ויהי אור – 11 נקודות לסיכום המחזור

11 נקודות לסיכום משחק המחזור:

  1. אחלה משחק לצופה האובייקטיבי. שערים, דרמות, גיבורים וגיבורים טראגיים, מחלוקות ומאמנים טובים שמגיבים בצורה חדה ומהירה למתרחש על המגרש. רק חבל שכל הדבר הזה התקיים ב:
  2. אצטדיון עירוני נתניה. אמרנו כבר בעבר, פשוט לא מתאים לשמש כמגרש הבית של מכבי תל אביב. אין בו תחושת ביתיות, אין בו אווירה גם כשהוא מלא ולעזאזל – אי אפשר לראות אוהדים קופצים או תופסים את הראש מיד אחרי שער (במובן של – “גולללל”), כי פשוט אין טריבונות מאחורי השער (במובן של הח’ המוזר הזה שקשרו לו רשת והעמידו לידו שוער).

מודים, אנחנו לא בקיאים לחלוטין באיך שהשתלשלו העניינים עד שהתל אביביות נתבשרו שעליהן לחפש תחליף לבלומפילד, אבל עולה השאלה מדוע הקבוצות ששיחקו במגרש הנפלא והחם הזה, הכל כך מזמין למשחק כדורגל מעולה, צריכות לגרור את האוהדים שלהם עד לנתניה ו/או פתח תקווה, איצטדיונים שהם חדישים ויפים, אבל ממש לא מזמינים, ממש לא קרובים ונוחים להגעה מתל אביב, כפי שיעיד כל אוהד שעמד לפחות שעה בנתיב היחיד והפקוק שמוביל לאצטדיון נתניה.

תחושתנו? אף אחד לא דפק מספיק חזק על השולחן, לא חשב על הטווח הקצר (שגם בו משחקים כדורגל), וההפסד כולו שלנו ובעיקר עם אוהדי מכבי תל אביב שמגיע להם יותר, בדיוק כמו שקרה במכרז השידורים בו זכה:

  1. ערוץ הספורט, שעושה מאמצים כבירים להעלות את הרף בכל הנוגע לשידורי הספורט בישראל. מנסים להשתמש בטכנולוגיות שונות ונאות למראה, כמו מרחק החומה, המרחק מן השער וכו’. יחד עם זאת, הערוץ פשוט מפגר (במובן של מאחר בזמנים) בהבנת הצרכן הספורטיבי של היום, שהפך הרבה יותר מתוחכם ושממש לא מרוצה מכך שהסטטיסטיקה שמוצגת לו מתייחסת לאיומים (ושמישהו יסביר לנו כבר מה זה אומר ואיפה עובר הקו בין סתם התקפה לאיום). השאלה שעולה בהקשר הזה היא פשוטה – מדוע המנהלת לא קובעת סטנדרט מחייב לעניין השידורים?!

אחרי צפייה בדרבי המנצ’סטרי בשבת, אולי המשחק הגדול ביותר שיש למולדת הכדורגל להציע, אנחנו ממש מרגישים ששודדים אותנו. למה לא מגיע לנו לדעת היכן מתמקדת הנעת הכדור של הקבוצות? למה לא מגיע לנו לדעת איך הסטטיסטיקה משתנה ככל שהמשחק מתקדם? לעזאזל, הדבר הכי בסיסי היום, שהוא המרחק שרץ כל שחקן, לא מופיע בסטטיסטיקה, מה שממש מקשה עלינו לנתח בצורה משמעותית את ההופעה של:

  1. הייסטר. תגידו מה שתגידו על טביב הבעלים או איש העסקים, אבל הוא כנראה אחד המנג’רים (או ספורט דירקטור) הטובים בליגה. אולי אלו הסוכנים שהוא מקושר אליהם, אולי באמת מתת אל, אבל בשקט בשקט, הנחית פה שחקן מעולה בעמדה שהכי חסרה לשאר קבוצות הליגה – מגן שמאלי. אפילו מכבי תל אביב העשירה לא הצליחה להביא שחקן כלל, שלא נדבר על שחקן טוב.

מעבר למבנה הפיסי המרשים של הבחור, המהירות האדירה שלו, הבעיטה העוצמתית והמדויקת (המשקוף בטדי עדיין רועד מהמשחק הקודם), הבחור פשוט נותן עבודה. תומך בהתקפה בלי הפסקה, מגן בצורה לא רעה בכלל (רוב המצבים של מכבי תל אביב הגיעו מהצד השני), ובכלל – בהיעדר סטטיסטיקה רשמית, אני מוכן לחתום שהוא רץ לפחות 100 ק”מ. היכולת שלו הביאו את מיכה לברוח למרכז בלי הפסקה, או סתם להתרחק ממנו ולהרים את הכדורים המסובבים שלו מ-30 מטר אלכסונית מהשער. שינוי הסגנון הזה של מיכה, לפחות לדעתנו, מעיד בצורה טובה על כך שעל הקווים עמדו שני:

  1. מאמנים מעולים. מעבר לכל מה שציינו בסעיף אחת, המאמנים פשוט היו מעולים. ההרכבים הותאמו למשחק הצפוי, ובעיקר – השינויים תוך כדי משחק הראו חשיבה יפה ויצירתיות מצד שניהם.

זה התחיל בבן שמעון שהבין שבלי אלברמן, מכבי תל אביב מאד תתקשה לנהל את המשחק ממרכב המגרש ותעדיף להעיף את הכדורים כמה שיותר מהר לשליש האחרון. לכן, בית”ר עלתה בטירוף, ובלחץ על שלושת מובילי הכדור, שאין להם את קור הרוח של אלברמן ויכולת ריווח המשחק שלו, ופשוט איבדו אותו פעם אחר פעם. בהמשך, ניתן היה לראות איך ארבלדזה מזהה את המיס-מאטץ’ בין מיכה להייסטר ומרחיק אותו ממנו, כפי שהתייחסנו קודם, מזהה את חולשתם של מורי וראלי ומשחק עליהם, וגם את זיהוי חולשתו של מורי על ידי בן שמעון, שפשוט אמר – אין לי הגנה, לפחות שתהיה לי התקפה. נדמה שזו גם ההבנה שליוותה את מכבי תל אביב לפני המשחק שכן:

  1. ההגנה של מכבי תל אביב היא פשוט לא זה. למעט טיבי ודסה, השחקנים האחרים פשוט לא ברמה של מכבי תל אביב, לא ברמה של קבוצה שרוצה לרוץ לאליפות ובטח לא ברמה של קבוצה שרוצה לרוץ ולהצליח בשתי מסגרות. גם קבוצת ההתקפה הטובה ביותר שאני זוכר ב-20 השנים האחרונות, מכבי חיפה של ליגת האלופות הראשונה, הפסידה את האליפות בגלל יחס שערים, ומכבי תל אביב פשוט לא תוכל להחזיק לאורך זמן עם טל בן חיים, פיליפנקו ובעיקר בן הרוש, שכל פאשלה שלו מביאה את אוהדי מכבי חיפה להודות על התקררות היחסים בין המועדונים. נכון, החיזוק בהתקפה סופר מרשים, בעיקר שינוי הסגנון הכל כך מהיר וכל כך יעיל (והפרחים לארבלדזה) אחרי עזיבת זהבי, ומכבי תל אביב היא באמת קבוצה שכיף לראות. הבעיה, כך נראה, שהיא קבוצה שגם כיף לחלוצים לשחק נגדה. אגב חלוצים:
  2. איתי שכטר היה צריך את השנה במכבי חיפה כדי להבין ששערים זה כבר לא הכי חשוב. אנחנו ממש לא מחסידיו ואפילו שמחנו שהבחור פשט את המדים הירוקים, אבל שינוי התפקוד שלו ובעיקר הציפיות שלו מעצמו הם שהביאו לפריחתו המחודשת (עם כל הכבוד לדיוני “חדר ההלבשה השמח” בבית”ר ו”חדר ההלבשה העצוב” בחיפה, שקצת נמאסו. הבחור הבין שהוא לא צריך לכבוש כדי לעזור לקבוצה שלו לנצח, וזה הקוף המשמעותי ביותר שהוריד מהגב שלו בשנה האחרונה, והתחיל לעבוד. כמו הייסטר, גם הוא לא מפסיק לרוץ (ואין ספק שהוא יודע לרוץ), לקבל כדור ובעיקר – לשחרר אותו מהר. גם אם חלק מההחלטות נראות לא חכמות, מספר הכדורים שהוא מצליח לקבל ומספר המסירות המהירות שהוא מצליח לשחרר, בליגה בה כל מסירה מהירה מפרקת הגנה, מביאים אותו למספר בישולים בלתי נתפש מבחינתו. אגב בישולים:
  3. השינוי הכי משמעותי שהביא ג’ורדי קרויף למכבי תל אביב הוא ראיקוביץ’. נכון, הוא הביא סטנדרט אירופי, הוא הביא שקט, הוא הביא את זהבי ופריצה והביא אליפויות, אבל לדעתנו, הדבר הכי חשוב שהוא הביא הוא ההבנה של מכבי תל אביב בנוגע למקומה ביבשת הישנה.

