זה היה באוויר כבר הרבה זמן, לפרקים הפך לבלתי אפשרי, אך לבסוף אלירן עטר, שכבש 19 שערים בעונה שעברה, היה חלק בלתי נפרד מהאליפות החד צדדית של הצהובים וכלל לא נספר על ידי ולאדן איביץ’ בעונה הנוכחית, יעבור לבירה ויחליף את הצהוב כחול במדים הצהובים שחורים של בית”ר ירושלים.
אין ספק שההחתמה הזו, שמגיעה עם סיומו של חלון ההעברות של ינואר, מעלה לא מעט תהיות בקרב האוהדים הירושלמים ומעלה מחדש את השאלה – לאן בית”ר ירושלים גרסת משה חוגג מכוונת?
מערכת יחסים שנויה במחלוקת
מכבי חיפה, עונת 15/16, רוני לוי על הקווים של הירוקים מהכרמל כשתחתיו משחקים אלירן עטר ויוסי בניון. מכבי חיפה אירחה את בני יהודה וחטפה 3-0 מהדהד מהקבוצה משכונת התקווה. לאחר מחצית שלמה של זעם מצד המאמן על החלוץ, שלא מילא אחר הוראותיו, הוא ביצע חילוף כפול בו עטר ובניון מצאו עצמם על הספסל. ביום שלאחר מכן החלוץ שגדל בשכונת התקווה הגיע לכפר גלים, גילה שארון הציוד שלו ננעל בניגוד לרצונו ובהמשך הוא יעזוב למכבי תל אביב. בניון לעומתו, יישאר בחיפה, יזכה בגביע המדינה על חשבונם של הצהובים בהדרכתו של פיטר בוס ומיד לאחר הזכייה יעזוב גם הוא לצד הצהוב של תל אביב.
רצה הגורל, והנה בינואר 2020, משולש הנפץ הזה מתאחד לו שוב בבית וגן, מתחם האימונים שחווה זעזועים רבים מצד האוהדים שמשוועים לחזור לצמרת הכדורגל הישראלי.
איזה עטר מגיע לבירה?
אני מתאר לעצמי שכשאוהדי בית”ר שמעו על הידיעה, השחקן הראשון שעלה להם לראש הוא איתי שכטר. חלוצה של מכבי תל אביב, שנכשל כישלון חרוץ בכרמל, חווה תחייה מחדש תחת הקהל הרותח בטדי ושב להציג את היכולת שאליה הורגלנו. אלא שהמקרה של עטר הוא שונה במספר פרמטרים והראשון שבהם הוא הסטטיסטיקה שרשם לאורך הקריירה. למעט מכבי תל אביב, בה רשם מספרים נאים למעט העונה הנוכחית, באף מועדון עטר לא הצליח להביא עצמו לידי ביטוי, כולל בפרק הצרפתי הקצר שביצע בריימס.
בגילו המתקדם ובכושר הרעוע בו הוא נמצא, אני בספק רב אם הוא יוכל להועיל או לשפר פלאים את ההתקפה הבית”רית. שנית, אופי. אלירן מאז ומעולם נחשב לשחקן חם במובן החיובי והשלילי. כשהוא במומנטום של כיבושים דבר לא מסוגל לעצור אותו, אך שריקות שהוא לא מקבל מסוגלות להוציא אותו מהמשחק לחלוטין וחילופים עלולים להוציא אותו מדעתו (ראו ערך בעיטת הבקבוק בדרבי שדי גמרה את מערכת היחסים בינו לבין איביץ’). הדבר האחרון והחשוב ביותר הוא מהירות ותנועה על כר הדשא.
עטר לא שחקן שמתפאר במהירות מסחררת וזה הגיוני גם בהתאם לגילו. בנוסף, בעמדות ההתקפה עטר לא מהוורסטילים שיש לכדורגל הישראלי להציע. העמדה הנוחה לו היא כנף שמאל, ממנה הוא אוהב לחתוך לאמצע. הבעיה היא שבצד השני נמצא שחקן דומה בסגנון שלו שניזון בדיוק מאותם הדברים, ליוואי גרסיה, שאוהב לשמור על הכדור קרוב לרגל ולהשתמש בדריבל איכותי ומרובה. כידוע, עטר היה מוכן לשמור על שכרו ולהישאר בתל אביב, אך אם התרצה כדי לעבור לבירה, החלוץ בן ה-31 לבטח ירצה להיות ה”גו טו גאי” של הצהובים שחורים בכל מחיר.
האם אחרי 4 שנים רוני לוי יצליח להוציא מהחלוץ שמעוניין לשקם את הקריירה יכולת אחרת? על פי מה שנראה בשטח כנראה שלא, אבל בשביל מה אנחנו צופים בליגת העל שלנו אם לא בגלל הפתעות מהסוג הזה?
שאיפות לעתיד?
בית”ר ירושלים גרסת 2020 תחת משה חוגג משדרת לכולנו משהו אחר לחלוטין ממה שאליו כולנו התרגלנו לראות ולצפות. לא עוד קבוצת צמרת בכדורגל שלנו, אלא מותג חזק ששואף להיפתח בכל התחומים, דואג לאוהדיו ומגייס פיתרונות רלוונטים עבורם וכרטיס הבית”ריסט שנותן פריבילגיות רבות לאוהדים בצהוב שחור ויכול להוות מודל לשאר קבוצות הליגה בהיבט של רכישת כרטיסים למשחקי הקבוצה. הקבוצה מהבירה קיבלה מכה קשה בכנף עם עזיבתו של גדי קינדה לארה”ב שהיה לחוט המקשר למשחק ההתקפה ועזיבתו הותירה קבוצה אנמית וחסרת יצירתיות. בית”ר הנוכחית הייתה צריכה לחפש קודם כל שחקן שימלא בדיוק את המשבצת הזו ואם אפשר גם להחתים אותו על חוזה ארוך טווח כדי לקטוף את הפירות בעתיד.
החתמתו של עטר היא לא יותר מפלסטר זמני למשחק ההתקפה הירושלמי וחוגג, שבכל כוחו מעוניין לתקן את הפארסה בחוזה של קינדה, חוטא שוב בחיפזון יתר ושם את הז’יטונים שלו במקום הלא נכון עבור קבוצתו במצבה הנוכחי. דווקא אחד הבעלים שמוכן להשקיע הרבה מאוד לטובת הצלחת הקבוצה שלו, עושה את הטעות הבסיסית ביותר – חוסר בקביעת מטרות. הירושלמים חייבים לבנות בסיס של שחקנים צעירים מבית ומחוץ בדומה למה שהגיע עד כה, מחוייבים, בעלי פוטנציאל שמסוגלים להוות שידרוג בטווח הקצר ולהיות עוגן ברוטציה. בניית סגל איכותי שמסוגל לרוץ לאליפות ולצלוח את הפלייאוף בליגה שלנו, היא תהליך שלא לוקח יום ודורש חשיבה רבה והתאמה של שחקנים למערכת. בית”ר הנוכחית, רצתה להנחית שחקני רכש בכל מחיר ובשוק הישראלי הדל מאוד, היא לקחה מהשאריות שנשארו. הבעלים שהבטיח ש”לא יהיו יותר החתמות כמו של אנאן ו-וודוץ” שנכשלו בגדול, מספק לקהל שלו את אותה הגברת בשינוי הדרת.
אני בספק אם החלון הנוכחי ישנה את העונה של בית”ר ירושלים פלאים, אך כשנגיע לקיץ כדאי שיוסי בניון, מוני ברוש, אלי אוחנה ושאר הקבוצה שמנהלת את המועדון מהבירה, יגיעו מוכנים הרבה יותר. ועטר? נותר לאחל לו בהצלחה בתחנה החדשה בקריירה ואם מסתכלים על האופציות הריאליות שעמדו בפניו לאור המצב שנוצר בקריית שלום – הוא בחר נכון. רק הזמן יגיד האם מערכת היחסים בין עטר לרוני לוי תהפוך לסיפור אהבה עם סוף מרגש או בעוד טלנובלה או בסוף טראגי עבור אחד מהם. השגיאות וההצלחות של חוגג הם עוד חלק מתהליך שהקבוצה שלו והוא עוברים במקביל. אולי, הוא גם ירשום לעצמו עוד ציון דרך כשיהיה חתום על אחד הקאמבקים המרגשים של שחקן בליגת העל לדורותיה.
