יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
משחק מול יונייטד הוא מוקש ניצחי,
גם אם הפער הוא די משמעותי,
אנחנו ראשונים, מקסימום נקודות,
הם בתחתית, מחפשים בנרות.

למרות הפער, בל נהיה שאננים,
הם ינסו לשים מקלות בגלגלים,
איצטדיון מפוצץ, ראשון בערב,
הם ישמחו לנעוץ בנו חרב.

גירסת הבמאי:
בעיני, המשפט הזה של קלופ, שבו הוא מתאר את התקשורת שלו עם קייטה, הוא מפתיע ומאכזב כאחד:
.The last talk I had with him was in English and it looked like he understood what I said. That is a big step
…Yes (language is important) but he is a smart boy so football-wise it is not a problem
But language helps massively, yes

גם מאנה נתן השבוע משפט נפלא על תחילת דרכו עם קלופ:
"I didn't know if I'd like Jurgen Klopp at first as he talked too much"

סרט רץ:
אליסון חוזר להרכב הראשון,
אני תוהה, זה מוקדם או הזמן הנכון,
הוא לא שיחק מתחילת העונה,
לא עדיף בגביע, מול קבוצה קטנה?

שיהיה,
קלופ החליט, אליסון מבצע,
אצלם אין פוגבה ויש את דה חאה,
המומחים אומרים שאין להם מספיק כישרון,
ואני אומר, זהירות, צוחק רק האחרון.

אם אתם מרגישים מהטקסטים בפתיחה סוג של חששות אצלי, אז הצלחתי להעביר את המסר. יונייטד על הקרשים היא עדיין יונייטד, שהוכיחה כבר שבתיאטרון שלה היא יודעת לשחק מולנו ולנצל את הזהירות שקלופ נוקט כשהוא מולם. הפעם הם עולים בהרכב סופר הגנתי ואנחנו במבנה הרגיל ובלי סלאח המחלים.
זה נראה כמו פוטנציאל לקרב חפירות בסגנון העונה שעברה.

אני לא מצליח להיזכר אם ראינו העונה את החולצות הלבנות על בחורינו, אבל לאור הפתיחה הקשוחה של יונייטד, הם בטוח יקבלו עד הסיום גוון אחר, ירוק של דשא או אדום.
יונייטד קשוחה, אבל מנסה לעשות משהו, כופה על ליברפול משחק מבולגן וההתרגשות של הקהל כשהכדור מגיע לראשפורד בולטת וברורה.

חצי שעה של כלום ושום דבר, שכוללת מרפק של הנדרסון, איפון של מאטיפ על ראשפורד והרבה שטויות ושגיאות משני הצדדים, היא סימן להצלחה של יונייטד, שמקבלת חותמת עם השער של ראשפורד בהתקפה מתפרצת נהדרת, שהתחילה בעבירה ברורה של לינדלוף והמשיכה באסיסט מושלם של דניאל ג'יימס. 1-0, ועם פער כזה בין הקבוצות אל לנו לסמוך על ה VAR, אלא על עצמנו בלבד.
הקהל המקומי בטירוף, והוא מתחרפן לגמרי כשאותו VAR פוסל שיוויון של מאנה בגלל נגיעת יד.

קלופ עסוק בשיחות ארוכות עם השופט הרביעי בדיוק כמו שמאנה סיפר עליו השבוע ותמונת הסיום של המחצית מספרת את כל הסיפור, כשקלופ רץ לחדר הלבשה וסולשיאר מאחוריו צועד רגוע.
מחצית ראשונה שכולה יונייטד, בסגנון, במערך, ברצון, בנחישות ובתוצאה.

אחרי ההפסקה קלופ מעביר את מאנה שמאלה, אוריגי למרכז והנדרסון ימינה וקדימה בתקווה לשינוי מגמה.

קלופ עם השופטים ממשיך לדבר,
הנדרסון מימין לא ממש עוזר,
האדומים זוכים בכל המאבקים,
אנחנו עדיין לא בעניינים.

אוקס נכנס, יונייטד בבונקר,
האם אנחנו נמצא את הג'וקר?
קלופ עצבני, ממש לא רגוע,
האם הסוף באמת ידוע?

קלופ מערבב את הקלפים שלו שוב וזורק את לאלנה בתקווה שהוא יהיה הג'וקר שלו, אלא שההזדמנויות דווקא מממשיכות להגיע בצד האדום.

לאלנה? ג'וקר?
לאלנה!! ג'וקר!! הכי ג'וקר בעולם.
עוד כדור רוחב די סטנדרטי של רוברטסון משמאל עושה בלאגן ברחבה ונופל ישר לרגל של אדם שלנו, לבד מול השער של דוד. 1-1 הכי משחרר בעולם.

עוברות עוד כמה דקות של מתח מעורבב בתקווה ומתובל בצעקות של בני המשפחה "אנחנו רעבים" שמסתיימות בכלום.
אטקינסון שורק סופסוף לסיום ואני רץ לשולחן ארוחת ערב החג.

שחקן ראשי:
אדם לאלנה, בגלל השער וכי אין מישהו שהתקרב למשהו במשחק הזה.
אני מודה שלא האמנתי שהוא עדיין יכול לתרום באופן עיקבי ברמות הגבוהות, אבל מסתבר שקלופ מאמין בו, או שפשוט הוא האחרון שנשאר על הספסל עם יכולות התקפיות כלשהן.
יכול להיות שזו הפעולה החיובית האחרונה שלו העונה, ומאוד יכול להיות שתהיה לה משמעות עצומה לטווח הארוך.
משמעות לטווח הקצר כבר יש לה, גם אם אדם אינו יודע שהוא הציל שמחת ערב חג לאלפי אוהדי ליברפול, צאצאי דוד, לצד שמחתם של כל אוהדיה, תהיה אמונתם אשר תהיה.

שחקן משנה:
סולשיאר.
המאמן הצעיר הוציא את המקסימום שבמקסימום מהקבוצה שלו. הוא העמיד אותם במערך שניטרל את נקודות העוצמה של ליברפול ובלי ספק ניצח במאבק מול קלופ. שלושת הבלמים העלימו את ההתקפה, המגינים ניטרלו את הכנפיים שלנו, והצוות במרכז המגרש לא דילג על שום אמצעי לבלום אותנו. אם לא טעות אחת בהגנה הוא כנראה היה מסיים עם ניצחון חשוב ויוקרתי.

דבר המבקר:
מה יש באיצטדיון הזה שמוציא מאיתנו את ההופעות הגרועות הללו?
מה יש בו שמשתק לחלוטין את השחקנים?
האם גם בראש של קלופ נמצאת דמותו של פרגוסון שגורמת לו לשחק שם כל כך זהיר וללכת על בטוח?
איך אנחנו שוב נגררים למלחמת חפירות חסרת תוחלת?

כמו בעונה שעברה זה היה משחק עם מעט כדורגל, הרבה אמוציות ואינספור כיסוחים ועצבים. יונייטד היתה עדיפה לחלוטין במחצית הראשונה, הבקיעה והגיעה להזדמנויות. קלופ שילב אחרי ההפסקה שלושה שחקנים עם פוטנציאל התקפי, ליברפול שלטה במגרש ובכדור ויונייטד הגיעה שוב ליותר הזדמנויות.
מספיק שנאמר שעד ההפסקה שחקן ההתקפה הבולט שלנו היה וינאלדום, כדי שנבין באיזה מצב היינו, וגם הוא התאדה לחלוטין אחרי ההפסקה ועד שהוחלף.

קשה להגיד שההתקפה היתה נוכחת היום במגרש וברור שגם ההעדרות של סלאח היא אפילו לא תירוץ. פירמינו ניסה אבל אבד בים הבלמים, וכשהגיע כבר למצב בעיטה מול דה חאה במחצית הראשונה הוא ביזבז את ההזדמנות. כנראה שהוא לא רצה לקלקל את הסטטיסטיקה שלו מול יונייטד – אפס שערי ליגה.
מאנה היה בימין בהתחלה ועוד נגע בכדור ואח"כ קלופ העביר אותו שמאלה ושם הוא כבר נעלם לחלוטין, ואוריגי כנראה לא מסוגל לייצר ניסים ונפלאות כל משחק.
אמנם פורסם שסלאח החלים, אבל אני בהחלט מבין את ההחלטה להשאיר אותו בחוץ לאור הציפייה שהתממשה למשחק קשוח.

הקישור היה כצפוי פעיל בפעולות רוחב, חילוצים ומלחמה, וכשהנדרסון עבר לאגף היה די ברור שאין לו מה לחפש שם.
כשקלופ שילב שלושה קשרים התקפיים יותר שמשחקים גם לעומק התחיל שינוי מגמה וראינו גם ניסיונות בעיטה מחוץ לרחבה, וכמובן שער שהתחיל במחליף (קייטה) והסתיים במחליף אחר. בהחלט חומר למחשבה למשחקים הבאים.

הבכורה המחודשת של אליסון היתה סולידית. לא בעטו למסגרת שלו יותר מדי ואת השער רק נס גדול היה מונע.
וירג'יל היה קשוח ויציב ומאטיפ כנראה עדיין מתרגש מהחוזה החדש שחתם, אחרת קשה להסביר טעויות ואיבודי כדור בכמות חריגה למה שהתרגלנו, ויש לו גם חלק בשער כשראשפורד הסתנן מאחוריו.
טרנט שוב התקשה מול יונייטד ורוברטסון לא בלט, אבל בישל, אז אין לנו מה להתלונן.

משחק בערב שמחת תורה,
פער ירד לשש, לא נורא,
שיחקנו גרוע, אפילו די רע,
לפחות לא הפסדנו, חצי נחמה.

כותרות סיום:
חששתי מהמשחק הזה ולא טעיתי.
כל הסטטיסטיקות לפני המשחק ובמהלכו היו לטובתינו –
יונייטד לא מבקיעה יותר משער למשחק. אנחנו כובשים הרבה בסיום. יונייטד לא מבקיעה מנייחים ואנחנו כן. צברנו פי שלוש נקודות מהם ברצף הנצחונות שלנו ועוד ועוד.
הנתון האחד והיחיד שהיה לרעתינו, שקלופ לא ניצח עדיין באולד טראפורד, נשאר יציב וללא שינוי.

הפסימיסט יגיד: לא לנצח יונייטד כל כך חלשה זה רע.
האופטימיסט יענה: להוציא תיקו בחוץ מול יונייטד כל כך נחושה, זה ממש לא נורא.
הפסימיסט יציין: הפער ירד לשש ונשארו עוד המון משחקים.
האופטימיסט יאמר: מי שהאמין שהפער יהיה שש בסוכות, שיקום.