יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
הקפטן נפצע במשחק בספרד,
קשה, אך יש מחליף לכל אחד,
כי אצל קלופ הרי מדובר בקבוצה,
תזיע, תקבל ת'חולצה.

שיאים זה חשוב, זה לא העיקר,
אליפות היא הפרס החשוב, היקר,
בכל זאת עוד שיא ננסה לשבור,
כנראה שאותנו כלום לא יעצור.

גירסת הבמאי:
It's Monday night, we need a really good atmosphere again and not kind of this perception that you go there and think, 'OK, 1-0 after seven minutes, 2-0 after 25 and then it's easy-going'. It will not be like this

סרט רץ:
שיחקנו נגדם לא מזמן,
איך הזמן עף, זה לא יאומן,
זה היה ניצחון שיגרתי,
ההפרש אינו מהותי.

ווסטהאם נמצאת בסכנת ירידה,
התקפה בינונית, הגנה חלשה,
לסיטי הם עשו חיים קשים,
קלופ כרגיל, פונה לאוהדים,
תגיעו, תתמכו, תשירו שירים,
ערב שני ואתם חשובים.

קלופ ביקש לפני המשחק שלא נצפה לשער בדקה השביעית ולמשחק קל, אני כרגיל האמנתי בו וסמכתי עליו, ואכן הדקה השביעית חלפה עברה לה, גול לא הובקע והיאוש החל לחלחל בי…עד הדקה התשיעית.
אחרי דאבל פאס בין קייטה וסלאח בפינת הרחבה, הכדור התגלגל לפינה, ראשון הגיע אליו טרנט, שהגביה נהדר, וראשון הגיע אליו ראשו של וינאלדום. 0-1 ואולי יהיה משחק יותר קל ממה שקלופ ציפה.

כבר אמרתי שאני סומך על קלופ, נכון?
פחות משלוש דקות עוברות, ווסטהאם מרוויחה קרן, דיופ מקדים את גומז, נוגח מלמעלה למטה, ומפתיע את אליסון. 1-1, שער שיוויון דווקא מאחת הקבוצות הפריכות בליגה, ומסתבר שהאזהרות של קלופ לפני המשחק היו מדוייקות.

שער מפתיע, אנפילד שותק,
אחרי עשר דקות, הוא מתאושש,
משחק מעניין בשני הצדדים,
השלישייה הקידמית מגיעה למצבים.

הדקה ה25, ההיא מהבקשה של קלופ, חולפת ללא שער, והאורחים שעוברים למערך הגנתי מעובה של חמישה ולפעמים שישה שחקני הגנה, מנסים לעקוץ ממצבים נייחים.
הדקות הבאות שייכות לטרנט, שכמעט כובש בהתקפת מעבר, כמעט כובש מעונשין וכמעט מבשל מכדור קרן לוירג'יל.

ווסטהאם מחזיקה מעמד עד ההפסקה, והאמת יותר מכך, היא עמדה יפה על המגרש, לא נשברה ונתנה פייט מכובד. מחצית שבה היו תריסר בעיטות אדומות לעומת צמד לבנות והתוצאה זהה. מחצית שהיו בה כמה מבצעים יפים, עקבים וכדורגל אטרקטיבי.

ווסטהאם משתדלת להשיג קרנות,
זו דרכה לייצר הבקעות,
בשונה מהמשחקים הקודמים,
זה נראה שהפעם הם מאמינים.

ואחרי תשע דקות בתוך המחצית השניה הם ממש ממש האמינו, כשדקלאן רייס מצא את פורנלס ברחבה, והאחרון מצא מקום פנוי בין הבלמים, והבעיטה שלו מצאה חלל פנוי בין אליסון לקורה. 2-1 לאורחים, ועכשיו הקהל מתעורר.

וגם ליברפול.
האדומים לוחצים מיד הדוושה, מגבירים את הקצב ואת הלחץ, ומייצרים לחץ עצום על השער של האורחים. ווסטהאם שורדת את הדקות הראשונות של הלחץ, מנסה לכבוש עוד אחד, וקצת, רק קצת, טיפה'לה, משאירה מרחב פתוח ברחבה שלה, וזה מספיק. פריצה נהדרת של רוברטסון באגף, מסתיימת במסירת רוחב נהדרת לסלאח, שבועט שטוח. 2-2 כי הכדור פשוט עבר לבלם בין הרגליים ולפאבינסקי בין הידיים ובין הרגליים.

ליברפול לוחצת, מגיעה להזדמנויות,
המשרוקית של מוס ללא שריקות,
נגיעת יד, עבירות ברחבה,
ווסטהאם נלחמת, שומרת על תקווה.

עד שגומז עלה להתקפה.
הבלם יזם מהלך התקפי, ניסה לבעוט לשער ופגע בגבו של נובל. טרנט הגיע ראשון לכדור, מסר לרוחב השער ומאנה כבש מקרוב. 2-3 ואולי יש לקלופ הרהור על החילוף של מאנה במחצית מול אתלטיקו מדריד.

לטרנט היה עוד בישול עוד אחד למאנה, עד שהדיון הגיע לבית הדין הגבוה על שם ה VAR, ושם הוא בוטל, ומצד שני אליסון עשה מה שאליסון עושה, ועצר עם הראש את בואן שהיה לבד מולו.
קלופ עושה משהו שמזמן הוא לא עשה, מכניס את מאטיפ כבלם שלישי, שמצידו מיד מסדר לווסטהאם את מה שהם רוצים, כלומר בעיטה חופשית, שמעוררת מעט מתח, ומסתיימת בכלום.
אנחת רווחה מסויימת.

