הכדורגל הוא בדמנו, רמזור* היא עלינו והחיוך חיוני לכולנו.
יורגן קלופ הוא הפנים והלב של ליברפול, וראוי לקרוא אותם בנשימה אחת.
כל משחק הוא פרק בסידרה (לפי הסדר).
ליברפול 4 – הנלי (עצמי), סלאח, ואן דייק, אוריגי.
נוריץ' 1 – פוקי.
שם הפרק: חבר כלבה
תקציר העלילה:
איצקו מגלה שאמיר נוהג לדבר איתו בטלפון רק בטיולים הליליים עם הכלבה ונפגע מהרעיון שהוא "חבר כלבה" של אמיר. דדה הרש"גד, אהוב נעוריה של לילך אשתו, מגיע לביתם ומשתלט לאיצקו על החיים. הוא חייב עצה מאמיר, אך כועס עליו. בלית ברירה, הוא עושה את הנורא מכל ומקבל עצה מחפר.
תמונה ראשונה:
אמיר מכין ריקוד לאירוע של קייטרינג "המאכיל" ומדרבן אותם "אני רואה אנשים, אני רואה נשמה".
בדרך כלל זה נחמד לראות את היריב "אוכל" שער עצמי ואני שמחתי שאנחנו מובילים כל כך מהר, אבל היתה לי צביטה קטנה בלב לראות את הקפטן של נוריץ', גרנט הנלי, תופס את ראשו וקובר את מבטו בדשא, כי הוא לא יכול להביט בחבריו. בכל זאת זו קבוצה חביבה, שרק עלתה ליגה, ולא מגיע לה לפתוח ככה עונה. גם אם אתה יריב, זה לא אומר שאין לך לב ונשמה.
תמונה שניה:
לילך,אישתו של איצקו, ומכורה לסלולר, מכבה את הנייד כשאהוב נעוריה מגיע לביקור.
כשכולם ניתחו את כניסת הטכנולוגיה לפרמייר ליג עלו אינספור תהיות בקשר להשפעותיה על המשחק.
אף אחד לא חשב על זה שפתיחת המחצית השניה תתעכב זמן רב מכיוון שהדיבורית של הקוון מקולקלת.
כנראה שגם הטכנולוגיה מתרגשת מחזרתה של נוריץ' לליגה, בדיוק כמו שלילך התרגשה מחזרתו של דדה הרשג"ד.
תמונת סיכום:
אין פתיחה טובה מזו.
ניצחון בהפרש גבוה עם הרבה גולים, כדורגל שמח, המשכיות למגמות חיוביות מהעונה שעברה ומחויבות להצלחה.
היו גם מעט עננים בשמיים, אולם הם לא מספיקים כדי להסתיר את השמש.
המחשבה שעברה בראשי כשראיתי את הלחץ הגבוה בפתיחה היא שקלופ החליט שהוא לא מגיע לדקות הסיום ללא הכרעה ברורה. הספיקו לו סרטי המתח והעצבים של העונה שעברה, והוא רוצה לסגור את המשחק מוקדם ככל האפשר.
השער העצמי המוקדם הוריד את מפלס המתח ורמת הלחץ, שיחרר את הניצרה ושלח את כל השחקנים קדימה כדי לכבוש את השני.
סלאח כבש אחרי בלאגן ברחבה ואסיסט עדין של פירמינו. ואן דייק נגח קרן של סלאח, אחרי שניער את המגן ללא מאמץ, והמשיך את אחוזי ההצלחה הגבוהים מכדורים נייחים מאשתקד, והבישול של טרנט לנגיחה של אוריגי המשיך עוד טרנד מהעונה הקודמת, הטרנד של המגינים המבשלים.
credit to liverpool fc facebook page
המחצית השניה נפתחה בתנופה אדירה, משחק שוטף וסידרה של החמצות מתוך הרחבה. המחשבה שעברה לי באותן דקות היתה שכולם מנסים אך ורק לבשל להנדרסון שאמנם ניסה לכבוש, אולם גם למי שמעולם לא ראה כדורגל, אלא רק קומדיות בטלויזיה, היה ברור שזה לא הצד החזק שלו. לא נורא.
אחרי רבע שעה נוריץ' יצאה מההלם ומהמחצית שלה, התחילה לתקוף ואפילו שלחה כדור לרשת אחרי שרוברטסון שבר את קו הנבדל וזכה למבט זועם מוירג'יל, שבוודאי יקשה עליו להירדם הלילה.
לכאלה מחציות שניות אני מתפלל, שבהן העין נהנית מכדורגל כיפי וזורם משני הצדדים, והלב רגוע, מה זה רגוע.
ומה עם העננים שהזכרתי קודם?
כמובן שזו הפציעה בשריר הירך האחורי של אליסון. מצד אחד זה מרגיע שהוא ירד על הרגליים ולא בשכיבה על אלונקה ומצד שני דווקא הפציעות העצמיות הללו, שנראות קלות בהתחלה, עלולות להתהפך עלינו. שבת זה זמן טוב להתפלל לזכותו.
ענן נוסף הוא התיפקוד של ההגנה, שמהפתיחה נראתה לא ממש מחוברת, והנוריצ'ים חדרו אותה קצת יותר מדי פעמים וקצת יותר מדי בקלות. אם היה יותר כישרון בצד השני, כנראה שהיינו סופגים יותר משער אחד, למרות ששיחקנו עם הקישור הכי הגנתי שלנו.
ועוד עננה קטנטנה אחת – מה זה הגרביים הלבנבנות הללו? יכול להיות שזו מחווה לקבוצת הבייסבול של הבעלים?
שורה תחתונה – ככה פותחים עונה.
איך אמר רוזנר לעובדי קייטרינג "המאכיל"? "אני אומר לכם שלב זה שם המשחק. אתם תהנו, הקהל יהנה".
הגיבור של הפרק:
סלאח היה האיש שלנו היום.
מהרגע הראשון היה ברור שהוא הגיע לעבודה. מה זה הגיע? הוא רץ לעבודה. הוא טס לעבודה.
סלאח הגיע עם מטרה לטרטר את ההגנה האורחת ולכבוש שערים. הוא היה ממוקד באיום על המסגרת, גם כשלפעמים היה עדיף למסור וחולל בלאגן ברחבה שוב ושוב.
אי אפשר לבקש יותר – שער, בישול וכמעט גול, יחד עם חדות ומהירות. זה מה שאנחנו מבקשים ממנו.
ובתפקיד גיסנו:
פירמינו.
בישול עדין, א-לה מאסטר שף, היה רק הסיפתח למשחק כיפי ומענג של הברזילאי, שנראה שהקיץ העמוס לא השפיע עליו, נהפוך הוא. אם בעונה שעברה היו דקות שבהן הוא נראה מעט מנותק ומהורהר, הרי היום בובי היה חי, עליז ושמח ומעורב בכל מהלך התקפי. פתיחה נהדרת עבורו.
מה אומר ומה אגיד:
דבר החפר – את לילות שישי שלי אני אוהב לחגוג, וזה בדיוק מה שעשיתי.
משפטו של איצקו – אני שמח שהקבוצה השתמשה בחלק מהטריקים שקנתה בחנות הטריקים שלי.
מה אומר אמיר – כולם רואים שהם לומדים ריקוד אצלי. וגם, עדיף הכינוי שלי, מירי, על השם פוקי.
האור ברמזור: ירוק.
*הסידרה רמזור:
סדרה קומית על שלושה חברים בשנות השלושים לחייהם שמוצאים את עצמם בשלושה מצבי זוגיות שונים המשולים לאורות הרמזור: איצקו הנשוי הוא האור האדום והסטטי, אמיר נמצא במערכת יחסים מחייבת – האור צהוב המתנדנד ואילו חפר הוא הרווק הנצחי שנוסע חופשי בירוק. איך משפיעים הבדלי הזוגיות על הדרך בה הם חיים את חייהם?
סיכמת כמו שצריך, אישפרו יותר מידי מצבים ומצד שני אנחנו השחלנו כל חצי מצב וזה באמת מתסכל יריבות. לצערי מדברים על אליסון שיהיה בחוץ כחודשיים.