המתקאמבקים – בהשראת זלאטן, על 3 קאמבקים זכורים במיוחד

בעקבות הקאמבק המפואר של זלאטן איברהימוביץ למילאן, הבלוגרים שלנו אהוד ריבן, רום טל דן ומוטלה רפלד, נזכרו בשלושה סיפורי קאמבק מיוחדים

 

הפנטזיסט – חאתם בן ארפה/ רום טל דן:

הוא תמיד היה שם, אבל בערך. יש לו חמש אליפויות צרפת ועוד שלושה גביעים, אבל באף מהם לא היה משמעותי וברגע שהגיעו המשחקים החשובים, ירד לספסל. במדים הלאומיים היה חלק מתלכיד יוצא דופן שזכה באליפות הנוער עד גיל 17 (ז'רמי מנז, קארים בנזמה וסמיר נאסרי הם רק חלק מהשמות) ואף סיים כמלך שערי הטורניר – גם ההזדמנות בבוגרת הגיעה, אך כמו במועדונים ברגע שזה היה חשוב, שיתופו לא בא בחשבון. ניוקאסל הימרה על הכישרון כשהיה בן 23, גם שם זה לא עבד. לצד מספר שערי סולו בלתי נשכחים, חאתם בן ארפה נפצע בלי סוף ולא סיפק את הסחורה, על הקדנציה בהאל סיטי עדיף לא להרחיב.

בקיץ 2015, בגיל 28.5 בן ארפה חזר לצרפת עם הזנב בין הרגליים לאחר שניס של קלופ פואל (שאימן אותו בליון) הסכימה להמר עליו ונראה היה ששחקן הכנף בדרך לעוד קריירה מפוספסת. אבל דווקא אז, כשלראשונה ירדו הציפיות, בן ארפה נתן את העונה הטובה בחייו, כזאת שלא הייתה קודם ולא תחזור אחריה.

פואל החזיר לשחקן הכנף את הביטחון ובעיקר נתן לו ליהנות מכדורגל, כשבן ארפה מצדו גמל לו עם מספרים בלתי נתפסים. מהלכי סולו מדהימים נגד קון, טולוז וגאזלק אז'אקסיו, גולים מחוץ לרחבה מול ראן והאלופה הגאה פריז סן ז'רמן, צמד בלתי נשכח נגד סנט אטיין ועוד. בסך היו לבן ארפה 17 שערי ליגה (לא כבש עד אז יותר משישה) ועוד שישה בישולים (גם כן שיא קריירה) שסייעו לניס לסיים במקום הרביעי, במרחק שתי נקודות בלבד ממונאקו שקיבלה את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות.

בן ארפה הפך שוב לסחורה מבוקשת אצל הגדולות ואפילו לדידייה דשאן לא הייתה ברירה לזמן אותו לנבחרת לאחר הפסקה של שלוש שנים, אבל הישג אפילו מדהים יותר היה הכללתו בנבחרת השנה של הליגה הצרפתית.

כל השערים של חאתם בן ארפה בניס:

 

אם עדיין לא נפלתם מהכיסא, צריך להסביר מה עשתה פריז סן ז'רמן באותה עונה. כבר במחזור ה-29 פ.ס.ז' הבטיחה את האליפות וסיימה את הליגה בפער של 31 נקודות מסגניתה ליון, שהייתה יותר קרובה לקו האדום (26 הפרש) מאשר למקום הראשון. באליפות כזאת, ברור שהנבחרת חייבת להיות מורכבת כמעט באופן בלעדי משחקי פ.ס.ז' ורק יחידי סגולה יוכלו להיכנס אליה. בן ארפה היה חלק מקבוצה זעומה שעשו זאת (יחד עם סטיב מנדנדה ולסאנה דיארה, שניהם ממארסיי) והוצב בחלק הקדמי לצד זלאטן איברהיבומיץ' ואנחל די מריה.

כאמור, אף אחד בניס לא תיאר לעצמו ששחקן הכנף ייתן תפוקה כזאת ולכן בתום העונה בן ארפה נותר חופשי להגיע לאיזו קבוצה שרק ירצה.
פ.ס.ז' קפצה על המציאה והחתימה אותו לשנתיים, אבל המאמן החדש אונאי אמרי לא באמת נתן לו הזדמנות בשנתו הראשונה עם קצת יותר מ-600 דקות בליגה ובשנה השנייה בכלל לא שיחק, ולכן אף תואר שבו זכתה פריז באותה העונה לא רשום על שמו.

מבירת צרפת עבר בן ארפה לראן ונתן עונה לא רעה בכלל, אותה סיים עם זכייה בגביע, אבל כעבור שנה מצא את עצמו ללא קבוצה בתחילת העונה ורק בחודש ינואר 2020 הצטרף לוויאדוליד, כאשר משחקו הראשון בליגה הספרדית הגיע רק אחרי פגרת הקורונה בחודש אוגוסט.
אחרי חמש הופעות בלבד, הסגולים לבנים החליטו לוותר על שירותיו של בן ארפה, שמנסה להתאושש בימים אלו בבורדו ורק יכול לחלום על מספרים שנתן לפני כחמש שנים.

 

כשמסתכלים מה עבר על בן ארפה מתחילת הקריירה ועד היום, ההגדרה ל'עונת קאמבק' היא לא מדויקת. אבל מאז שהיה בן 17 השחקן המוכשר סיפק לנו כל כך רגעי קסם קטנים שאמנם לא ניתן לראות אותם על דפי הסטטיסטיקה, אבל כולם הבינו מה גודל הפוטנציאל.
עוד סיבה שמצדיקה את הכללתו כאן היא המצב אליו הגיע בעת המעבר לניס, הוא כבר נחשב לשחקן גמור ואף ברשת פורסמו תמונות שלו ממשחקי אימון בעודף משקל חריג. מהמקום הכי נמוך שאפשר להיות בו, בן ארפה לקח את עצמו בידיים ועשה את אחת העונות הכי טובות של שחקן בליגה הצרפתית בעשור האחרון (לא כולל שחקני פ.ס.ז' כמובן).

בכדורגל המודרני אנו נוטים יותר להתחבר דווקא לשחקנים שעובדים יותר קשה, גם בגלל סיפור החיים שלהם וההצלחה כנגד כל הסיכויים, אבל עמוק בתוכנו כולם רוצים לראות את השחקנים הפנטזיסטים מגיעים לטופ, בגלל שהם מזכירים לנו מה הדבר הראשון שתפס את עינינו רק כשהתחלנו לראות כדורגל. בן ארפה הוא חלק מדור כדורגלנים שהולך ונעלם ולא מצליח לבוא לידי ביטוי לקצב האינטנסיבי של היום. לעונה אחת הוא הסכים לצאת מהתבנית של השחקן הבעייתי ואפשר לנו לראות לנו כמה הוא באמת טוב בכדורגל – לעזאזל כמה הוא טוב.

חאתם בן ארפה, פריז סן ז'רמן
Credit to "PSG – Paris Saint-Germain" facebook page

 

הביתי – יאגו אספאס / אודי ריבן:

אין כמו בבית.

המסי של מואנייה הוא אולי נער הפוסטר של שחקנים שצריכים להיות במקום מסוים כדי להראות את המיטב שלהם. מכל מה שמספרים על אספאס לאורך השנים, סלטה ויגו זורמת בדם. הוא התחיל את הקריירה שם בתור ילד בגיל 8, ושיחק בסלטה כל הקריירה חוץ מהשאלה בגיל 17 לקבוצה קטנה אחרת באזור ויגו, ושתי העונות ה"אבודות" בליברפול וסביליה.

שתי העונות ההן הגיעו אחרי שהוא הציל במו רגליו את סלטה מירידה לליגה השלישית, העלה את סלטה עם 23 שערים בעונת 2011-12 חזרה ללה ליגה, ונתן עונת בכורה מוצלחת בליגה הבכירה בספרד עם 12 שערים. במאי 2013 הוא נרכש על ידי ליברפול עבור 7 מיליון פאונד. לא ברור כמה הוא רצה לעזוב וכמה סלטה פשוט רצו לעשות כסף על הכוכב שלהם. בכל מקרה, הוא הלך עם מה שהמועדון רצה.

מה שזה לא יהיה, אספאס נפרד מויגו בדמעות. הוא הגיע לליברפול של של ברנדן רוג'רס בעונתו השניה כמנג'ר, ולא מצא את עצמו. הוא לא כבש אף שער ליגה ובעיקר זכור בזכות קרן אומללה מול צ'לסי, תקוע על הספסל מאחורי לואיס סוארס, דניאל סטארידג', ראחים סטרלינג וקוטיניו, כשאת הקרדיט המועט שלו הוא שורף די מהר. אספאס סיפר אחרי שחזר לספרד שהיה לו קשה שם – לא הכדורגל, אלא להיות רחוק מהמשפחה והעיר שהוא אוהב. הוא גם לא ממש ידע אנגלית, מה שבטח לא עזר.

 

החזרה לויגו לא הגיעה כל כך מהר – אספאס הושאל בעונת 2014-15 לסביליה, אבל גם שם העניינים לא הסתדרו. שוב צמד חלוצים בכירים ממנו, ואולי פשוט העניין של להיות רחוק מהמקום היחיד בו אספאס הרגיש בנוח. סביליה כן חשבו להחתים אותו באופן קבוע אחרי אותה עונה, אבל סלטה נכנסה לעניינים, מבחינת אספאס לא הייתה שאלה.

מאז? 98 שערי ליגה נכון לכתיבת שורות אלה, יותר מכל שחקן ספרדי אחר, בליגה הספרדית או בכלל באירופה. הוא הספיק מאז להפוך למלך שערי סלטה ויגו בכל הזמנים, ובמיוחד בעונות האחרונות הוא באמת הכל עבור הקבוצה – היוצר והמוציא לפועל, ההבדל בין קבוצה שחוזרת לליגה השניה לבין הינצלות, והעונה אפילו זמן בחלק העליון של הטבלה (מקום 11 כרגע), עם פרס השחקן המצטיין של דצמבר. מי שאוהב קצת מספרים "מתקדמים": הוא מקום שלישי בשערים+בישולים פר 90 דקות מאחורי סוארס ומיקל אורזבל, ומקום שלישי ב-npxG+xA ל-90 דקות (לפי fbref), רק מאחורי סוארס ומסי.

כשאספאס חזר לסלטה ב-2015, הוא אמר את הדברים הבאים: כשעזבתי, אמרתי שאני עוזב את המועדון הגדול בעולם וחזרתי יותר מוקדם ממה שציפו. עברתי שתי עונות קשות, אבל היה יותר קל להישאר ולהרוויח כסף במועדונים האלה ולשבת בבית. אבל אני רוצה אוהב להנות מהכדורגל, ולמרות שהיו לי עוד אפשרויות, האופציה הכי טובה הייתה לחזור הביתה. אספאס לא הותיר רושם חיובי במועדון גדול באירופה. גם לא בנבחרת ספרד (החמצת הפנדל מול רוסיה…). אבל מה זה משנה – להיות הגיבור של סלטה ויגו היה לו יותר חשוב.

יאגו אספאס, סלטה ויגו
Credit to "RC Celta" Facebook page

 

הטראגי – אקסל ויטסל / מוטלה רפלד:

במקור, צריך היה להיות כאן סיפור מרשים, נדיר ולא מובן מאליו על כדורגלן שחזר בגיל 29 וחצי מהליגה הסינית לאירופה – ולא סתם לאירופה, לבורוסיה דורטמונד, שהייתה למעשה לקבוצה הראשונה שלו בחמש הליגות הגדולות, שנים רבות אחרי ששמו נרשם בפנקסים כאחד מהקשרים האחוריים המוכשרים בכדורגל האירופי. ומילא הכסף של סין, בה העביר עונה אחת בלבד, הייתה סיבת היעדרותו של ויטסל מהבמה האירופית הגדולה. מגמת העיכוב החלה כבר בליאז'.

אקסל ויטסל ערך את הופעת הבכורה שלו בסטנדרד ליאז' כבר בתחילת עונת 2006/7 כשהיה בן 16 וחצי בלבד. בעונה שלאחר מכן כבר הפך לשחקן הרכב, ובעונת 2008/9 כבש את שער האליפות. במקום להתקדם הלאה הוא נתקע בליאז' שש עונות. אחרי שויטסל סוף סוף יצא מבלגיה ועבר לבנפיקה, בצעד שהיה אמור להיות המקפצה הגדולה שלו לקבוצת טופ, הוא עבר בכלל לזניט, ששילמה עבורו לא פחות מ-40 מיליון יורו, סכום סעיף השחרור שלו שנקבע בקיץ הקודם. בדיוק כשהיה בן 23, ואחרי עונה בה הגיע עם בנפיקה לרבע גמר ליגת האלופות ונבחר לנבחרת העונה של הליגה הפורטוגלית, ויטסל החליט ללכת לרוסיה ל-4 שנים, שנראו די בזבוז גם בזמן אמת ובטח ובטח במבט לאחור, אחרי שרואים את היכולת הנהדרת שלו במדי בורסיה דורטמונד מהרגע בו נחת במועדון.

 

אבל אז, ב-9.1.2021, 3 ימים לפני שחגג את יום הולדתו ה-32 ודווקא כשבורוסיה דורטמונד השיגה ניצחון אדיר, 3:1 על לייפציג בקרב צמרת בבונדסליגה, אקסל ויטסל קרע את גיד האכילס. בכלל לא היה שם מגע. זה פשוט קרה.

וזה לא שהמכשולים נעדרו מהקריירה של הקשר המוכשר מליאז'. חלקם נפלו עליו (כמו איומים ברצח שספג מאוהדי אנדרלכט לאחר שפצע את שחקן הקבוצה, מרצ'ין וסילבסקי בתחילת עונת 2009/10 בתיקול שהוביל להרחקתו משמונה משחקים) ואת חלקם יצר לעצמו במעברי קבוצה שלמעט הפן הכלכלי, קשה מאוד להסביר.

עד שמימש את עצמו, עד שהגיע לנחלה, אקסל ויטסל שוב נעצר. את היורו, שאולי יכול היה להיות הטורניר האחרון שלו במדי הנבחרת ואולי אולי גם הגדול ביותר, הוא כנראה יחמיץ. בניגוד לקריירת המועדונים, במדי הנבחרת הוא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו ואפילו יותר מכך: ויטסל מזמן הפך לבורג בלתי נפרד מנבחרת בלגיה הנהדרת של השנים האחרונות עם לא פחות מ-110 הופעות בנבחרת בלגיה, מתוכן לא מעט משחקים בהם שימש כשחקן הרכב בשלושה טורנירים גדולים והוסיף 10 שערים, כולל שער נגד אירלנד ביורו בצרפת.

אאחל לו לקום (לפחות) עוד פעם אחת.

אלכס וויטסל, בורוסיה דורטמונד
Credit to "Borussia Dortmund" Facebook page

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח