// מאת אלון מלכה

מאז ומתמיד, מכבי חיפה גידלה וטיפחה מחלקת נוער שייצאה לא מעט שחקנים לכדורגל הישראלי בכלל ולמכבי חיפה בפרט והובילו אותה להישגים רבים. בין השמות הבולטים מהשנים האחרונות ניתן למצוא את תומר חמד, ליאור רפאלוב, בירם כיאל, דקל קינן ועוד רבים.

אני אוהד מכבי חיפה הדוק מגיל צעיר ויצא לי לחשוב על קבוצת הנוער של המועדון וההישג ההיסטורי שעשתה הקבוצה בעונות 2012/13 ו-2013/14, כאשר זכתה שנתיים ברציפות בדאבל (גביע המדינה ואליפות הליגה). זהו הישג שלא נעשה בארץ, הן בליגות הצעירים והן בליגות הבכירות. כשבע שנים לאחר הישג אדיר זה, כיום השחקנים בגילאים 24-27 וזהו גיל בו שחקן הופך להיות משמעותי בקבוצה. כעת נבחן האם טענה זו צודקת ומכבי חיפה של היום מתבססת על שחקני הנוער מאותן שנתיים מושלמות.

*השחקנים המוזכרים לעיל, אלה השחקנים ששיחקו לפחות כ2,000 דקות בלפחות אחת משתי עונות הדאבל

בטבלה המוצגת לעיל, ניתן לראות כי הקריירה של הרוב המוחלט של השחקנים ששיחקו בעונות ההיסטוריות האלו לא הייתה מוצלחת כמו הציפיות, הם לא הצליחו למנף את הפוטנציאל הגדול שהיה להם ובטח שלא לשחק במדים הירוקים של מכבי חיפה. למעשה רק שניים הצליחו להשתלב בהצלחה בקבוצת הבוגרים ולהישאר בה.

שני השחקנים הירוקים הם כמובן עאיד חבשי ונטע לביא. חבשי מבחינתי גם הוא נחשב לסוג של אכזבה לאחר שהוביל את הנוער כשחקן ההגנה המשמעותי ביותר ובקבוצת הבוגרים הוא לרוב הבלם השלישי, אבל ניתן לראות כי הוא עובד קשה ומשתפר לאט לאט. נטע לביא, מאז עלייתו לבוגרים, נלחם תמיד על מקומו ובכל משחק ניתן לראות אותו נותן את מאת האחוזים שלו ומשחק עם הלב. אין אושר יותר גדול עבור אוהד מלראות שחקן נוער שפורח ונהיה לאחד השחקנים החשובים בקבוצה אם לא לחשוב ביותר. לביא זכה בתחילת העונה שעברה בסרט הקפטן ואין ראוי ממנו להיות קפטן הקבוצה.

שחקנים נוספים ברשימה עושים קריירה טובה, אך לא משחקים כיום במדים הירוקים. טל בומשטיין, שוער, משחק בהפועל רמת גן ונחשב כבר מספר שנים לאחד השוערים הטובים בליגה ועושה רושם שזה רק עניין של זמן עד שיחזור לבמה של הגדולים בליגת העל. עטאא ג'אבר משחק בבני סכנין ומציג יכולת טובה, הייתי שמח אם היה חוזר לכרמל ומעבה את הקישור האחורי. דור חוגי התקשה בתחילת דרכו עד שנתן עונה גדולה במכבי פתח תקווה והיה בורג מרכזי בעליית הקבוצה חזרה לליגת העל ומיד לאחר מכן בקיץ חתם במדי סנט פולטן מהליגה האוסטרית הראשונה, אצלה פתח את העונה בצורה יפה מאוד וכובש במספרים יפים. יש מצב שזוהי רק התחנה הראשונה שלו באירופה ונראה אותו ממשיך לייצג את מדינתנו בכבוד כמו שעושה שון וייסמן, אשר היה לחלוץ המשני והשלישי בעונתו האחרונה בחיפה, קיבל את ההזדמנות, ידע לנצל ולכבוש שערים וסלל את דרכו לליגה האוסטרית הבכירה, שם שיחק בעונה האחרונה וסיים כמלך שערי הליגה ובקיץ האחרון נרכש על ידי קבוצתו של רונאלדו הברזילאי, ריאל ויאדוליד.

הייתי יותר משמח לראות את אחד משני השחקנים האלה משחק במכבי חיפה והם יכלו לתת פייט לניקיטה רוקאביצה בתחרות על מקום ב11 של בכר. שני שחקנים נוספים הם איסמעיל ריאן ושובל גוזלן, שניהם שחקנים לגיטימיים בליגת העל, אך אם תשאלו אותי זה לא מספיק לרמה של מכבי חיפה.

ניתן עוד לראות מהטבלה כי מבחינת התפתחות הכדורגל הישראלי, רק 4 שחקנים משחקים בליגת העל (רון שושן שוער שלישי, לא נחשב) מתוך כ-17 שחקנים ועוד 3 שמשחקים בליגות האירופיות (כולל את איסמעיל ריאן שמשחק בליגה הטורקית השנייה). פרט אליהם, כשישה מהשחקנים המובילים בשתי עונות הדאבל משחקים בליגות הנמוכות ועוד כשלושה שחקנים כיום נמצאים ללא קבוצה.

אי הצלחתם של שחקנים יכולה לנבוע ממספר סיבות. אחת מהן היא שנותנים לשחקנים לשחק בגילאי הנוער עד גיל 21, שם כבר נחשבים לשחקנים בוגרים ורק אז מתחילים בהשאלות לכל מיני קבוצות שנחשבות יותר קטנות, במקום "שישתפשפו" כבר מגיל צעיר בקבוצות הבוגרים ובכך יוכלו להגיע יותר בשלים ומנוסים בגילאים הצעירים.
סיבה שנייה שיכולה להיות לאי הצלחתם היא חוסר השתלבות עם גילאי הבוגרים, הן מבחינה פיזית והן מבחינת רמות המשחק. סגנון המשחק בגילאים הצעירים והנוער הוא ריצות באגפים ומשחק מהיר, לעומת רוב הקבוצות בליגות הבוגרים שם משחקים כדורגל יותר פיזי, פחות מהיר ויש לא מעט קבוצות שמגיעות למשחקים מלכתחילה בשביל להשיג נקודה ולא להילחם על הניצחון.
הסיבה השלישית שיכולה להיות היא שהשחקנים היו רגילים לשחק כשחקנים המובילים בקבוצה וכאשר עלו לבוגרים התחילו לשחק לא כשחקנים המובילים, מה שאולי גם פגע בביטחונם. הייתי מאוד שמח אם מועדוני הכדורגל בארץ שמפתחים אקדמיות נוער יעלו בגיל כמה שיותר צעיר שחקנים לקבוצות הבוגרות ואם צריך אז להשאילן כמה שיותר מוקדם ועם כל הכבוד, אליפות נוער ואפילו דאבל זה לא הדבר האמיתי ומה שמשנה היא קריירת הבוגרים והחיים המקצועניים בתור כדורגלן.

לסיום, בתור אוהד ירוק, מאוד מאכזב אותי לראות שרק שני שחקנים מכל ההישג ההיסטורי מצויים כיום בסגל הקבוצה. חוץ מהם, השחקנים שגדלו בנוער וכיום שחקנים מרכזיים בקבוצה הבוגרת הם עפרי ארד, טאלב טוואטחה, מוחמד אבו פאני ורז מאיר. זה מעט מאוד שרק שבעה מהשחקנים במכבי חיפה הם שחקני בית שגדלו עם החולצה הירוקה, משחקים בשביל הסמל, יודעים מה זה ההתרגשות והרעל בעיניים לפני משחק דרבי או נגד מכבי תל אביב, מכירים את סמי עופר מגיל צעיר ואפילו את קריית אליעזר והחלום הגדול שלהם הוא לשחק בבוגרים במכבי חיפה, לזכות בתארים ולהביא כבוד לאוהדי הקבוצה.

לשם השוואה, בשורות היריבה מכבי תל אביב ניתן לראות כי יש יותר שחקני נוער שכיום משחקים בקבוצה הבוגרת: דן גלזר, דור פרץ, שרן ייני, יונתן כהן, שחר פיבן, מתן חוזז, רוסלן ברסקי ואילון אלמוג. אני מאוד מקווה שבעתיד המועדון ילמד מטעויות העבר ונזכה לראות הרבה יותר שחקני בית צעירים שפורחים ומשחקים בשורות הקבוצה הבוגרת. איתם התארים העתידיים יהיו הרבה יותר מתוקים.