הריקוד האחרון לפני המלחמה הקרה

// מאת אלכס שוורצר

החודש מלאו 75 שנה למסע הקסום והסנסציוני של דינמו מוסקבה באי הבריטי. רגע אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ורגע לפני תחילת המלחמה הקרה, הכדורגל הסובייטי נכנס לראשונה לתודעה בעולם המערבי.

הכדורגל הסובייטי היה אלמוני כמעט לחלוטין בעולם לפני מלחמת העולם השנייה. הליגה הוקמה רק ב–1936 ואילו הקבוצות המקומיות, אם יצאו לחו"ל, שיחקו בעיקר מול קבוצות חובבניות של פועלים. היה איסור לפגוש קבוצות מקצועניות. היריב הרציני היחיד הייתה נבחרת הבסקים, שברחה ממלחמת האזרחים בספרד וערכה מסע משחקים באירופה ב–1937, כולל בברה"מ. ב–22.6.1941 פלשה גרמניה הנאצית לברה"מ ולמעשה באותו יום בריטניה וברה"מ הפכו לבעלות הברית והחלו לשלוח שיירות אוניות עם טנקים, מטוסים, תותחים וגם מוצרי יסוד. בסופו של דבר, בועידת טהרן (1943) וועידות יאלטה ופוטסדם (1945) בנות הברית החליטו על חלוקת גרמניה ואירופה כולה. אופוריית הניצחון הייתה די קצרה, אך עדיין אפשר להגיד שהייתה קיימת בין בנות הברית לאורך כל שנת 1945.

ומה לגבי הכדורגל? בברה"מ הוא ללא ספק סימל חזרה לחיים נורמלים. למרות שהרבה ערים וכפרים נחרבו ולאנשים בקושי היה מה לאכול, הליגה הסובייטית חזרה לפעול כבר ב–13.5.1945, 4 יממות אחרי הכניעה של גרמניה הנאצית, מול איצטדיון מלא עד אפס מקום. היה טירוף כדורגל מוחלט במדינה. דינמו מוסקבה וצדק"א מוסקבה (לימים צסק"א) היו קבוצות שהצליחו לשמור על מרבית כוכביהם לפני המלחמה ושלטו בליגה לאורך כל החלק השני של שנות הארבעים. דינמו מוסקבה היתה זו שזכתה באליפות הראשונה שלאחר המלחמה. הקבוצה נהנתה מחוליית התקפה הטובה במדינה עם כוכבים כמו ואסילי טרופימוב, ואסילי קארצב, קונסטנטין בסקוב, ניקולאי דמנטייב וסרגיי אילאין. במרכז המגרש שיחקו וסבולוד בלינקוב ולאוניד סולוביוב. בהגנה בלטו איבן סטנקביץ' ווסבולוד רדיקורסקי. בשער עמד אלכסיי חומיץ'. למרות שלא היה גבוה במיוחד, הוא הראשון שעתיד לעלות לכותרות במסע הזה ולמעשה היה השוער הגדול הראשון בברה"מ שהחל מסורת גדולה של שוערים ובהמשך היה מנטור ומודל לחיקוי של לב יאשין הגדול.

המסע סוכם בדרג של משרדי החוץ של 2 המדינות ודינמו מוסקבה היו אורחים רשמיים של ההתאחדות האנגלית. לצורך המסע הם צירפו 4 שחקנים אורחים – כוכב היריבה הגדולה ד'אז צסק"א החלוץ וסבולוד בוברוב ועוד 3 שחקני דינמו לנינגרד, שהמשמעותי ביניהם הקשר יבגני ארחנגלסקי. ב–4.11, בשעה 8:15 בבוקר, המריאה המשלחת ב–4 מטוסי "דאגלס" ונחתה בקרוידון בשעה 5 בערב. הסובייטים הציגו 14 תנאים, שכללו בין היתר דרישה שכל היריבות יהיו מקצועניות ובפרט לשחק נגד ארסנל. חוץ מזה, הם דרשו לשחק ללא מספרים על החולצות ושיאושר חילוף אחד לכל קבוצה. תחילה סיכמו על 3 משחקים, אך בהמשך התווסף משחק נוסף.

המשחק הראשון במסע התקיים ב–13.11 באיצטדיון סטמפורד ברידג'. המשחק עורר עניין אדיר בלונדון. הסובייטים זכו לאהדה רבה בבריטניה בגלל סבלם והקרבתם במלחמה נגד הנאצים. עשרות רבות של אלפים שטפו את שכונת פולהאם ביום המשחק. הביקוש לכרטיסים היה עצום. מי שלא הצליח להשיג אותם, ניסה לראות מבניינים סמוכים את המשחק הראשון אי פעם של שחקנים סובייטים על אדמת בריטניה. המספר הרשמי של הצופים היה 75,000, אך כנראה שהיו במגרש יותר אנשים. צריך לומר שהליגה האנגלית הרשמית חזרה לפעול רק באוגוסט 1946. לפני כן עדיין הקבוצות שיחקו בליגה דרומית וצפונית, כאשר התוצאות לא נחשבו לרשמיות. כמו כן, בדיוק כמו במהלך המלחמה, הותר לקבוצות לשתף שחקנים אורחים.

ממש לפני המשחק צ'לסי רכשה את הסקורר המוביל של נבחרת אנגליה ד'אז המצטיין טומי לואוטון שהגיע מאברטון תמורת סכום עתק באותה תקופה – 14 אלף פאונד. הוא הצטרף לאחד השוערים האנגלים המובילים של שנות טרום המלחמה ויק וודלי. מי שחיזק את צ'לסי היה השחקן האורח של פולהאם, הבלם ג'ו באקוזי. שחקני דינמו מוסקבה יצאו מחדרי ההלבשה עם פרחים ונתנו אותם לשחקני צ'לסי. האנגלים לא הבינו את כוונותיהם הטובות כנראה והאוהדים שאלו אם הכוונה פה בעצם לטקס קבורה של הבלוז?

דינאמו מוסקבה באנגליה
Credit to "FC Dynamo" Website

 

שחקני צ'לסי הופתעו בהתחלה ממשחק מסירות מהיר של הסובייטים שבעטו לשער היריבה 4 פעמים ב-20 הדקות הראשונות ופגעו בקורה פעמיים, אך בניגוד למהלך המשחק, צ'לסי עלתה ליתרון 2:0 משערים של גולדן (23) וויליאמס (30), לפני שנפסק כדור עונשין מ – 11 מטרים לטובת האורחת. הפנדליסט המצטיין לאוניד סולוביוב ניגש לבעוט והחמיץ – זו הייתה החמצת פנדל שנייה בלבד בקריירה שלו. במחצית השנייה הגיע שיוויון מוצדק של דינמו, כאשר בדקה ה – 65 ואסילי קארצב עבר שני שחקני הגנה וצימק את התוצאה וכעבור 10 דקות יבגני ארחנגלסקי בעט כדור שפגע בשחקן צ'לסי ונכנס פנימה. הפעם צ'לסי עברה לשלוט במגרש והפעילה לחץ על השוער חומיץ', ששמר על שיוויון עם סדרת הצלות גדולות, אך בדקה ה–81 גם הוא נכנע לנגיחה גדולה של טומי לואוטון. בדקה ה–83 ארחנגלסקי שלח כדור לבוברוב שקבע את התוצאה הסופית 3:3. האנגלים דרשו שריקה לנבדל, אך זו לא הגיעה.

יום למחרת, שחקני דינמו קמו מפורסמים. העיתונות האנגלית התפעלה מהמשחק המהיר שהציגו ומהצלות גדולות של חומיץ' שכונה הנמר. שחקן צ'לסי ג'ון האריס ציין: "לפחות 2 בעיטות של לואוטון היו מכניעות כל שוער, אבל חומיץ' לקח אותן". הוא כונה "הנמר", כיוון שלמרות גובהו הממוצע כאמור, ידיו היו ארוכות והוא זינק אל הכדורים כמו נמר.

כיוון שההתאחדות האנגלית סירבה לדחות משחקי שבת בליגה לקבוצות מובילות, היריבה השנייה של דינמו מוסקבה הייתה צנועה בהרבה – קרדיף סיטי, שעם חידוש הליגה המקצוענית ב–1946 צפויה הייתה לשחק רק בליגה השלישית. ב–17.11 באיצטדיון הלאומי של ויילס "ניניאן פארק" שחקני דינמו השפילו את יריבתם ללא רחמים–10:1, בחגיגה השתתפו קונסטנטין בסקוב עם רביעיה, וסבולוד בוברוב ויבגני ארחנגלסקי שכבשו שלושער כל אחד. חומיץ' גם לקח פנדל. זו הייתה התבוסה הקשה ביותר של קבוצה אנגלית כלשהי ליריבה זרה.

 

המשחק הכי גדול במסע התקיים ב–21.11 מול ארסנל, שבשנות השלושים הייתה הקבוצה הטובה ביותר באנגליה ואולי בעולם כולו וזכתה ב–5 אליפויות באותו עשור. גם אחרי המלחמה הם הוכיחו שהם אחד המועדונים המובילים והיא כמובן גם הייתה היריבה הכי חזקה של דינמו במסע הזה. לצערם של כולם, ערפל כבד נחת על לונדון באותו יום. דינמו מוסקבה ביקשה לדחות את המשחק, אך לאור העובדה שכרטיסים רבים נמכרו, המארגנים לחצו לקיימו במועד. בסופו של דבר דינמו הסכימה, אחרי שנקבע שחבר המשלחת שלהם ניוקלאי לטישב ישפוט. 17 שנה מאוחר יותר הוא עתיד לשפוט את גמר המונדיאל.

המשחק התקיים בוייט הארט ליין, כיוון שהייבורי עדיין היה תפוס על ידי משרד ההגנה הבריטי. ארסנל עלתה בהרכב עם מלך השערים האגדי שלה קליף באסטין וגם עם הקשר ברנארד ג'וי, שהיה השחקן החובב האחרון שהופיע בנבחרת אנגליה. כמו כן, עלו בהרכב בלם נבחרת אנגליה לורי סקוט. בגלל חיסורים רבים, ארסנל זימנה מספר שחקנים אורחים – כמו הסמל והמנהיג של הנבחרת, סטנלי מתיוז (שעתיד להפוך ב–1956 לזוכה הראשון בכדור הזהב), החלוץ של בלקפול, סטן מורטנסן, שהולך לככב בנבחרת אנגליה בשנים הבאות וגם הבלם ג'ו באקוזי, שכאמור שיחק כבר לפני כן מול דינמו במדי צ'לסי. בנוסף, חיזק אותה עוד שחקן של פולהאם, רוני רוק, שכעבור מספר חודשים עתיד לעבור לארסנל באופן קבוע ובגיל 36 לזכות בתואר מלך השערים הראשון של הליגה האנגלית אחרי מלחמת העולם השנייה, ועונה אחר כך גם זכה באליפות.

ספק אם מישהו מ–54 אלף הצופים יכל לראות את השער של בוברוב כבר בדקה הראשונה שהעלה את דינמו ל–1:0. שחקני ארסנל מיד השתלטו על המגרש. מתיוז עבר שחקנים והאורחת שיחקה באופן נוקשה. סטן מורטנסן עשה מהפך אחרי שערים בדקות 12 ו–35, כאשר את השער השני הובקע מבישול של מתיוז, שביצע דריבל מרשים. רוני רוק כבש את השלישי בדקה ה–38, אך בסקוב צימק בדקה ה–41. במחצית ארסנל החליפה את שוערה גריפיתס, שהיה לגמרי לא בעניינים וספק אם בגלל הערפל היה בכלל מודע לתוצאת המשחק, בבראון האורח מק.פ.ר. גם הוא לא הושיע את המארחת, כאשר בדקה ה–48 לאוניד סולוביוב קבע שיוויון 3:3 מעמדת נבדל ברורה ומאוחר יותר השופט לטישב הרחיק את דרורי מארסנל. בדקה ה–63 כשערפל רק התגבר, סולוביוב מעמדת נבדל בישל לבוברוב את שער הניצחון. בהמשך לטענת האנגלים, הפארסה המשיכה כששער חוקי של רוני רוק נפסל בטענת עבירה שלו על הבלם של דינמו. רבים מהקהל למדו על התוצאה הסופית רק מעיתונים שלמחרת. כפי שהטיב לכתוב הדיילי מייל: "זה היה אחד המשחקים המהנים ש- 54 אלף צופים לעולם לא ראו".

רצון עז של המארגנים לנצח סוף סוף את האורחת מברה"מ, כמו גם העובדה שהמשחקים הניבו הכנסות גדולות, הביאו לכך שנקבע גם משחק רביעי ב–28.11, הפעם באיצטדיון אייברוקס בגלזגו מול ריינג'רס. דינמו עלתה ליתרון מהיר של 2:0 מצמד של ואסילי קארצב (3, 24), כאשר השער השני תואר כאחד הגדולים שהובקעו במגרש הזה אי פעם והגיע אחרי מבצע קבוצתי גדול שהחל בבוברוב והמשיך בבסקוב. בתווך חומיץ עצר פנדל של וודל. ריינג'רס חזרה למשחק בדקה ה–40 אחרי שג'ימי סמית ניצל יציאה לא מוצלחת של חומיץ' שנתקל בו. בדקה ה–75 פנדל שני נשרק לטובת ריינג'רס והפעם היה זה יאנג שדייק – 2:2. ריינג'רס הפעילה לחץ גדול במטרה להשיג ניצחון, אך ללא הצלחה.

האנגלים ניסו לארגן גם משחק חמישי, אך לשווא. המסע תם ודינמו מוסקבה נשארה בלתי מנוצחת עם מאזן של 2 ניצחונות ו–2 תיקו. היא כבשה 19 שערים וספגה 9. הבריטים ראו שגם מעבר לים יש יריבות איכותיות. הם התפלאו ממשחק הקבוצתי האיכותי של דינמו וביקרו את עצמם על התבססות יתר על יכולת אישית.

ב–5.3.1946 נאום "מסך הברזל" של וינסטון צ'רצ'יל בפולטון נתן את האות לתחילת המלחמה הקרה. אך המפגשים בין קבוצות סובייטיות לקבוצות האנגליות או הבריטיות בכלל המשיכו ביתר שאת החל מסוף שנות החמישים, כולל כמובן במסגרת המפעלים האירופיים. עד המאה ה–21 היריבות הסובייטיות ואחר כך הרוסיות נחשבו ללא נוחות במיוחד עבור הקבוצות האנגליות. בספטמבר 1982 ספרטק מוסקבה הגיעה ללונדון לגומלין הסיבוב הראשון בגביע אופ"א מול ארסנל. מי שאימן את הקבוצה הסובייטית היה קונסטנין בסקוב, מכוכבי המסע. הוא התקבל בכבוד מלכים בשדה התעופה על ידי מספר שחקני ארסנל מאותו משחק ב–1945 שאף נתנו לו במתנה את כדור המשחק. גם הפעם ידו של בסקוב הייתה על העליונה, כאשר תחת הדרכתו ספרטק השפילה את ארסנל בהייבורי 5:2, באחת מתצוגותיה הכי גדולות בזירה האירופית ובכך סגר מעגל אישי.

דינמו מוסקבה הייתה פורצת דרך של ממש ביחסים ספורטיביים של ברה"מ עם העולם המערבי. המסע נחשב לאירוע ספורט משמעותי בעולם הכדורגל בזמנו וגילה לאנגלים השמרנים שיש עוד סגנונות כדורגל ובכך בעצם עזר להתפתחות המשחק.

מקורות:
https://www.bbc.com/sport/football/54839305
https://fcdynamo.ru/history/tournament_eng

דינאמו מוסקבה באנגליה
Credit to "FC Dynamo" Website

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח