לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא? לבית״ר תל אביב רמלה

זהו, נגמר. אפשר לזרוק את כל התחזיות לגבי האלופה העתידית לפח. אפשר להכניס את הצעיפים לארון. אפשר לבטל את המנויים לשידורים בתשלום. אפשר לתכנן תוכניות לשבת. אפשר לגזור את המנויים השנתיים. הכדורגל הישראלי נמצא כעת בשנתו האחרונה. היה טוב, וטוב שהיה, כמו שאומרים, ואולי הכדורגל עוד יחזור. אבל לא בשנים הקרובות. הכדורגל הישראלי יכחד והאצטדיונים יהיו כפילים לבנים מפוזרים ברחבי הארץ. אני בטוח. זו תחזית דרמטית, אני יודע, קיצונית, במיוחד בעונה שאומרים שמסתמנת להיות אחת הגדולות. אבל זה הרי סימובלי. אנחנו בפיק – ואחרי הפיק הזה זה יגמר. אין לי פתרון אחר. לאט לאט יפרשו שחקני הכדורגל הישראלים, אנשי הצוות המקצועי, המאמנים, גופי התקשורת, עיתוני הספורט יהפכו להיות דף אחורי נטוש עם תוצאות של כדורסל. שחקני הילדים והנוער ישימו דגש בלימודים, בחיי חברה, בצבא. והכדורגל הישראלי ימחק. מדי פעם יופיע לראיון צדדי באיזה ערוץ מסחרי השריד האחרון מאותו ענף שהיה פופולרי בארץ. הוא ישב בחליפה וידבר על הכאב ועל הגעגוע. פלאשבקים מהעבר וסרטונים מהשנים האחרונות שהוא שיחק, יופיעו מדי פעם על מרקעי הטלוויזיות הדקיקות, מונחות על קירות של גבס, אל מול גניחות הערגה של גברי הבית וילדיהם. אותו שחקן עבר נוסטלגי לבוש בחליפה יהיה אלירן עטר ויסופר שהוא עוד ינסה להחזיק את הכדורגל הישראלי לבדו. אבל ללא הצלחה. דמעות זולגות לו על הלחיים.

מכבי חיפה מכבי תל אביב 25.10.16 אלירן עטר
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של מנהלת הליגה

אלירן עטר ללא ספק יהיה הנציג האחרון של הכדורגל הישראלי. אותו שחקן מהמספרת המופתית בבני יהודה. ילד הפלא משכונת התקווה שהגיח לעולמנו ולא רוצה להרפות. ואכן, כשהכדורגל הישראלי ינשום את נשימותיו האחרונות, כשכבר כל השחקנים יתמוססו אל תחומי עניין אחרים, אל קריירות חדשות, הוא עוד ינסה בשארית כוחותיו להנהיג בעצמו את הכדורגל. זאת אומרת, אלירן ישחק לבדו במגרשי הענק אל מול עשרות אלפי צופים. אלירן עטר יקח את גביע המדינה לבדו, יקח את האליפות ואת גביע הטוטו. אלירן עטר יקנה את עצמו וימכור את עצמו ויכתוב על עצמו ויראיין את עצמו אחרי המשחקים. אלירן עטר יהיה ההתאחדות כולה וגם מאמן הנבחרת ושחקן הנבחרת היחיד. לא לפני שהוא יזמן את עצמו במסיבת עיתונאים שהוא יארגן לעצמו. והוא ישחק לבדו במוקדמות המונדיאל וגם יודח לבדו ויגיד בעצמו בגאווה רבה – עשיתי את מה שיכולתי. אלירן עטר יחזור לארץ ויצלם את עצמו לעיתון ויכתוב על הקמפיין שהתפספס. אלירן עטר יכתיר את עצמו לשחקן העונה, למלך השערים ולמלך הבישולים. אלירן עטר יכתוב על עצמו כתבת שער גדולה, על העונה הבלתי נתפסת, השיאים שהוא שבר, אבל גם, בסוף הראיון, יודיע – זה הסוף. אלירן עטר לא יכול להחזיק לבד את הכדורגל הישראלי יותר. וככה זה יגמר. דמעות זולגות לו על הלחיים.

מכבי תל אביב בתחילת עידן האליטיזם האחרון שלה, דיברה על מהפכה בכדורגל הישראלי. אז זהו, שלא. מכבי תל אביב בעידן גולדאהר לאחר פירוק הכדורגל תהיה עוד חלקיק היסטורי עלוב ולא משמעותי. או שאולי, בעצם, תהיה משמעותית, כי היא תהיה אחת הסיבות המרכזיות לפירוק. אין שום הסבר למסע המופרך שלה אל עבר אלירן עטר. העולם הוא גדול, מכבי, העולם הוא רחב! יש המון שחקנים בעולם ועוד לא סיימתם את מכסת הזרים שלכם אפילו, אז מה ההתעקשות על אלירן עטר, מעבר לקונספירציה שלי על סגירת הכדורגל? אני זוכר את השנים הראשונות במהפכת מכבי, עוד הייתי שחקן כדורגל, ובדיוק עזבתי שם. כשחזרתי ראיתי איך הכל השתנה. שמעתי שכבר מגיל 15 שם מודדים שחקנים בג׳י פי אס ועושים להם הדרכות וידאו. כל הכבוד. כשעברתי לנוער של בני יהודה לפני משחק היינו עוברים מסכת איומים מצד שמעון קורק (ז״ל), והכי קרוב לוידאו שהיינו עושים זה כשהמאמן אומר על היריבה ״אני ראיתי אותם, הם לא קבוצה״. אז האם אפשר הסבר, אמיתי, איך עד עכשיו לא יצא מהנוער של מכבי תל אביב, שחקן משמעותי?

דור מיכה
מיכה. אחרון שחקני הנוער של מכבי תל אביב? קרדיט לדף הפייסבוק “מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL”

אלירן עטר עזב לפני ארבע שנים את מכבי תל אביב. היום הוא בן שלושים. בעוד העולם הגדול בנוי על צעירים, מכבי בונים על שחקן שבסרטוני יכולת שלו עוד מראים את המספרת נגד מכבי נתניה. שחקן שארבע שנים לא עשה שום דבר משמעותי. לא משמעותי בשביל קבוצה שאמורה להיות מעל הכדורגל הישראלי. קבוצה שהצוות המקצועי שלה הוא בין-לאומי. האם אלירן עטר יביא את השינוי? בטוח שלא. הוא עוד-שחקן. שחקן טוב אולי, נניח, אבל עוד שחקן. לא שובר שיווין, לא באירופה ולא בארץ. ארבע שנים זה זמן מספיק לגדל קיצוני ראוי. שחקנים בני 20-22 משחקים בכל העולם ברמות הכי גדולות ובמכבי הם מועברים לככב בבית״ר רמלה. וגם לא ביקשתי להעלות בלם לבוגרים, זה בטח מלחיץ מאוד, אבל קיצוני? אני מנסה לתאר את כמות הקיצוניים שהתפספסו ממכבי מאז קרויף. האם באמת יכול להיות שאף קיצוני לא היה מוכשר מספיק, שצריך להתנפל על אלירן עטר בכזו התלהבות?

אין לי תשובות. אין לי תשובות מלבד אחת – הכדורגל עומד להכחד. שזו בעינכם אולי לא תשובה באמת, אלא דמיון מוגזם, אבל אם ממכבי תל אביב הגדולה, מהמהפכה של מכבי תל אביב הגדולה, עוד לא יצא שחקן ראוי אמיתי, אז כבר לא יצא. ג׳ורדי קרויף, אני מקווה בשבילך שתצליח להביא את אלירן עטר, הכוכב הגדול. ותנצח את רעננה, ואת אשקלון. ותקח אליפות, או שלא תקח אליפות. אולי תסיים מקום שלישי, אולי רביעי. אבל בסופו של דבר, אתה תשכח. וכל מכבי תל אביב של העידן הנוכחי תהיה פרק חמוד בספר על הכדורגל הישראלי. לא יותר מזה. פשוט לא יכול להיות שלא יצא עדיין שום שחקן אחד ברמה מספיק גבוהה כדי להיות חלק ממכבי תל אביב הנוכחית. זו הפקרות. או שהבעיה היא במכבי, או שהבעיה היא בשחקן הישראלי. אבל ההליכה לאחור הזו היא מצמררת, מעוררת שאלות רבות. אז לאן שחקני הנוער עפים כשאין מקום בבוגרים?

יהונתן כהן
יהונתן כהן. לא יכלו לתת לו יותר הזדמנויות?
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!