המסע של ליברקלופ: הרביעייה מול ווסטהאם

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, מעט בהומור ומהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
מרבית הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
לקראת המשחק אני בתחושה מעורבת ובהתלבטות.
מצד אחד הראש לא רוצה שננצח, כי כמו שכתבתי בשבוע שעבר, אני חושב שהקבוצה עדיין לא בנויה לריצה בליגת האלופות ואני מעדיף שיתרכזו בליגה, שם הסיכוי לזכות בתואר גדול יותר.
מצד שני הלב רוצה לראות ניצחון ויותר חשוב לראות את הקבוצה משחקת כדורגל טוב ומהנה.

פינת הקלישאה של קלופ:
"כל קבוצות הצמרת חזקות וכולן יכולות לנצח משחקים…" (יורגן היקר, כנראה שבגלל שהן ניצחו משחקים, והרבה, הן בצמרת. ככה זה בספורט).

קלופ ליברפול
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

המשחק:
קודם כל זה האיצטדיון.
כבר לא משחקים בדברים כאלה. הקהל רחוק והצורה שלו אליפטית. די מוזר, אני חייב לציין. אמנם הוא אולימפי והוא חדש, אבל נראה שהוא מתאים לכדורגל במדינה כמו ארה"ב ולא למולדת שלו. קלופ אמר שלפחות חדרי ההלבשה שם גדולים ומרווחים, בניגוד לרוב המגרשים באנגליה. נראה איך זה יעזור לנו.

יש כאלה שמאמינים ששבע הוא מספר מזל והיום הבנתי שהם צודקים, אחרי שבדקה השביעית ווסטהאם החמיצה שער בטוח מכיוון שמספר שבע שלנו (מילנר) החליט לסגור את מרכז הרחבה במקום את האגף שלו, והשאיר שחקן, שבחיים לא שמעתי עליו, לבד מול השוער.
שלוש דקות אחר כך מאטיפ קפץ לשמיים ונגח ממש עשר, רק חבל שהמשקוף לא היה גבוה יותר בסנטים או שניים.

אני לא יודע אם זה בגלל השמש הנעימה, שעת הצהריים המוקדמת או הקהל שמתחשב בשחקנים ולא עושה רעש בין שתיים לארבע, אבל המשחק מתנהל לו באווירה מנומנמת משהו ובקצב איטי, עם שליטה צפויה של ליברפול בכדור רק ב 70% מהזמן.
כל אוהדי ליברפול יודעים מה יכול להעיר אותם הכי טוב – הברקה של קוטיניו, עדיף במסירת עומק מדוייקת, ויותר מזה אם היא משתלבת עם ריקוד של סטארידג', במיוחד אם הוא לצד ימין, שמשאיר את השוער על הדשא בדרך ל 0-1.

לקראת סוף המחצית אני מצרף את מספר הדקה (44) וגם את מספר עשרים (מה שכתוב על החולצה של איו) למספרי המזל כשהחלוץ (???) הזה בועט פעמיים לקורה מטווח אפס, אשכרה יותר מזל משכל. אשכרה החמצת העונה.

במחצית השניה נראה לי שיש פחות שמש על המגרש וגם השחקנים האדומים, סליחה הצהובים, שמים לב לכך ומתחילים סופסוף לרוץ והכי חשוב לבעוט לשער של ווסטהאם. אז אולי השוער יעצור פעם או פעמיים ואולי אפילו המשקוף יתקע לנו באמצע הדרך הבטוחה לגול, אבל בסוף קוטיניו יקלוט את הריבאונד, יפנה שמאלה ומיד יחתוך ימינה ואם יתנו לו קצת מרחב הוא גם יבעט שמאלה ויבקיע. 0-2 והמקום בצ'מפיונס הולך ומתקרב בצעדי ריקוד ברזילאי.

ליברפול ווסטהאם עופר גולדמן
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

חמש דקות אחר כך וינאלדום נותן נוק אאוט לריד ברחבה של ליברפול, ובזמן ששחקני ווסטהאם, במחווה לכדורגל הישראלי מתעסקים בלצעוק על השופט, כמעט כל שחקני ליברפול רצים במתפרצת לצד השני, ואם שני הגולים הראשונים היו אחרי ריקודים אז למה שהשלישי לא יהיה אותו דבר. קוטיניו מסתפק הפעם בריקוד קטן יותר בדרך לשלישי.
עוד כמה דקות עוברות וסטארידג' עושה צעד תימני בפינת הרחבה והבלאגן ברחבה אחרי המסירה שלו מסתיים בשער, קצת מיקרי, של אוריגי.

קלופ, שיש לו ניסיון עם ספיגה בדקות האחרונות, מכניס ליתר בטחון את לוקאס, כדי לשמור על היתרון.

שורה תחתונה:
רביעייה בדרך לארבע הראשונות ומקום בצ'מפיונס.
אז נכון שווסטהאם לא ממש התאמצו (רצו לדפוק את ארסנל?) ולא לכדאי לנוח על זרי הדניאל, אבל היה כיף לראות את ליברפול היום, ביחוד במחצית השניה.
כדורגל התקפי עם הרבה תנועה של לאלנה שפותח אפשרויות ומעט התמזמזות עם הכדור באמצע המגרש של צ'אן ושות'.
הרי אם קיבלנו ארבעה שערים, ארבעה ריקודים, עשרים ושש בעיטות לכיוון השער וארבעה משקופים, אנחנו לא יכולים ממש להתלונן, נכון?

ליברפול ווסטהאם עופר גולדמן
Credit to "Liverpool FC" Facebook page

קלופ אמנם עלה עם ארבעה שחקנים התקפיים ואפילו שני שחקנים שמוגדרים חלוצים, סטארידג' ואוריגי, אבל קשה להסיק מסקנות אם המערך הזה יוכל לעבוד בעונה הבאה, נגד קבוצות יותר מחוייבות (בליגה) או הרבה יותר טובות וחכמות (בצ'מפיונס, אי"ה). לפחות היום נהנינו וזה בטוח יספק לא מעט חומר לכל האוהדים והפרשנים לקראת העונה הבאה. אני כבר יכול לדמיין את הפוסטים והתגובות בסגנון של "אתם זוכרים את ההצגה נגד ווסטהאם, בגלל זה צריך לשחק עם שני חלוצים….", או "עכשיו קלופ לא יכול לחזור למערך של שלושה קשרים הגנתיים באמצע…", או "אמרתי לכם שצריך להשאיר את סטארידג'…" וכדומה.

אחרי המשחק אני קורא שקלופ מאוד מרוצה מההצבה של קוטיניו במרכז המגרש ואפילו אומר ש"קוטיניו מעולם לא היה שחקן כנף". יכול להיות שאני טועה אבל נדמה לי שברוב המשחקים השנה הוא שם אותו ליד הקו.

אז עוד שבוע מהיום, יש לנו משחק עם היורדת מידלסבורו, כדי לסגור את הסיפור ולעלות לצ'מפיונס. על פניו זה ממש "פיס אוף קייק" אלא שבאנפילד יש לעוגות נטייה להתקלקל.

חוץ מזה, אני עדיין חושב שעדיף לנו בלי צ'מפיונס בעונה הבאה.
שבוע נפלא לכולם.

גביע ליגת האלופות
ליגת האלופות. קרדיט תמונה: UEFA Champions League Facebook Page
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח