לפני שלוש שנים, במהלך חופשת "רגילה" בשירותי הצבאי, פרסמתי כתבה בעלת כותרת זהה לזו שאתם רואים לפניכם – "השמש זורחת מעל הגודיסון פארק". קיץ 2017 היה סוער במיוחד עבור אברטון, שהנחיתה בגודיסון רואד חמישה שחקנים חדשים תוך חודש ימים, כאשר הבכירים שבהם היו וויין רוני וג'ורדן פיקפורד. השמיים מעל הגודיסון פארק היו בהירים ומבטיחים מתמיד – גדול שחקני הקבוצה שב הביתה, השוער הכישרוני הגיע גם כן ומי שניצח על כל המקהלה היה לא אחר מאשר רונאלד קומאן. אברטון נראתה חזקה ומבטיחה, כפי שהיא לא נראתה מאז שנות השמונים העליזות, והציפיות היו בשמיים.

אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד. עונת 18\2017 נפתחה ועמה גם חלום הבלהות הנוראי של אברטון – רוני ויתר שחקני ההתקפה לא הוכיחו את עצמם על המגרש וחוו בצורת נוראית, ההגנה ספגה שערים בצרורות וקומאן שילם את מחיר הביזיון בכיסאו. ההתאוששות לקחה זמן רב והכחולים, שהתחילו את העונה עם ציפיות בשמיים, סיימו אותה עם הראש באדמה.

לאור ההישגים הצנועים של אברטון בעונה זו ובעונות שלאחריה, ישנה שאלה שחייבת להישאל – האם אכן העונה יש חדש תחת השמש שזורחת מעל הגודיסון פארק או ששוב מדובר בקבוצה נוצצת ומבטיחה במיוחד שלא באמת תצליח להניב תוצאות? לדעתו של מאמן אברטון, קרלו אנצ'לוטי, מדובר בפרויקט שכדאי לתת לו קצת יותר קרדיט.

את חלון ההעברות הקיצי פתח אנצ'לוטי, כיאה למאמן וותיק, בצורה שגרתית למדי. האיטלקי דאג שהנהלת המועדון תאריך חוזים לשחקנים עליהם רצה לשמור, כדוגמת מייקל קין ואנתוני גורדון, ותשחרר שחקנים אחרים כמו קיירן דואל ומורגן שניידרלין שאינם בתכניות לעונה הבאה. מי ששברה את השגרה המעייפת הייתה החתמתו של אלאן – הקשר הברזילאי של הקבוצה הכי קשוחה באיטליה, נאפולי, אותו אימן אנצ'לוטי עד אמצע העונה החולפת. אלאן הוא אמנם ברזילאי מלידה, אך את כל מה שהוא יודע על כדורגל הוא למד בארץ המגף, שם הפך מקשר אלמוני לאחד ה"גרזנים" המבוקשים באירופה.

לאחר שלושה ימים בלבד, ההיכרות המוקדמת של אנצ'לוטי עם שחקנים בכירים שוב שירתה את אברטון שהציגה עם החולצה מספר 19 את הרכש הגדול ביותר שלה בשנים האחרונות – חאמס רודריגז. את עונת הפריצה שלו עשה הקולומביאני תחת הדרכתו של אנצ'לוטי שהביא את חאמס לריאל מדריד בשנת 2014. את עונתו הראשונה בריאל, שהייתה גם הטובה ביותר שלו בקריירה, סיים חאמס עם 18 שערים ו-15 בישולים.
כיום, גם חאמס וגם אנצ'לוטי נמצאים בסיטואציה מורכבת. המאמן האיטלקי נדחק הצידה בשנים האחרונות על ידי מאמנים צעירים ממנו והוא כבר כמעט ולא זוכה להכרה לה הוא ראוי בתור אחד המאמנים המעוטרים ביותר בדור האחרון. רבים אף רואים בשיטות המשחק של אנצ'לוטי כמיושנות ולא רלוונטיות לכדורגל של היום.
אצל הקולומביאני המצב די דומה. לאחר שנים רבות בהן לא מצא את מקומו בריאל מדריד, חווה פציעות טורדניות וישב רבות על ספסל הקבוצה, אפשר לומר באופן חד משמעי שעם פתיחתו של הפרק החדש בקריירה שלו, חובת ההוכחה הינה על חאמס וחאמס עצמו בלבד. לרודריגז ימלאו 30 בקיץ הבא ונראה שזו ההזדמנות האחרונה שלו לשכתב את סיפור חייו מחדש, אחרת ייזכר לעד כאחד מיני רבים שנועדו לגדולות, אך לא הצליחו לנצל את הפוטנציאל האדיר שלהם.

יממה בלבד לאחר החתמתו של חאמס, קשר מרכזי נוסף הצטרף אל שורות הטופיז. הפעם היה זה עבדולאי דוקורה מווטפורד. עם החתמתו של הצרפתי הנפלא והאתלטי, השלימה אברטון שלוש רכישות ענק תוך ארבעה ימים בלבד, תמורת סכום נאה של 72 מיליון אירו (לפי הדיווחים). שלוש ההחתמות הללו עשויות להפוך את חוליית הקישור של אברטון לאחת מהטובות בעולם מאחר שמלבד שלישיית שחקני הרכש הטריים, עומדת לרשותה של אברטון סוללת הקשרים אדירה הכוללת 11 שחקנים נוספים. הבולטים שבהם הם אנדרה גומס, ששב בצורה נפלאה מהפציעה הקשה שחווה בעונה שעברה, כוכב נבחרת איסלנד גילפי סיגורדסון, ברנרד הברזילאי הפעלתן, טום דיוויס הכישרוני ויאניק בולאסי, שחזר לאנגליה לאחר עונת השאלה בספורטינג ליסבון.

התשובה לשאלה מדוע אנצ'לוטי התרכז דווקא בקשרים בחלון ההעברות הנוכחי קשורה למערך של האיטלקי. הוא נוהג להעמיד את שחקניו במערך ייחודי המכונה בעולמם של האנליסטים "מערך עץ חג המולד" (4-3-2-1). מערך זה מקדש את הדומיננטיות במרכז השדה ולכן ניתן להבין מדוע אנצ'לוטי דאג להחתים שלושה קשרים איכותיים במיוחד לקראת העונה הבאה, אותה התחיל אגב, בצורה נפלאה – ניצחון 1-0 על מוריניו וטוטנהאם במשחק הפתיחה, 3-0 קליל על סלפורד סיטי (ליגה רביעית) בגביע הליגה ו5-2 אדיר על העולה החדשה ווסט ברומיץ' במחזור השני. הקבוצה של קרלו נראית מחוברת, תכליתית ועוצמתית ביותר. חאמס נכנס לעניינים כבר מהשריקה הראשונה (ואף כבש ובישל מול ווסט ברומיץ') וקלברט-לווין, החלוץ הבכיר של הטופיז, כבר הספיק לרשום לזכותו ארבעה שערים מפתיחת העונה (השער הבודד שנכבש במשחק מול טוטנהאם ושלישייה מול ווסט ברומיץ').

כפי שניתן להבין, לאברטון כמעט ולא נותרו מטרות נוספות לקראת סיומה של עונת המלפפונים. ככה זה כשיש לך את שוערה של הנבחרת הלאומית בין הקורות, הגנה מנוסה ויציבה וחוליית קישור יוצאת מן הכלל. יחד עם זאת, התקשורת האנגלית מתעקשת כי מלאכת הרכש של אנצ'לוטי טרם הסתיימה והאיטלקי תר בימים אלו, יחד עם נבחרת הסקאוטים שלו, אחר חלוץ חדש. על אף ששני החלוצים הבכירים בסגל שלו, דומיניק קלברט-לווין ורישארליסון רשמו אשתקד עונה פנטסטית עם 15 שערים בכל המסגרות עבור כל אחד מהם (ואף צפויים אף להגדיל את המספרים שלהם בעונה הנוכחית), אנצ'לוטי מבין שבשביל להתברג בצמרת הגבוהה עליו להחתים שחקן התקפה נוסף. הסיבה לכך היא שמלבד צמד החלוצים שהוזכרו בפסקה זו, יתר שחקני ההתקפה של אברטון (טוסון, קין, וולקוט, סנדרו ואיוובי), תרמו לקבוצה שלושה שערים בממוצע בעונה החולפת. כך שהחתמה של חלוץ נוסף תעניק לאנצ'לוטי את הביטחון לשחרר חלק מהחלוצים הפחות פוריים שלו שמחוזרים בימים אלו על ידי קבוצות אחרות.

אז מה בעצם השתנה בשלוש העונות הללו? האמת היא שהכל. לאברטון של העונה הנוכחית יש סגל מהמגוונים והחזקים ביותר, לא רק באנגליה אלא ביבשת כולה. היא מיתגה את עצמה בתור אחת הקבוצות המפוארות בממלכה, יש לה את אחד מגדולי המאמנים בכל הזמנים, היסטוריה עשירה ושחקנים שמכירים את הבמות המרכזיות ביותר מקרוב. כעת, כל מה שנותר לתכולים לעשות זה לתרגם את המשאבים האדירים שלהם להישגים מכובדים ולתוצאות מרשימות. אברטון של עונת 21\2020 חייבת לכוון הכי גבוה שאפשר, כי הפעם אין לה פשוט שום ברירה אחרת.