טרנד דרום אמריקאי?

// מאת טביב זליקוביץ’

“החלטתי שהגיע הזמן להגשים את החלומות שלי”, אמר דניאלה דה רוסי כשהוצג בקבוצתו החדשה בוקה ג’וניורס הארגנטינית. בגיל 36, אחרי 18 שנים ברומא, בה שיחק כל חייו המקצועיים והפך לאחד מסמלי הקבוצה, הוא מגיע אל המקום בו חלם לשחק. אצטדיון אלברטו ארמאנדו, המכונה ה’בומבונרה’, הוא אחד מהמגרשים המרגשים בעולם, ואפילו עבור דה רוסי, שרגיל לקהל החם של האולימפיקו, זה היה מלהיב לראות את אהבת קהל ה’קסנייסה’ (כפי שמכונים אוהדי בוקה, שפירושו יוצאי גנואה).

בזמן ששחקנים בסדר גודל ובגיל של דה רוסי עוברים לשחק בליגות בהן מרוויחים הרבה כסף, כמו זלטן איברהימוביץ ב-MLS בארה”ב, אנדראס אינייסטה ב-J ליג ביפן וחאבייר מסצ’ראנו בסופרליג בסין, החליט דה רוסי לסיים את הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת הפאר של דרום אמריקה.

דניאלה דה רוסי בוקה
Credit to Boca Facebook page

עד היום, שחקנים בסדר גודל עולמי נהגו לחזור לקבוצות הבית שלהם בכדי לסיים את הקריירה. זה נכון בעיקר לשחקנים שהגיעו ליבשת הישנה ממקומות אחרים. הגיוני, בעיקר אם נולדת במדינה דרום אמריקנית ובגיל צעיר, סביב העשרים, עזבת את הבית והלכת לחפש תהילה בכדורגל האירופי. כסף גדול, מועדוני פאר, סיכוי להירשם בדפי ההיסטוריה של הכדורגל.

לא מפתיע אם כך למצוא שחקנים רבים שחוזרים למועדונים בדרום אמריקה בסיום הקריירה שלהם. כך למשל אדוארדו סאלביו, שחקן נבחרת ארגנטינה, שבחר בגיל 28 לחזור מבנפיקה הפורטוגלית לקבוצת נעוריו בוקה ג’וניורס, בה ישתף פעולה במרכז השדה עם דה רוסי. או חזרתו של המגן פיליפה לואיז מאתלטיקו מדריד לפלאמנגו הברזילאית בגיל 33. המפתיע ביותר הוא חזרתו של השחקן המעוטר ביותר בתולדות המשחק, דני אלבס הברזילאי, שחזר לקבוצת נעוריו סאו פאולו, למרות שהיה לו חוזה עדיין בפריז עם אפשרות להיאבק על כל התארים האפשריים, אבל אלבס בגיל 36, אחרי הזכייה בקופה אמריקה עם נבחרת ברזיל וקיץ בלי מנוחה, החליט לעזור לקבוצת נעוריו לחזור לקדמת הבמה של דרום אמריקה.

ההחלטה של שחקנים כמו דה רוסי לא ללכת בעקבות חבריהם אל הכסף הגדול של סין, ארה”ב, יפן או הליגות של המדינות הערביות במפרץ, אלא להתפשר על כסף ולשחק בליגות הבכירות של דרום אמריקה, היא כמעט בגדר המוזר. נכון שהכדורגל בליגות האלה הוא הקרוב ביותר מבחינה תחרותית לאירופה – הרמה יחסית גבוהה, שוק השחקנים לוהט וגביעים כמו הליברטאדורס (ייתכן שגמר הליברטאדורס האחרון ששוחק במדריד הביא מעט יותר תודעה למפעל) או הסודאמריקנה יש בהן יוקרה, אבל אלו מייצגים כלכלות חלשות, אין באמת כסף גדול ומצבם של המועדונים בכי רע. דה רוסי, שעם השנים הפך למולטי-מיליונר, יכול להרשות לעצמו לוותר על כסף ולהגשים חלום נעורים: לשחק ב’בונבונרה’.

 

אך לא רק דה רוסי. בסוף השבוע האחרון חתם המגן חואן פרנסיסקו טורס בלן, המכונה ‘חואנפרן’, בסאו פאולו וישתף פעולה עם אלבס. חואנפרן בן ה-34 אייש את עמדת המגן הימני של אתלטיקו מדריד במשך שמונה עונות גדולות, מאז 2011, והיה שותף למהפך שעברה אתלטיקו בשנים האחרונות. לא פלא אם כך שהוא היה מחוזר על ידי לא מעט קבוצות באירופה עם סיכוי לשחק אפילו בצ’מפיונס. ובכל זאת, חואנפרן ילבש החל משבוע הבא את המדים הלבנים של סאו פאולו.

ייתכן שמדובר רק בשני משוגעים, בדמותם של חואנפרן ודה רוסי, שהחליטו לעשות ניסיון מוזר בסיום הקריירה שלהם. אך ייתכן שזו רק ההתחלה של מגמה בה נראה יותר ויותר שחקנים אירופים בסדר גודל של ענקים שמסיימים את הקריירות, במועדוני הפאר של דרום אמריקה. ימים יגידו.

החוויה הדרום אמריקאית

 
   

2 תגובות

  1. Avatar

    תודה רבה, כתבה מעניינת מאוד.

  2. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מעניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!