הניסוי של דני איינג’

ליגת הכדורסל הטובה בעולם היתה מאז ומעולם הליגה של הכוכבים הגדולים וכך היא גם היום. כולם מתעניינים בלברון, סטף קארי, קובי בראיינט, דוראנט וכו’ וכו’.
מעטים המאמנים שהאפילו על הכוכבים שלהם וזוכים למקום של כבוד בהיכל התהילה. אני יכול לחשוב על רד אאורבך (בוסטון סלטיקס), פט ריילי (ל.א. לייקרס), פיל ג’קסון (שיקגו בולס, לייקרס) וגרג פופוביץ’ (סן אנטוניו ספרס) שיצרו שושלות מנצחות לאורך שנים (אם כי בדרך כלל לצד שחקן בולט ומוביל אחד) ונערצים ומוכרים על ידי כל חובב כדורסל באשר הוא.

ברוב המקרים מאמן חדש מקבל קבוצה מוגמרת ויכולת התימרון שלו מוגבלת, מה גם שב-NBA מי שקובע בד”כ את מדיניות הרכש הוא הג’נרל מנג’ר או נשיא הקבוצה.
מה שקורה בבוסטון סלטיקס בשנים האחרונות הוא קצת שונה, אבל קודם כל קצת היסטוריה.
הסלטיקס הם הקבוצה המעוטרת ביותר עם 17 אליפויות, שמרביתם הגיעו עד סוף שנות ה-60 בזכות הקבוצה הגדולה של רד אאורבך וביל ראסל.
בשנות ה-80 חזרה הקבוצה לקטוף אליפויות מאחורי לארי בירד, מקהייל וגם דני איינג’. סידרה של בחירות דראפט גרועות, החלטות ניהוליות שגויות וגם חוסר מזל, הביאו לבצורת של 22 שנים, עד לאליפות האחרונה ב-2008 בקבוצה הגדולה של פול פירס, ריי אלן וקוין גארנט. הקבוצה הזו נבנתה ע”י דני איינג’ שמשמש מאז 2003 כמנג’ר הקבוצה.

ב-2013 היה ברור שהקבוצה הולכת למהלך גדול של בניה מחדש. כל הכוכבים הגדולים נמכרו בסידרה של עסקות מסובכות שנועדו לצבור כמה שיותר בחירות דראפט ולהוריד כמה שיותר את הוצאות השכר על מנת לפנות מקום מתחת תקרת השכר להחתמה של כוכבים גדולים. איינג’ חיפש מאמן שיתאים לקונספציה והחתים בחור צעיר בן 36 בשם בראד סטיבנס שקצר הצלחה מסחררת במכללת באטלר הקטנה, אותה הוליך לשני משחקי גמר רצופים בטורניר המכללות, הישג שמעטים הגיעו אליו.

כיום דני איינג’ ובראד סטיבנס הם למעשה הפנים של הקבוצה, בשונה מרוב קבוצות הליגה. הסגל של הקבוצה מורכב בעיקר משחקנים אלמונים לציבור הרחב, והעיתונות המקומית נותנת את עיקר תשומת הלב למאמן ולמנג’ר. סטיבנס מנסה להנחיל לקבוצה סגנון הדומה לכדורסל המכללות שמאופיין בתנועה שוטפת, חילופי מקום, מסירות, הגנה אגרסיבית ומעט משחק פוסט אפ או אחד-על-אחד של כוכבים. לקבוצה יש סגל רחב, 11 שחקנים משחקים מעל 10 דקות במשחק ואף אחד לא יותר מ-31 דקות. סטיבנס מאמין שביצוע עקבי ומשעמם (לדבריו) של הדברים הקטנים מביא להצלחות. אוהדי הקבוצה מצפים מדי שנה לעסקות ענק שיביאו כוכבים גדולים לקבוצה, אבל הסגנון שסטיבנס מעדיף מתבסס בעיקר על עבודת צוות וכדורסל קבוצתי, כך שהשחקנים שהם הביאו עד היום מתאימים בעיקר למרקם הקבוצתי ולא להיפך.

בשנה שעברה הפתיעה הקבוצה את כולם והגיעה לפלייאוף, שם הובסה בארבעה משחקים ע”י לברון, בלאט וקליבלנד. הציפייה היתה שהמהלך יבשיל רק השנה, כך שעכשיו כבר מצפים מהם ליותר, אם כי נראה שהם עדיין רחוקים מלדגדג את הצמרת. נכון לעכשיו הקבוצה במאזן 4-4 ומגלה חוסר יציבות וחוסר עקביות.

מעניין יהיה לעקוב אחרי הצלחת הניסוי הזה ולראות האם המדיניות השונה של איינג’ תחזיר את בוסטון לצמרת.

 

 
   

תגובה אחת

  1. אזכור מופיע גם ב הממבה השחורה - הזווית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!