לפילדלפיה, ששניים משחקני החמישייה שלה, באטלר והאריס הגיעו באמצע העונה (וכעת מרכיבים ביחד עם סימונס ואמביד חמישייה שמכילה ארבעה אולסטארים בפוטנציה), עוד יכולה להראות לנו משהו שלא ראינו ולמרות התוצאה הזהה בסיבוב הראשון, היא שיחקה משחקים צמודים ועצבניים נגד ברוקלין העיקשת. טורונטו לעומת זאת שיחקה נגד אורלנדו שזה לא יפה להגיד, אבל בעיקר נגד עצמה ונגד השדים של אפריל שניצחו אותה במשחק הראשון, ויכול להיות שזה ישחק לטובת פילדלפיה שהשחקנים שלה כבר הרגישו על בשרם (Literally) פלייאוף.

 

שימו עין: ג'ימי באטלר VS קאווי לאונרד אמנם שחקנים שונים ואין ספק שלאונרד טוב ובעיקר יציב יותר, אבל עדיין מאבק מסקרן מאוד גם בגלל שמדובר בשניים מבין שלושת שחקני ההגנה הטובים בליגה שישמרו אחד על השני וגם בגלל המסלול הדומה והעגום שעברו: לשניהם יש סיפור חיים טראגי (ברמה שלא מכובד לספר כהערת אגב בכתבה שעוסקת בניתוח מקצועי), שניהם פילסו בעשר אצבעות דרך לעילית של הספורט האמריקאי והיו סיפור סינדרלה מעורר השראה, ושניהם גם הסתנוורו מההצלחה והפכו לשנויים במחלוקת אחרי שהקפריזות שלהם פירקו קבוצות שנבנו סביבם והם עשו את המוות להנהלה כדי שתשלח אותם לחוף המזרחי.

בעוד קאווי נותן עונת שיא, משדרג את כל החברים סביבו וחוץ מהנקמנים שבאוהדי הספרס כולם כבר שכחו את הבלאגן סביבו בעונה שעברה, לבאטלר יש הרבה מה להוכיח כי מאז שהגיע לפילדלפיה הוא לא מצליח לשחזר את היכולת הנהדרת משיקאגו ולשדרג את הקבוצה וכמו במינסוטה גם כאן יש שני כוכבים צעירים שמקבלים מהפרנצ'ייז יחס של נסיכים ולא ממש מרגישים בנוח לידו. בשביל להוכיח שעדיין כדאי להמר עליו הוא צריך להיות בשיאו ולגלות מנהיגות ברגעים הקריטיים ולקחת אותה סיבוב יותר מבעונה שעברה לפחות.

תחזית: זאת תהיה הסדרה הכי שקולה בפלייאוף ויהיו שם דרמות, מהפכים, והרבה מאוד טראש טוק (השם האמצעי של ג'ואל אמביד בנוסף להיותו השחקן המוכשר בסדרה) שיולידו יריבות שתישאר להרבה שנים. אבל בסוף לאונרד, שנראה כאילו הוא רוצה גמר יותר מכולם, וריבוי השפנים שיש לראפטורס על הספסל יכריעו 4:3 לטורונטו

                                                                                                                     

מערב

גולדן סטייט ווריורס (1) – יוסטון רוקטס (4)

הדרך לחצי הגמר:

גולדן סטייט: 57-25 בעונה הסדירה (מקום ראשון), 4-2 על ל.א. קליפרס בסיבוב הראשון

יוסטון: 53-29 בעונה הסדירה, 4-1 על יוטה ג'אז בסיבוב הראשון

תקציר הפרקים הקודמים: לפני קצת פחות משנה נפגשו שתי הקבוצות לסדרת גמר אזורי מותחת שהשאירה הרבה טעם של עוד וסימנה את הטקסנים כאיום המרכזי על השושלת שמאיימת להפוך להיות הדומיננטית ביותר בהיסטוריה של המשחק.

