וילה בשיפוצים

בס”ד

יותר מדי קבוצות שהתרגלנו לראות כחברות קבע בליגה הבכירה ירדו ליגה וכיום הן לא יותר מעוד מועדון בהתאחדות הכדורגל המקומית. מדור חדש סוקר את מצבן של הקבוצות שפעם קבעו את האלופות בליגה שלהן והיום מנסות לשרוד טיולים למקומות נידחים בליגות נמוכות. והפעם: אסטון וילה.

aston villa logo
Credit to Aston Villa FC Facebook Page

**

ב-1981 זכתה אסטון וילה באליפות האחרונה שלה. 60 נקודות הספיקו לה אז למקום הראשון, כמות שכיום הייתה מקנה לה, כנראה, כרטיס לליגה האירופאית. חשוב להבין: אסטון וילה של אותם ימים הייתה קבוצה הפכפכה ולא יציבה. בעונות שלפני ואחרי האליפות היא סיימה במקומות 7 ו-11 וב-1987 ירדה ליגה. היא חזרה לליגה הבכירה תוך עונה אחת ובעונות העוקבות סיימה במקומות ה-17, 2 ו-17. גם העונות הבאות, במהלך שנות ה-90, התאפיינו בזגזוג מתמשך בין המקומות 2-7, במה שנחשבה לתקופה מוצלחת יחסית, למרות המחסור בתארים. 7 אליפויות ו-7 גביעים יש לאסטון וילה, הממוקמת בברמינגהאם. 7 מהתארים הגיעו לפני שנת 1900, 7 תארים הגיעו אחרי. התואר האחרון (שאינו חלק מ-14 התארים של הקבוצה) הגיע ב-1996, אז זכתה הקבוצה בגביע האנגלי ואף סיימה במקום הרביעי בליגה. התואר הגדול האחרון הוא גם הדובדבן שבקצפת. ב-1982 התמודדה וילה מול באיירן מינכן בגמר גביע אירופה לאלופות וניצחה 1-0, משער של פיטר וויזה, שגם סיים כמלך השערים של הקבוצה באותה עונה. ההרכב של באיירן היה כולו גרמני והפסיד להרכב אנגלי ומעט סקוטי של ווילה.

aston villa 1982

בפתיחת העונה שלאחר מכן זכתה הקבוצה גם בסופר קאפ האירופאי, שאז הפגיש בין אלופת אירופה למחזיקת הגביע למחזיקות גביע. במשחק הראשון הפסידה הקבוצה לברצלונה 1-0 משער של מרקוס אלונסו ונצחה בגומלין 3-0, כשאלונסו מקבל אדום. הרבה שמות מעניינים לבשו את המדים של הכחולים סגולים ועושה רושם שתחילת שנות ה-2000 היו חלק חשוב בפאזל הזה. באותה תקופה עברו בקבוצה פטר שמייכל, אולוף מלברג, פול מרסון, דויד ג’ינולה, גארת’ בארי, חואן פאבלו אנחל (שהגיע על תקן הרנאן קרספו החדש), פיטר קראוץ’ ואחרים נוספים. בין המעניינים שבהם אפשר למנות את דיויד פלאט, שסיים 2 עונות רצופות כמלך השערים של הקבוצה, עם 24 שערים בכל עונה. מאוחר יותר הוא עבר גם ביובנטוס וארסנל, שם שיחק למרות שגדל ביונייטד, בתקופה בה מעשה כזה נחשב לפחות מקובל מאשר כיום. גם חואן פאבלו אנחל סיים כמלך השערים של הקבוצה, 3 פעמים, מתוכן פעמיים ברציפות, בדיוק כמו דיון דאבלין, שלמרות שם המשפחה, נולד דווקא באנגליה. בהמשך כבשו שם גם מילאן בראש, שהגיע מליברפול, גבריאל אגבונלאהור, ג’ון קארו, אשלי יאנג, כריסטיאן בנטקה ודארן בנט. כולם סיימו כמלכי השערים לפחות פעם אחת (קארו עשה את זה 3 פעמים).

אבל מי שהכי השפיע על המועדון בשנות ה-90 הוא אחד בשם דווייט יורק, שבילה במועדון מ-1989 עד 1998, כשכולם יודעים מה הוא השיג באותה עונה. ב-1992 סחף יורק את ווילה למקום ה-7 בליגה 17 שערים וסיים כמלך השערים של הקבוצה, אך השיא הגיע בעונות 1996-1998, אז סיים 3 פעמים ברציפות כמלך השערים של המועדון. ב-1996 הוא כבש 25 שערי ליגה והקבוצה סיימה במקום הרביעי אחרי עונה אדירה. בעונות בהן הוא סיים כמלך שערי הקבוצה, לא דורגה אסטון ווילה מתחת למקום השביעי. בעונות הבאות המשיכה הקבוצה להתמקם במקומות 6-8, חוץ מ-2 עונות, בהן סיימה במקום ה-16. אחת מהן הייתה ב-2006, אז רכש המליארדר רנדי לרנר את המועדון, צעד שהיה אמור להזניק את המועדון כמה צעדים קדימה. ובאמת חל שיפור. המיקום בטבלה אמנם לא השתנה, אבל סופסוף הקבוצה התחילה להופיע גם באירופה, כאשר בין 2009-2011 היא הגיעה 3 פעמים ברציפות לגביע אופ”א ז”ל. ב-2010 אף נעצרה וילה רק בגמר הגביע.

ואז הגיעה הנפילה. מסתבר שהמועדון עשה קפיצה מהירה מדי ולא היה בנוי להשתתפות ב-4 מפעלים (ליגה, גביע אנגלי, גביע הליגה, אירופה). ב-2011, הפעם האחרונה בה שיחקה הקבוצה באירופה, סיימה וילה במקום ה-11 בליגה, אחרי שנים של התבססות בצמרת הגבוהה. אף אחד לא חשש, שייכו את המיקום בטבלה לעונה העמוסה וכולם ציפו שבעונה הבאה הסדר יחזור על כנו. אלא שההפך קרה וכדור השלג שהתחיל להתגלגל בעדינות, הפך למפולת שלגים שאף אחד לא יכל לעצור. את 4 העונות הבאות סיימה וילה במקומות 16, 15, 15 ו-17 בהתאמה ואף הגיעה לגמר הגביע באותה עונה. כל זה קרה על אף סגל סביר ויותר מזה. ככל שהקבוצה התדרדרה, שחקנים שכיכבו בה עזבו במהירות, בדרך כלל לקבוצות גדולות. מילאן בארוש עזב לליון, כריסטיאן בנטקה עבר לליברפול ואשלי יאנג הצליח מעל כולם וחתם ביונייטד. ב-2016 קרה הנורא מכל אך הצפוי לא פחות, אסטון וילה ירדה ליגה, לראשונה מאז 1988. העונה האחרונה שלה בפרמיירליג הייתה גרועה בכל קנה מידה. הקבוצה אספה רק 17 נקודות, כבשה 27 שערים וספגה 76. לא מתאים אפילו לקבוצת צ’מפיונשיפ. ובאמת, גם שם המועדון סובל. מי שחשב שהשחקנים ילחמו ויעלו תוך עונה אחת חזרה, התבדה. כנראה מישהו שם חשב שמדובר בטיול.

נכון להיום, אסטון וילה מדורגת במקום ה-12, רק 3 נקודות מהמקום ה-16 ובלי סיכוי ממשי להיכנס לפלייאוף העליה לפרמיירליג. מאזן השערים המביך עומד על 37-39 לחובתה ואת ניוקאסל שצועדת בגאון בראש הטבלה, וילה רואה רק עם משקפת. ביום בהיר ממש. האם וילה תלך בדרך בלקבורן ולידס (שכמעט התפרקה אחרי שהתרסקה כלכלית), שמהרגע שירדו מהפרמיירליג הן רואות בעיקר את תחתית הצ’מפיונשיפ? או או שבעונה הבאה יופקו לקחים והמועדון יתחרה ברצינות על עליה למקום אליו הוא שייך? קשה לדעת, אבל העתיד לא נראה טוב. הבעלים לא משקיעים מספיק בקבוצה ומאז פרישתו של סטיליאן פטרוב, השחקן ה-13 בהיכל התהילה של וילה, אין למועדון שחקן בסדר גודל שיכול להנהיג ולמשוך את החברים למאבקי הצמרת.

Aston Villa
Credit to Aston Villa FC Facebook Page

בליגה של 24 קבוצות, אסטון וילה נמצאת בתחתית החלק העליון של הטבלה. במילים אחרות, היא בדרך לשום מקום. ואם מישהו שם לא יתעורר בזמן, הפעם הבאה שהקבוצה תהיה פרמיירליג תהיה בעונה בה ארסנל וליברפול יזכו באליפות…

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח