לא כל יום זידאן

בס"ד

ריאל מדריד הפסידה ביום ראשון 2-1 בבית לג'ירונה. אז מה קורה בעצם בבירת ספרד?

סולשיאר, זידאן וגוארדיולה הם היוצאים מהכלל שלא מעידים על הכלל. הם קיבלו את משרת המאמן הראשי בקבוצות בכירות למרות שהגיעו עם 0 נסיון בקבוצות בכירות (סולשיאר) או בכלל (זידאן ופפ). שלושתם הגיעו להישגים חסרי תקדים עם מועדוניהם והביאו לגל של החתמות מאמנים חסרי נסיון, בתקווה שאלה יביאו את השינוי. אחד מהם הצליח (נגלסמן בגרמניה), השאר נכשלו. את קונטה אני מוציא מהמשוואה מפני שלהצליח ביובנטוס הנוכחית זאת לא חכמה, אם כי הוא מקבל קרדיט על כך שהשכיל לזכות איתה באליפות אחרי הכשלון של כמה מאמנים שעברו שם אחרי עליית הליגה.

בקדנציה הראשונה של פלורנטינו פרס בריאל מדריד עברה במועדון הלחוץ כמות סיטונאית של מאמנים, רובם הגדול לא התאימו לרמה של הבלאנקוס וחלקם פשוט סתמו חורים עד להבאת שם גדול, שבדרך כלל לא הגיע. קשה להצליח בריאל מדריד, אבל עוד יותר קשה להישאר שם רגוע. מוריניו הביא תארים וניפץ את קללת הצ'מפיונס ועזב עם הזנב בין הרגליים. אנצ'לוטי חווה הלם תרבות. 15 שנה קודם, ויסנטה דל בוסקה – זוכה מונדיאל עם ספרד, להזכירכם – פוטר מפני שהקבוצה לא שיחקה יפה, לדעת פרס.

אז מאמנים באו ובעיקר הלכו והדבר היחיד שנשאר הייתה השיטה של פרס: פטר כפי יכולתך. שיטת המספרים הגדולים. נפטר ונחתים עד שמישהו יעשה את העבודה. אז זידאן עשה את העבודה, אבל זה היה לא צפוי, מקרי (מבחינת פרס, לא מבחינת שיטת העבודה של הצרפתי) וחד פעמי.
פלורנטינו פיטר את רפא בניטס מהר מאד וגם את לופטגי, כשאלה לא השיגו תוצאות משביעות רצון. את בניטס החליף זידאן. כולנו מכירים את המשך העלילה. את לופטגי החליף סולארי, שחקן עבר אהוב במועדון ומי שהחל את המהלך שהוביל לשער המדהים של זידאן מול לברקוזן בגמר ליגת האלופות ב-2002. אבל להיות שחקן עבר אהוב זה לא הכל. סולארי לא הראה שינוי דרמטי לעומת קודמו ולמרות רצף של 5 נצחונות, כולם ידעו שמדובר אך ורק במומנטום ומשחקים קלים.

ריאל מתקשה לפתח משחק ראוי לשמו גם מול קבוצות חלשות והשיא הגיע היום בהפסד לג'ירונה, המדורגת ערב המשחק מקום אחד מעל הקו האדום. לקבוצה הסימפטית יש את ההתקפה השניה הכי גרועה בליגה יחד עם עוד 3 קבוצות, כמות הנצחונות השלישית הכי גרועה בליגה והפרש השערים השלישי הכי גרוע בליגה. ריאל דורגה לפני המשחק במקום השני ופערי הכוחות ברורים, במיוחד בברנבאו.

אז איך ריאל מרשה לעצמה נתונים כמו אלה שבתמונה?. ריאל קיבלה במשחק הזה 3 צהובים אבל בעצם רק אחד, כי ראמוס קיבל 2 מהם. למרות שהם היו בפיגור מהדקה ה-75, בבית, אף אחד משחקני הבלאנקוס לא חשב להקריב את עצמו לטובת הקבוצה. כמות הנבדלים מראה בעיקר על משחק לחוץ ועל על דרך פעולה מסודרת.

לריאל יש את ההגנה הכי גרועה בחלק העליון (10 קבוצות) של הטבלה, יחד עם בטיס ואת הפרש השערים הנמוך ביותר מבין 4 הקבוצות המובילות את הטבלה. ריאל מתקשה העונה וזה ברור ומובן. זידאן עזב, רונאלדו עזב, בייל לא יהיה מה שחשבו שיהיה ומודריץ' לא נעשה צעיר יותר. הכל נכון. אבל למה להחתים מראש את סולארי? ולמה לא לפטר אותו כשהוא לא מצליח?

נכון, מועדון שפוי לא מפטר מאמנים ללא סוף, אבל ריאל והעומד בראשה אינם שפויים לחלוטין. אם ריאל באמת מתכוונת להמשיך להילחם על האליפות העונה, היא חייבת לבצע שינוי דרסטי. מנטלי, כמובן, אבל גם מקצועי. לאו דווקא בעמדת המאמן, אבל אני לא פוסל שזאת האפשרות הטובה ביותר כרגע. גם השלבים הסופיים של ליגת האלופות כבר לא בטוחים בכיס כמו בשנים האחרונות ואם ריאל תודח בטעות לפני חצי הגמר, אני לא מקנא בקיץ שהולך להיות בבירת ספרד.

סולארי לא מספק את האנרגיה הנדרשת והוא יהיה הראשון לשלם את המחיר, אם וכאשר. בכל מקרה, לא סביר שהוא יישאר בתפקידו בסיום העונה, אבל בזמן שנשאר לו על פסגת העולם, הוא חייב לבצע סוויץ' ענק בראש, אחרת פרס יחזור לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – לחתום על סיום העסקה.