שחקן ראשי:
טרנט.
משחק התקפי מושלם של המגן/קשר/חלוץ.
הוא בישל שני שערים, בעט לשער, הגביה כדורים חופשיים מושלמים, מסר קרוסים נפלאים, תיקל, חטף ומה לא.
בשני המשחקים האחרונים הבעיטות החופשיות שלו לא היו משהו, והיום הוא חזר בגדול ובענק.
באנגלית אומרים, שהוא עשה קליניקה, אבל בימים כאלה של קורונה, זה נשמע קצת פחות מוצלח.

שחקן משנה:
פאבינסקי.
לפעמים גיבור הסרט הוא מהצד הטרגי. יכול להיות וסביר להניח שליברפול היתה מצליחה לכבוש גם ללא עזרתו, אבל הוא עזר, ודווקא אחרי סידרה יפה של הצלות, שהשאירו את הפטישים בחיים.

דבר המבקר:
קלופ כמעט תמיד מבקש לפני משחקים את עזרת הקהל והפעם הוא ביקש קצת יותר. כנראה שהוא הרגיש שמשהו צריך להשתחרר ולהתפרץ, אולי בגלל נינוחות הפער בפיסגה ואולי בעקבות ההפסד לאתלטיקו.
אז כשקלופ קורא, הקהל נענה לקריאתו, והוא התגייס כשהיה צריך אותו ודחף את הקבוצה נהדר, אבל הטריגר המושלם היה שער היתרון של ווסטהאם, שאחריו ליברפול נראתה כמו ליברפול. רצה, לוחצת, תוקפת ופשוט רוצה, ממש רוצה להבקיע ולנצח. היא נראתה כך גם בזכות החילוף של אוקס במקום קייטה, שפשוט הכניס עוצמה ותנופה למרכז השדה והגביר משמעותית את הלחץ על ההגנה.

ליברפול יצאה מהכדורגל השבלוני שנקלעה אליו מאז הפגרה, עם משחק התקפי שזרם יפה, וכלל תנועה בלתי פוסקת, חשיבה, תיאום וגם עקבים ואילתורים.
ווסטהאם היתה שותפה מלאה להנאה, עם ניסיונות לתקוף, הנעת כדור טובה ולא מעט מסירות עומק שהפתיעו את ההגנה האדומה. מויס, שמעולם לא ניצח באנפילד,הכין את הקבוצה שלו מצויין, ולמרות הפער בטבלה, הוא והשחקנים שלו האמינו שאפשר, אם כי קצת קשה לנצח כשכל מה שהחלוץ המרכזי שלך מצליח ורוצה לעשות זה להפריע לאליסון בכדורי הקרן.

ההגנה האדומה היתה במיטבה דווקא בצד השני של המגרש עם שלושה בישולים, והתקשתה בתפקיד הבסיסי שלה, כשכולם שותפים לקושי הזה. הלבנים מצאו חללים במרכז הרחבה שהפכו להזדמנויות, וכל כדור קרן נראה והיה מסוכן כמו פעם, לפני שוירג'יל הגיע. משחק שני ברציפות שהקבוצה סופגת מכדור קרן וממש בפתיחה.
אליסון אולי היה יכול למנוע את השער הראשון, אבל החזיר עם הצלה ממש בסיום.
פאביניו היה יציב במרכז, וינאלדום שרף שטחים, דחף קדימה, היה מאוד פעיל ומעורב וכבש, ויותר מזה לא נוכל לבקש. קייטה ניסה, עשה הרבה תנועה לעומק, אבל כל הזמן יש תחושה שחסר לו משהו, אם כי יש עקומת שיפור ולמידה.
זה היה אחד המשחקים הטובים של פירמינו, בכל תחומי המשחק, חוץ מהבקעה. איכשהו, כל פעם שהוא עשוי לכבוש באנפילד, משהו משתבש לו. בסוף זה יגיע.
מאנה וסלאח נתנו תצוגה אופיינית שכללה פריצות, דאבל פסים, לחץ בלתי פוסק על ההגנה, איבודי כדור, ניסיונות לסחיטת פנדל, והכי חשוב – שני שערים.

ליברפול בעטה 25 פעמים לשער, אם כי רק שבע בעיטות הגיעו למסגרת, וניצחה בתחרות ה XG באופן ברור: 2.6 – 0.6, אם כי נשאלת השאלה אם ספיגת שער בבית אחרי כמעט 700 דקות היא מחדל, או סתם סטייה סטיטסטית מקרית וחסרת חשיבות?

כותרות סיום:
אחד המשחקים המהנים ביותר העונה, בזכות הקצב, התחרותיות, ההזדמנויות והדרמה.
ליברפול משחקת משני לשבת, ועושה עוד צעד קטן – גדול בדרך לאליפות.
איתן כתב לי מאוסטרליה שניצחונות אחרי פיגור הם הכי טובים, והוא צודק. מה זה צודק.
ומעל כולם היה הערב, טרנט אלכסנדר ארנולד.

הפסימיסט יגיד: ספגנו יותר ממה שספגנו ב 11 המשחקים האחרונים.
האופטימיסט יענה: ניצחון 18 ברציפות, ותאמינו או לא, קלופ אמר שהוא לא האמין שמישהו ישבור אי פעם את השיא הזה.
הפסימיסט יציין: אותרו מספר חורים בהגנה.
האופטימיסט יאמר: עוד 12 נקודות. בלבד.

(היומן יוצא לחופשה קצרה, אבל יפנק אתכם בטור נהדר בסידרה על יורגן קלופ לקראת סוף השבוע)