בס"ד

אז ריאל הפסידה 5-1 לברצלונה. ביג דיל.
לא, ברצינות, חלפו מהעולם הימים בהם אמפריות היו יושבות שבעה על תבוסות כואבות שכאלה, אפילו אם הן היו ליריבה המושבעת. ה-6-2 כאב יותר ואז ריאל אפילו הוליכה 1-0. לדעתי מי ששינה את התפיסה המתאבלת היה פרגוסון, שאחרי ה-6-1 של סיטי על יונייטד אמר "זה רק עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד". וכמה שהוא צדק. הוא המשיך משם לעוד כמה תארים ופרש בשיא.

הבעיה של ריאל מדריד אינה בסגל, על אף השובע הברור. הבעיה גם אינה בפלורנטינו פרס, שמאז ומעולם נודע בקבלת החלטות לאו דווקא על סמך עניינים מקצועיים גרידא. יודעים מה, הבעיה אינה אפילו רק בלופטגי, למרות כל השגיאות שלו. והיו המון כאלה –  אי היכולת שלו למצוא מחליף לרונאלדו (לא ברמה המקצועית, אלא ביכולת לחפות על הקבוצה בהרכב או מהספסל), החוסר בהבאת חלוץ פותח ברמה גבוהה במקום בנזמה שלא פוגע כבר שנים, דחיקת אסנסיו מחוץ לרוטציה רק בגלל כמה משחקים פחות טובים, ההתעלמות מיכולתו הדלה של קרוס לאורך תקופה, החילופים הלא נכונים (אסנסיו במקום בייל?), הגישה המוטעית לפיה בייל או איסקו יכולים להוביל מועדון ברמה של ריאל מדריד (הם לא) ועוד ועוד. אבל האשמה בכל אחד מהנקודות האלה אינה נחלתו הבלעדית של לופטגי אלא של מועדון שלם, שלא השכיל להפנים שאחרי ששני הכוכבים הגדולים ביותר שלו עזבו (כריסטיאנו וזידאן) הגיע הזמן לשינוי גישה.

הקהל היה מקבל בהבנה עונה ללא תואר, מקומי או אירופאי, אם רק היה רואה מולו קבוצה ולא אוסף שחקנים. כמו תמיד, ברגע שהתוצאות לא טובות, הבלגאן חוגג. ראמוס משתולל באימונים, מרסלו מסומן כמי שרוצה לעזוב והחלוצים לא מבקיעים למרות שלל מצבים. למעשה, מרסלו הוא הכובש הכי יציב של מדריד וכשהמגן השמאלי שלך עובד טוב יותר מהחלוצים בתפקיד שלהם, אתה יודע שישנה בעיה קשה. הקהל רואה רק בלגאן מולו ואוסף שחקנים שלא רוצה או לא יכול או לא יודע או שבע מכדי להילחם במגרש. 5-1 לברצלונה זאת תוצאה מבישה ולא משנה איך נסתכל על זה, אבל אם הכיוון היה חיובי וזאת הייתה מפלה נקודתית, איכשהו זה היה מחליק בקלות יותר בגרון של אוהדי ריאל.

זה לא המצב. המציאות היא שאוהדי ריאל ידעו, בתוך תוכם, שריאל תובס. וזה מה שהכי כואב להם. חסרונו של מסי בבברצלונה לא שינה לאף אחד, לא בברצלונה ולא בריאל. במדריד חסרו כריסטיאנו, זידאן, מאמן וחלוץ. גם קשר אחורי ומגן ימני. הו, כמה שאלבה חגג אתמול באגף השמאלי שלו. הוא נראה צעיר בעשור ולא רק בעקבות גילוח הזקן, אלא בעקבות הספרינטים הבלתי פוסקים מצד שמאל של ההתקפה. לא לחינם הוא סיים את המשחק כאחד מהשחקנים שכיסו הכי הרבה שטח, משתי הקבוצות.

הבעיה האמיתית של ריאל מדריד היא שהמועדון קיבל רצף של החלטות כושלות וכאלה שהיו ידועות מראש כהחלטות בעייתיות, בלשון המעטה. הרי מילא שאין מחליף ברמה של רונאלדו, מילא שבנזמה עדיין כאן, מילא שההצלחה של זידאן תהיה כמעט בלתי אפשרית לשחזור; אבל למנות מאמן שעזב את הנבחרת יום לפני המונדיאל, להיווכח שהוא לא פעיל בשוק השחקנים (מחוסר רצון? חוסר יכולת? חוסר הבנה?) ולא להציב לו אולטימטום, זה לא סתם גול עצמי, אלא פנדל לחובת הקבוצה שלך מול שער ריק.

הפתרון המתבקש הוא כמובן החלפת המאמן (מה שאכן קרה), אבל לא כל מאמן חדש יהיה טוב יותר מהנוכחי. קונטה כבר הוכיח שהוא נכשל פעם אחר פעם במועדון שמתמודד בשתי חזיתות במקביל ולא ברור למה שמו עולה כמועמד. אם הוא היה טוב כל כך, הוא לא היה יושב בבית עד עכשיו. מעבר לזה, במדריד צריכים לקבל את העובדה שהסגל עשה את שלו (אפילו אם יזכה בעוד תארים) והגיע הזמן לקדם את אלה שיקדמו את המועדון. משמע אסנסיו, לוקאס, בייל כשחקן משלים. למכור כמה עודפים מיותרים ולרכוש שני שחקנים ברמה גבוהה, לא יותר. להמתין להחלמה מלאה של קרבחאל ולהקים מרכז שדה חדש במקום מודריץ' וקרוס הנפלאים, אך השחוקים. גם מרסלו יזדקן מתישהו. בכלל, ככל שריאל תקדים עם חילופי הדורות כך ייטב לה.

ואולי, רק אולי, כדאי לה להחתים במועדון דמות שהקהל יכול להזדהות איתה.
ראול, קסיאס, גוטי, סלגאדו. יש המון אופציות. מפני שכל עוד היו"ר קפריזי, המאמן מפוטר, השוערים לא קבועים, הקישור זר והחלוצים נעלמים, גם הקהל יאמר את דברו. וזה לא יהיה נעים