כבר אבדה תקוותינו – הבעיה של אוהדי הנבחרת

מכירים את התחושה הזו שאתם לא באמת רוצים משהו אבל ממש ממש רוצים לרצות אותו?

אני אסביר, נניח שאתם לא סובלים ללכת לחדר כושר, אבל תמיד חושבים “הלוואי והייתי אוהב חדר כושר?” או מפללים להצליח להקפיד על תזונה נכונה? או אולי סופסוף לשבת לראות את סרט המופת שהמליצו לכם במקום עוד טראש של אמצע השבוע? בקיצור הבנתם את הרעיון.

אנדי הרצוג, ווילי רוטשטיינר
קרדיט לדף הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל בישראל

אז ככה בדיוק אני מרגיש עם הנבחרת שלנו. רובנו האוהדים ממש רוצים לאהוב את הנבחרת, רוצים להעריץ אותה, לכבד את השחקנים, אבל פשוט לא מצליחים.

הנבחרת שלנו לא אהובה. קשה לשים את האצבע על אירוע אחד שבגללו זה קרה או מתי זה בדיוק החל, אז כמו במקרים אחרים בהם התהליך מורכב והתחקיר מסועף מדי, המעשה החכם והפשוט ביותר הוא ללכת לאירוע החיובי האחרון שזוכרים וממנו לנסות ולנתח את האירועים כדי להבין מה קרה. ממש כמו כשמאבדים מפתח או ארנק ושואלים “איפה ראיתי אותו לאחרונה?”.

אני חושב שיש קונצנזוס לאומי לגבי אותו אירוע חיובי אחרון, ה-קונצרט, ה-5-0 המפורסם על נבחרת אוסטריה בניצוחם של ברקוביץ, רביבו והאווירון. עד לאותה נקודה אני די בטוח שאפשר להגיד שנבחרת ישראל הייתה בטרנד של עלייה.

 

בכל מגמה כללית תמיד ישנן ירידות ורגעי שפל יוצאי דופן ומאלה, איך נאמר, לא חסר לאורך כל ההיסטוריה הקצרה שלנו, אבל הקו הכללי היה חיובי עד אותה נקודה, לפחות בתחושה ובמעמד הנבחרת. היו תהליכים, היו לגיונרים שבאמת עושים את זה בגדול בקבוצות בכירות ואפילו יורש לכוכב שמזכיר את הכוכב עצמו בדמות יוסי בניון. אז מה אם כך השתבש? ובכן, לא בטוח שיש תשובה אחת. מה שכן קרה זו החמרה של הבעיות וחוסר בתהליכים בריאים. אני יכול לעבור ולפרט את שלל הבעיות, את רובן אם לא כולן, שמענו כולנו מספיק. הכדורגלן הישראלי, העסקנות, המתקנים, המנטליות, יו ניים איט.

 

אבל אני עוצר רגע ואומר רבאק, למה אנחנו לא מצליחים לאהוב את הנבחרת, ללא קשר לתוצאות? למה אנחנו לא יכולים לאהוב אהבה טהורה את הקבוצה שפאקינג מייצגת אותנו בעולם? להבדיל אלף אלפי הבדלות, וייערף ראשו של מי שמעז להשוות בין הכדורגל שלנו לבין הכדורגל האנגלי אבל רק לשם ההסבר, הנבחרת האנגלית היא דוגמא מצוינת. נבחרת שסבלה מכל כך הרבה בעיות בעשורים האחרונים, אמנם בטופ העולמי, אבל עדיין ספגה המון ביקורות לאורך השנים.

לפחות במבט מן הצד לא ראיתי את האנגלים נוטשים את הנבחרת. האהבה היא אולי שונה מאהבת הקבוצה ה”פרטית” שלהם, אבל הכעס והזעם על הבעיות בנבחרת מתבטא החוצה תוך כדי אהדה והליכה אחרי הנבחרת. אמנם כזו בעלת אלמנטים זועמים ומיואשים, אך בה בעת מאופיינת בגאווה ופטריוטיזם אין קץ. הקריאה המפורסמת שלהם מהמונדיאל האחרון “It’s Coming Home” בעצם ממחישה את האמונה שחיכתה בפינה לרגע של הצלחה.

 

ובחזרה אלינו, נדמה כי הנבחרת ננטשה. אנחנו מתביישים בה. שחקנים לא יודו בכך, אבל בתקופות מסוימות רבים מהם יעדיפו להתעסק בקבוצה שלהם ולא להסתכן בפציעות מיותרות תוך כדי עוד הפסד מביך ליריבה בינונית. כולנו לועגים לנבחרת, הולכים למשחק רק אם יש כרטיס בחינם או דרך חבר, לכולנו אבדה התקווה. אתם מבינים? הייאוש אכן נעשה יותר נוח לרובנו, כפי שהתנסח חנוך לוין במילותיו על מדינה רחוקה וטובה יותר. חוסר ההצלחה של הנבחרת כל כך ארוך, שיש דור צעיר שלם שמכיר רק נבחרת כושלת ולא טעם אפילו קמצוץ מטעמה של הצלחת כדורגל לאומית.

כשאני נאחז בקצוות של תקווה אחר מחצית “לא רעה של החניכים” ומתרסק אל הסלעים אחרי עוד טעות מביכה של ההגנה, כל מה שאני רוצה זה לחזור ולאהוב את הנבחרת. מה בסך הכל ביקשנו? להיות גאים בשחקנים, להרגיש שהם אוכלים את הדשא, נותנים את הדם בכל משחק, באים כדי לנצח ושאר קלישאות. כדי שזה יקרה, צריך שמישהו ירצה לעזור להשיג את המטרה. על ההתאחדות וויתרתי כבר מזמן, ומהאוהדים שמסביב, כאמור, לא תגיע הישועה.

 

היחידים שעדיין יכולים לעזור אלה השחקנים, לפחות בטווח המיידי, אך נדמה שהשחקנים שלנו קצת מפספסים את העובדה שעוד לפני שהם עוזרים לנו, הם גם היחידים שיכולים לעזור לעצמם. נכון, נחמד ונוח להיות שחקן ליגת על, להסתובב ברחוב המקומי כסלב דמיקולו, להרוויח אחלה משכורת ולהיות שותף במשחק “נדמה לי” שכולנו משחקים בביצה המקומית, אבל מכיוון שהקבוצות שלנו לא מצליחות באירופה בלשון המעטה, ורמת הליגה הולכת ומתדרדרת לה תוך כדי תוצאות מאופסות ויכולת דרדלה, כל שנותר כדי לקבל במה עולמית, זה הנבחרת.

אז אם אתם לא רוצים להיות עוד דף בספר ההיסטוריה העלוב של נבחרת ישראל, הגיע הזמן להתעורר, ויפה טורניר מוקדמות אחד קודם.

נאתכו, נבחרת ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל בישראל
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!