לרוע מזלה של יוסטון היא תפגוש את המפלצת מאוקלנד כבר בסיבוב השני כי השנה לא הכל הלך חלק כמו בשנה שעברה – היא פתחה את העונה בצורה עצלה, ביצעה ניסוי לא מוצלח עם כרמלו אנתוני שכל הליגה הפיקה לקחים ממנו וסבלה ממכת פציעות. אחרי שכבר נראתה כמו אכזבת העונה, ג'יימס הארדן, להזכירכם MVP מכהן, החליט שאם כלום לא הולך הוא ימצא עוד הילוך בגיר ויציל את המולדת לבד בדרך לממוצע הנקודות הגבוה ביותר במילניום הנוכחי (כ-36), וזה הספיק לריצה שהגיעה עד ליתרון ביתיות בפלייאוף. בסיבוב הראשון נגד יוטה שסוף סוף כולם היו בריאים הקבוצה ניצחה בצורה מרשימה והצוות המסייע הצליח לחפות על הארדן גם בימים חלשים יותר והקבוצה מגיעה לחצי הגמר בכושר שיא וזאת שוב סדרה מבטיחה ומסקרנת.

גולדן סטייט לעומת זאת רשמה את מספר הנצחונות הנמוך ביותר שלה ב-5 העונות האחרונות, איבדה את דמרקוס קאזינס המסכן אחרי משחק פלייאוף בודד, התקשתה הרבה יותר מהצפוי מול הקומנדו של דוק ריברס בסיבוב הראשון ונראית יותר פגיעה, אבל יכולה להתעודד בכך שהוכיחה במשחק האחרון שברגע שכולם מפוקסים היא תלויה קודם כל בעצמה, ואחרי שקרי ודוראנט סיימו להיפתר מכל הקופים על הגב בשנתיים האחרונות היא כבר לא צריכה לחשוש מעלייה של מפלס הלחץ בהמשך.

 

שימו עין: כריס פול. ג'ון סטוקטון, קארל מאלון, צ'ארלס בארקלי, רג'י מילר, סטיב נאש, אלן אייברסון. מי לא רוצה להצטרף לרשימה כזאת? למרבה הצער מדובר בכוכבים הגדולים בדור האחרון שפרשו בלי טבעת אליפות, וCP3 בן ה-34 מתקרב לשם, כשלפני 11 חודש הפך לגיבור הטראגי של הפלייאוף אחרי פציעה שאילצה אותו לשבת מחויט על הספסל במשחק 7 ולצפות במטווח לבנים של חבריו לקבוצה שיכול מאוד להיות שלקח לו את הצ'אנס האחרון. עכשיו הוא מגיע כשיר נגד אותה יריבה, ולראשונה מאז הגיע לליגה הוא בתפקיד משני לחלוטין ונראה בסדר עם זה, אבל בשביל סיכוי כלשהו להפתיע הוא חייב להזכיר נשכחות, גם בהגנה על סטף קרי שכופף לו את הקרוסליים פעם או פעמיים וגם לשאת בנטל ההתקפי בזמן שההגנה תתמקד בהארדן.

תחזית: יוסטון אמנם הרשימה מאוד בסיבוב הראשון, אבל היא עדיין לא אותה מכונה משנה שעברה, וגם שחקן ההתקפה הטוב בעולם לא מספיק כשמולו יש את קרי, תומפסון ודוראנט שביום נתון יכולים לקרוא עליו תיגר והשניים האחרונים גם בעילית של שחקני ההגנה. מן העבר השני גולדן סטייט כאמור נראית פגיעה יותר מבשנים קודמות, אבל הנורה האדומה בסיבוב הראשון, היריבה וג'יימס הארדן שיכול להעלות לה (ולכולם) את הסעיף יביאו אותם חדים וימנעו מהם להשמיט משחקים שבשליטה שלהם כמו בסיבוב הראשון. יהיו משחקים מעניינים, אבל סנסציה לא תהיה כאן וגם לא שחזור של המותחן משנה שעברה, 4:1 לגולדן סטייט, ואשמח לאכול את כל הכובעים בבית

 

דנבר נאגטס (2) – פורטלנד טרייל בלייזרס (3)

הדרך לחצי הגמר:

פורטלנד: 53-29 בעונה הסדירה, ניצחון 4-1 על אוקלהומה סיטי בסיבוב הראשון

דנבר: 54-28 בעונה הסדירה, ניצחון 4-3 על סן אנטוניו בסיבוב הראשון.

תקציר הפרקים הקודמים: קודם כל גילוי נאות – בכל הקשור לסדרה הזאת אני נמצא בניגוד עניינים: מצד אחד הקבוצה שהדיחה את סן אנטוניו, אותה אני אוהד, בסדרה דרמטית בסיבוב הראשו ומצד שני הקבוצה שהימרתי עליה כאכזבת העונה בפרויקט פתיחת העונה של האתר והפכה אותי לבדיחה (ומזל שלא ניסיתי את מזלי גם בסיבוב הראשון כי אז זה היה קורה לי פעם שנייה) אבל חייב להודות שזה לא גרע במאום מההנאה מההצגה שלהם בסיבוב הראשון.

אחרי שקיבלה שני סוויפים רצופים בסיבוב הראשון (האחרון עם יתרון ביתיות), היה נדמה שהציוות הנהדר של המאמן טרי סטוטס והכוכבים דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום כבר הגיע לתקרת הזכוכית והקבוצה תצטרך לבחור בין לשקוע בבינוניות לבין לפרק את החבילה. אבל הם לא הראו שום סימני פוסט-טראומה ולמרות הפציעה של נורקיץ,' שהיה האיש שלהם בצבע במהלך העונה הם הצליחו לשחזר ואף לשדרג את היכולת בדרך למיקום זהה. אבל גם זה לא היווה הכנה לניצחון המרשים על אוקלהומה בסדרה אליה הגיעו כאנדרדוג, ובטח למופע של דמיאן לילארד שקיבל לא מעט ביקורת על היכולת בקלאץ' במשחק 5 שבקרוב יגיע לערוץ הגולד.

 

אבל הפעם זה עשוי ללכת קצת יותר קשה כי מולה תעמוד קבוצה חזקה ובעיקר שמחה יותר. במהלך העונה היא ניצחה רק משחק אחד יותר, אבל בילתה לא מעט זמן בפסגת המערב, נראתה כקונטנדרית בהתהוות וניקולה יוקיץ', שמשלב עם ה2.17 שלו טכניקת קליעה ומסירה של שחקן חוץ נראה כמו השלב הבא באבולוציה של הגבוהים. בטבילת האש שלו ושל רוב שחקני הרוטציה להם זה הפלייאוף הראשון חוסר הניסיון בא לידי ביטוי והם היו זקוקים לנאיביות לא אופיינית של סן אנטוניו בדקה האחרונה של משחק 7 כדי להגיע לחצי הגמר, אבל אחרי ששרדו את המותחן הם יכולים להגיע משוחררים ורגועים בהרבה.

שימו עין: דמיאן לילארד הוא מתעלה על כל הציפיות שהיו ממנו, הוא נשק קטלני בהתקפה וכבר מזמן לא חור בהגנה כמו שאמרו עליו בתחילת הקריירה, הוא ההגדרה המילונית לפרנצ'ייז פלייר בקבוצה אותה הוא מצעיד לפלייאוף בקביעות מאז עונתו השנייה, אבל עדיין תמיד היה חסר לו משהו כדי שיזכירו אותו בנשימה אחת עם הגדולים ביותר במשחק. אחרי ההצגה בסיבוב הראשון והנוקאאוט שנתן לראסל ווסטברוק אולי זה סוף סוף יקרה, אבל אם תשאלו אותו הוא כנראה יוותר על זה בשמחה לטובת הופעת בכורה בגמר אזורי.

תחזית: בסופו של דבר מדובר בקרב סגנונות. מצד אחד הציוות האקספלוסיבי של לילארד ומקולום בקו האחורי ומצד שני דנבר, אחת הקבוצות הבודדות שעוד מתבססות על שחקן פנים שיחייב את טרי סטוטס להיות יצירתי בהגנה כי המצ' אפ של הגבוהים שלו נגדו גרוע מאוד. הפעם הניסיון ידבר ופורטלנד שגם הרוויחה מנוחה לא קצרה תמשיך את המומנטום. 4:2 לפורטלנד