בפרק התשיעי של אירוע הקולנוע המדובר בתבל, "הריקוד האחרון", חשף מייקל ג'ורדן כי ב-"משחק השפעת" המפורסם הוא כלל לא חלה בשפעת, אלא הורעל, לכאורה, על ידי שליח של פיצרייה מקומית קטנה ביוטה, ערב לפני המשחק החמישי של סדרת גמר ה-NBA לשנת 1997.
בהמשך ובמקביל לטענתו של ג'ורדן, העבר הרחוק והקרוב כאחד חושפים לנו תמונה מדאיגה וחריגה של אוהדי יוטה ג'אז, שהוכתרו על ידי התקשורת האמריקאית בתור "האוהדים הגרועים בארה"ב". מי היו הכוכבים הנוספים שנפגעו מאוהדי יוטה? ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מדרכי ההתמודדות של הנהלת המועדון?
קשה לתאר את אוהדיה של יוטה ג'אז כאלו המייצגים את קהל האוהדים הממוצע של קבוצת ספורט אמריקאית. יציע שצבוע כולו בצבעי המועדון, רעש בלתי פוסק לאורך כל המשחק, שלטים וכמות מטורפת של רגש שיכולה למלא לא רק את האולם, אלא את המדינה כולה, גורמים לנו לחשוב שהקהל של הג'אז מתאים יותר לנוף היציעים האירופאי מאשר לזה האמריקאי. הקהל של יוטה הוא ללא ספק משב רוח רענן בסצנת הספורט האמריקאית. יחד עם זאת, לא אחת נראו יחידים ביציעי הקבוצה (שמלאים באוהדים לבנים ורפובליקנים) שחצו את הגבול ונכשלו בשפתם, לעיתים בצורה וולגרית ובוטה למדי. לאחר חשיפתו של ג'ורדן, נדמה שמה שהיה נראה כמספר אירועים חריגים ובודדים, הפך לתופעה מדאיגה עבור הנהלת הליגה.
מלבד התפאורה הנפלאה והעידוד הרועש כאמור, אוהדיה של יוטה ג'אז נקטו לא פעם ב"מחוות אישיות" כלפי כוכבי הקבוצות היריבות, תוך כדי שהם מציגים בקיאות יתירה בתורת ה"טראש-טוק". השחקן שמזוהה בתור היריב הגדול ביותר של אוהדי יוטה בשנים האחרונות הוא ראסל ווסטברוק, שחקנה של יוסטון, שידוע אף הוא בזכות פיו הגדול. שורת האירועים המדוברת החלה בשנת 2018 בסיבוב הראשון של שלב הפלייאוף, כאשר יוטה פגשה את קבוצתו הקודמת של הגארד, אוקלהומה סיטי. האוהדים בצהוב לקחו את ווסטברוק כפרויקט אישי וחיכו לו בכל מקום – בשורות הראשונות, מאחורי הספסל, במושבים הצמודים למנהרת השחקנים, בחניית האוטובוסים ואף אוהד אחד שהגדיל לעשות והתגרה בווסטברוק על הפרקט עצמו.
יוטה ניצחה בסדרת המשחקים בתוצאה 4-2, אך הודחה בשלב חצי הגמר ע"י קבוצתו הנוכחית של ווסטברוק. בעונה שלאחר מכן, במרץ 2019, האירועים הגיעו לשיאם כאשר אחד מאוהדי הקבוצה צעק לעבר ווסטברוק "תרד על הברכיים כמו שאתה רגיל". ווסטברוק, שראה בקריאה כגזענית, השיב לאוהד "אני א*יין אותך ואת אשתך".
הכוכב השני שהתעמת לא פעם עם האוהדים בסולט לייק סיטי הוא הנמסיס של ווסטברוק, קווין דוראנט, שהחליף גם הוא מילים קשות מאד עם יושבי "היציעים הרועשים ביותר בארה"ב" ואף "שיחזר" עם אחד מהם את הסצנה המופלאה (אמנם בצורה אנונימית ומביכה למדי) של רג'י מילר וספייק לי מאותו ערב היסטורי במדיסון סקוור גארדן בשנת 1994. מלבד ג'ורדן, דוראנט ו-ווסטברוק, גם קובי בראיינט ז"ל וג'יימס הארדן היו חלק מרשימת השמות ש"זכו" ליחס אישי מאוהדי יוטה.
אך המקרה הקשה ביותר שביטא את האינטראקציה שלילית בין הקהל של הג'אז לבין שחקן NBA כלשהו, קרה במהלך פלייאוף 2008 כאשר יוטה פגשה את הלייקרס, אשר במדיה שיחק אקס הקבוצה, דירק פישר. פישר, שכיכב במדי יוטה בעונת 2007, נאלץ להפסיק באופן זמני את פעילותו בתחילת שלב הפלייאוף לאחר שביתו התינוקת עברה ניתוח חירום בעקבות סרטן העיניים. הגארד, שהספיק לשוב לסיבוב השני של הפלייאוף, זכה ליחס חם מקהל הקבוצה שהכין לו טקס קצר ומחא לו כפיים. במשחק עצמו פישר החזיר לאוהדים בענק עם הופעת יחיד אדירה שהעלתה את יוטה לגמר האזורי על חשבון גולדן סטייט.
לאחר ההפסד בגמר המערב לסן אנטוניו ספרס, פישר החליט לחזור לקדנציה שנייה בלייקרס. אוהדי יוטה חשו נבגדים ובכל פעם שפישר עמד על קו העונשין בסדרת הפלייאוף בעונה שלאחר מכן, הם החלו לקלל את השחקן בקללות קשות וגזעניות ואחד מהאוהדים אף החליט ללעוג לביתו של פישר בצורה מחרידה כאשר כיסה את עיניו מול מספר 2 בסגול, תוך כדי השמעת צעקות אימה. האוהד אותר ביום למחרת ע"י המשטרה והושעה ממשחקי הקבוצה.
הצבע והרעש ביציעים הופכים את הויוינט סמארט הום ארנה להיכל הביתי ביותר בספורט האמריקאי. אוהדי הכדורסל בכל רחבי אמריקה יכולים ללמוד רבות מהאוהדים הנפלאים והאמוציונליים של יוטה. ובאשר ל"תפוחים הרקובים" ביציע? אותם הבעלים כבר מעמיד במקום בעזרת שיימינג, תלונות במשטרה והרחקות לכל החיים – עונש פרטני, מאיים וקשה שנקווה שגם ראשי הליגות שלנו בישראל יישמו במקום העונשים הקולקטיביים כדוגמת הקנסות הקבוצתיים ועונשי הרדיוס, וטובה שעה אחת קודם חזרת הקהל למגרשים.