זה אוטוטו נגמר. בין אם זה יקרה ביום שני בלילה באוקלנד או שלושה ימים אחר כך בקליבלנד, גולדן סטייט תנצח לפחות משחק אחד מהשלושה שנותרו ותיקח אליפות שנייה ברציפות. לא רק בגלל שאף קבוצה בהיסטוריה לא חזרה מפיגור 3-1 בסדרת גמר של הNBA ולא רק בגלל שיש לה יתרון ביתיות, אלא בגלל שהיא פשוט קבוצת כדורסל טובה יותר. יבואו כל הפרשנים, כל שחקני המשנה וכל המאמנים המחליפים את דיוויד בלאט, אבל הווריורס פשוט טובים יותר, נקודה. אין פה באמת הרבה על מה לדבר. לכן כשאני אומר שזה אוטוטו נגמר, אני מדבר פחות על סדרת הגמר ויותר על חלון ההזדמנויות של לברון.
אני לא אוהב אותו, בכלל לא. מאז "ההודעה" והמעבר למיאמי, מרגיש לי שהוא הפך להיות אגו מנייאק מטורף שאני פשוט לא יכול לראות מצליח. למרות זאת, אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא אחד הגדולים בכל הזמנים, ביי פאר אחד הגדולים. האתלטיות, המספרים, עוצמת המשחק וההתברגות בטופ של כל סטטיסטיקה אפשרית בהיסטוריה של המשחק. אחד הגדולים בין אם נרצה או לא. אבל כששואלים את הגדולים באמת איך הם מדרגים שחקנים אחרים, רובם ככולם מציינים את הדבר החשוב ביותר – טבעות. ללברון יש רק שתיים. "רק" אני אומר, כאילו לקחת אליפות בNBA זה קל. יש הרבה שחקנים מדהימים שבכלל לא זכו באליפות (בארקלי, יואינג, רג׳י מילר…), יש שחקנים מעולים שאפילו לא מגיעים לפלייאוף כל שנה, אבל לשחקן שחושב באמת ובתמים ובאמונה שלמה שהוא הגדול מכולם, לפני מייקל, קובי או מג׳יק, שתי אליפויות הן באמת כלום. במיוחד לאור העובדה שהוא שיחק בכל כך הרבה סדרות גמר. זה אוטוטו נגמר והשאלה שלי היא לברון לאן? איך עוד אפשר לכופף את החוקים והמנהלים וליצור קבוצות על? כמה עוד שחקני משנה אפשר להביא לצידו על מנת לעזור לו?
לברון שחקן מדהים שנותן כל ערב הרבה מעבר לכל שחקן אחר, אבל הוא כבר לא השחקן ההוא שיכול להשתלט על משחק ולנצח יריבות לבד. זה ישמע מצחיק, אבל לברון כבר לא ממש מפחיד. הוא מספק כמעט טריפל דאבל בכל משחק שהוא רוצה, אבל ממש לנצח משחק, להשתלט עליו ולשנות אותו, כבר מזמן לא. שנה שעברה היה את התירוץ של לאב ואירווינג הפצועים, היה את התירוץ של מאמן לא מוערך וחדר הלבשה לא מגובש, אבל מה השנה? השנה כבר אין תירוצים והשנה ראו עוד יותר עד כמה קליבלנד פשוט פחות טובה. ואם זאת לא הייתה גולדן אז גם הספרס היו מנצחים את קליבלנד ובטח הת׳אנדר.
אז מה שנה הבאה? את מי הוא עוד יביא לעזרה? אני אפילו לא מדבר פה על הגיל, על דעיכה נורמלית של אתלטים, פציעה חס וחלילה ובכל זאת אני אומר, כבר היום, חלון ההזדמנויות של לברון מתחיל להיסגר, ומהר…
