בס"ד

כשגונסאלו היגוואין עזב את מדריד לנאפולי, כולם היו בטוחים שזאת תחילת הסוף של החלוץ הארגנטינאי. וכאילו לא הספיקה העובדה שמוריניו תמיד העדיף את בנזמה על פניו, עבר איתו לאיטליה עוד חלוץ של הבלאנקוס, חוסה קאייחון, שהשתלב מיידית בקבוצה וכבש בצרורות. גם הכשלון בגביע העולם וההחמצות מסמרות השיער לא עזרו. ובכלל, כשהיגוואין ידע שהוא עוזב את ריאל, יובנטוס כבר התעניינה בו, אבל זאת לא הייתה הקבוצה של היום, אלא אימפריה לשעבר שמחפשת את דרכה חזרה לבמה של הגדולות בליגה. גם ארסנל, הלוזרית הנצחית, חשקה בו. אז שעזב, זכתה ריאל מדריד פעמיים בליגת האלופות. היגוואין הפגין אמנם יכולת טובה בנאפולי והשכיח עד מהרה את קבאני, אך הוא דמה לו בעיקר בדבר אחד: הוא הצעיד את נאפולי לשום מקום.

ואז הגיע אלגרי

כשאנטונו קונטה עזב את יובנטוס לטובת נבחרת איטליה, רבים בארץ המגף לא ידעו מה יהיה על הגברת הזקנה. הקשר לשעבר הרים את יובנטוס מהקרשים והוביל אותה לרצף אליפויות ומועמד מחליף מתאים לא נראה באופק. הקבוצות החזקות בליגה היו – ועודן – במשבר מקצועי וכלכלי עמוק והחליפו מאמנים פעמיים בעונה ובמועדונים הקטנים לא היה אף כוכב עולה בתחום האימון. מילאן, האלופה האחרונה לפני יובנטוס, פיטרה את המאמן שהביא לה את האליפות, לאחר שבילתה חצי עונה מתחת למקום העשירי. חצי שנה ישב מסימיליאנו אלגרי בבית וחשב על איפה הוא נכשל במילאן. את הלקחים הוא יישם ביובנטוס ומייד. כבר בעונתו הראשונה הוא הצעיד את המועדון לדאבל ראשון מאז 1995 ולאליפות בפער 17 נקודות מסגניתה הנצחית, רומא. והדובדבן שבקצפת, הגעה לגמר ליגת האלופות לראשונה אחרי 12 שנים אירופאיות קשות. הקבוצה הפסידה לברצלונה, אבל האכזבה לא הייתה גדולה מאד. בטורינו הבינו שנבנה שם משהו חזק הרבה יותר מהצלחה מקרית של עונה אחת.

בעונה הקודמת זכתה יובנטוס בעוד דאבל והשנה הייתה למועדון הראשון באיטליה שרושם שלושה דאבלים רצופים. באירופה הגיעה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, תוך שהיא נוקמת על הדרך בברצלונה המסוכסכת ומדיחה את מונאקו המלהיבה. וכל זה, להזכירכם, תחת הדרכתו של מאמן שפוטר עקב חוסר הצלחה מקבוצתו הקודמת, יריבה ישירה של המועדון. חלק גדול מההצלחה העונה קשור ברכש שביצע המאמן. הוא שילם 90 מליון יורו, ששברו כמובן שיא לרכש באיטליה והרימו כל כך הרבה גבות עד שלרגע נדמה היה שיובנטוס תרד מהעסקה. מנדז'וקיץ חלוץ נחמד, טבס, שהגיע עם יובה לגמר הקודם, כבר עזב והזברות נזקקו נואשות לחלוץ רחבה חייתי, כזה שיכבוש בצרורות וייקח את הקבוצה שלב אחד קדימה. אבל איפה מוצאים אחד כזה? הדבר היחיד באיטליה שדומה לזה הוא מאורו איקרדי ואין סיכוי שהוא היה עובר ליובנטוס ובשאר אירופה המועדון לא יכול להתחרות כלכלית. ובכן, כנראה שכן! אניילי רשם את הצ'ק המדובר וכאילו לא הספיקה היריבות בין הצפון לדרום, הוא לקח לנאפולי את הנכס הכי גדול שלה. היגוואין הצטרף לביאנקונרי. ההספק שלו מאז? 37 שערים (25 בליגה) ו-3 בישולים. 5 מהשערים נכבשו בצ'מפיונס. הוא כבש צמד בגומלין מול מונאקו, סחט פנדל בהפסד האחרון לרומא וכבש בדרבי מול טורינו.

תוך פחות מעונה הפך הארגנטינאי, שיחגוג 30 בדצמבר הקרוב, ליקיר המועדון ולפתע 90 מליון יורו לא נראים כמו סכום מופרך כל כך. שיתוף הפעולה שלו עם דיבאלה מעורר השתאות, העזרה ההתקפית שהוא מקבל מאלבס, סנדרו, פיאניץ' ומנדז'וקיץ' משחררת אותו להפוך מבונה התקפות לסקורר והשקט בהגנה היציבה מפנה אותו להתרכז בהתקפה בלבד. במוצאי שבת, כשיפגוש בפעם הראשונה את קבוצתו לשעבר, הוא יצטרך הרבה מהריכוז הזה – וגם טיפת מזל – בשביל להביא ליובנטוס גביע אלופות ראשון לאחר 21 שנים.