המקום הזה, אליו מכבי תל אביב חותרת ומערבת גם הרבה כסף כדי להגיע לשם, הוא מעמדה כ”מבשלת” שחקנים מאד צעירים, מאד לא מנוסים ומאד מאד מאד מוכשרים, והופכת אותם מוכנים יותר לליגות הגדולות. ראיקוביץ’ הגיע לכאן כצעיר פזיז, שכל יציאה שלו מהשער היא חצי גול שמשבית לו את הביטחון לחצי שעה לפחות. היום, מדובר בשוער הכי טוב בליגה, בפער, שמשמש חצי בלם בהיעדר הגנה צהובה, וגם אם נקנה בסכום דמיוני במובנים ישראלים, כנראה שיימכר בסכום דמיוני אף יותר. המשמעות המרכזית של המהלך הזה הוא שבירת תקרת הזכוכית של הליגה הישראלית כליגה לפיתוח כישרונות (כמו הבלגית, הפורטוגלית, השווייצרית וכו’), מה שיכול להביא לכן כישרונות אדירים נוספים. אגב כשרונות,

  1. מכבי תל אביב חייבת להתחיל ולהכשיר את המחליף של אלברמן. אלברמן כבר לא צעיר, לא יכול להחזיק עונה כל כך אינטנסיבית בה הוא מהווה חלק כל כך משמעותי מהמשחק של הצהובים, וזה ברור שבכל עונה שתחלוף אחוזי המשחקים שלו ירדו וירדו. לכן, טוב תעשה מכבי תל אביב אם תמנה את המחליף שלו באופן בלתי רשמי, שבמשחקי הליגה בהם אלברמן נח או פצוע, יתחיל להיכנס לנעליו. דיברו לא מעט על דור פרץ, אך בעינינו, לא מקבל מספיק הזדמנויות בעמדה (גם אם אתמול נקרא לעמדת הבלם), וגם הספסל לא ממש מספק פתרונות בהקשר הזה. אגב ספסל,
  2. למה יוסי בניון ואייל גולסה היו צריכים את זה? אנחנו באמת מתנתקים משברון הלב שגרמו לנו השניים האלה כשבחרו לא להגיע למכבי חיפה ועוד ללבוש את המדים הירוקים, בעיקר בניון. בהנחה שהצלחנו, אנחנו באמת לא מבינים למה שניהם היו צריכים את זה. בניון עשה כבר הכל בכדורגל, והוא ממש לא צריך לסיים את הקריירה שלו כשחקן ספסל שלא נכנס אפילו כחילוף שלישי במשחק שהיו צריכים מישהו שירגיע את המשחק ויקבל את הכדור לרגל בדקות האחרונות. טוב היה עושה אם היה מחפש את הסיום הרומנטי יותר, בין אם לקיחת אתגר משמעותי (בני יהודה), חזרה הביתה והכאה על חטא (באר שבע) או להישאר במכבי חיפה ולפתור את הפלונטר שנוצר שם. לגבי גולסה, הבחור מגיע אחרי שלא שיחק שנים, קיבל (לפי התקשורת) הבטחה ממכבי חיפה שיהיה שחקן מרכזי, וברור שהוא צריך להציל את הקריירה שלו. לכן, ההחלטה ללכת לקבוצה שהוא מחליף של המחליף של המחליף, ומוצא את עצמו ביציע, נראית כהחלטה אומללה שתגרום לו לחפש בית נוסף כבר בקיץ הקרוב. אגב החלטה אומללה:
  3. לא יודעים מי החליט לשים את אוהדי בית”ר מעבר לרשת, במה שנדמה ככלוב גדול, אבל התמונה הזו פשוט דוחה בעינינו. לא יודע להתמודד עם מתפרעים, אז מחזירים את הכדורגל שלנו 15 שנים לאחור?

טוב תעשה המנהלת שתושיב כמה חבר’ה רציניים ותחליט איך היא פועלת נגד אלימות אוהדים (ולא – רדיוס זה לא רעיון טוב). מעבר לפגיעה כאוהדי בית”ר, המחזה בו הספסל של מכבי תל אביב מגונן על עצמו באמצעות רשת, כי הוא הרי יודע שהולכים להשליך עליו חפצים, פשוט מעורר זעם.

ביתר ירושלים מכבי תל אביב
קרדיט לדף פייסבוק הרשמי של : מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח