לפני כמה שנים ישבתי לחשב כמה זמן אני מבזבז בנסיעות לעבודה כשבתקופה ההיא נסעתי שעה לכל כיוון. השקעתי לא מעט מאמץ בתרגיל הזה (אמנם היו לי משקפיים עגולים, מצח גבוה ותדמית של חנון, אבל האמת שבחשבון הייתי די בינוני) והגעתי לתוצאה מדהימה שלפחות יומיים בחודש הולכים על נסיעות.
בואו נחשב בצוותא:
שעתיים ביום כפול חמישה ימים בשבוע = 10 שעות.
10 פלוס קצת פקקים ועיכובים = 12 שעות בשבוע = חצי יום בשבוע.
חצי יום כפול ארבעה שבועות בחודש = יומיים בחודש. תפסתם את זה – כל חודש אתם חיים 28 ימים בלבד. כל חודש הוא פברואר.
עכשיו יקומו כל החוכמולוגים ויגידו שזה זמן איכות לשיחות טלפון ו/או האזנה למוסיקה ו/או זמן למחשבות מועילות על המשפחה/הזוגיות/החיים בכלל…
נו, באמת. אני בטוח שכולכם הייתם מעדיפים באותו זמן לעשות דברים אחרים, למשל, לראות כדורגל. אופססס, האם אי פעם חישבתם כמה זמן שרפתם על משחקי כדורגל מחורבנים??
בואו נחשב בצוותא:
שלושה משחקים בשבוע – לפחות אחד מהם משעמם = שעתיים בשבוע.
שעתיים כפול שבעה ימים = 14 שעות בשבוע = חצי יום בשבוע פלוס.
חצי יום כפול…או.קיי. סטופ, הבנו את הפרנציפ, יכולנו לנצל את הזמן טוב יותר, לדוגמא: לשוחח עם האישה/לבלות זמן איכות עם הילדים/לנקות את הבית וכו' וכו'.
ברור שקצת הגזמתי עם כמות הזמן המבוזבז על כדורגל גרוע, אבל המשחק אתמול היה כזה ומה שיותר מעצבן הוא שהציפיות היו בשמיים. אחרי כל כך הרבה נצחונות חוץ עם טונות של שערים, מה כבר יכולה ניוקאסל שנגררת בתחתית לעשות לנו? בדיעבד, יכולה לעשות לנו את המוות וזה מה שהיא עשתה ובגדול. השילוב של המערך הנסוג של ניוקאסל עם הרכב קצת אנמי של ליברפול הביא למשחק אנגלי טיפוסי. כמו שהיו משחקים פעם, בליגה השלישית בערך. הרבה ריצה חסרת תועלת מצד לצד, כדורים ארוכים וגבוהים, משחק פיזי וקשוח וכמעט שום כלום של בעיטות לשער או תחכום משני הצדדים.
כנראה שהשילוב של זחיחות הדעת בעקבות ההצלחות האחרונות, עייפות החומר של חלק מהשחקנים ואולי הכנה גרועה, תכנון לקוי וניהול משחק מנומנם של קלופ, הביאו למשחק החלש מאוד, שהבליט את המגרעות של השחקנים. קליין ואייב, שהם מהירים אבל תמיד מאחרים קצת במסירה, מכדררים שניה יותר מדי ומשתמשים רק ברגל אחת (לתומי חשבתי שרק בליגה הישראלית זה ככה), בנטקה שסטטי מדי בהתקפה, פירמינו שלא לוחץ ומשום מה מתרחק מהכדור ומהאקשן, לוקאס ואלן שמתקשים לייצר מהלכים התקפיים ולחשוב קדימה וסקרטל ששואף לשבור את שיא הגולים העצמיים בקבוצה (כרגע בתיקו עם קאראגר).
בקיצור – תשעים דקות, נגיחה אחת דרדלה למסגרת והרבה קילומטראז' מבוזבז לריק (בדיוק כמו נסיעות ארוכות לעבודה) – הפסד 2-0 לניוקאסל.
חזרנו לקרקע המציאות, התרחקנו שוב מחלום האליפות (נכון, הוא רחוק כבר מתחילת העונה, אבל לפחות התקרבנו קצת לאחרונה). מזל שגם הגדולות האחרות מגמגמות, או שעוד לא הפנמתי שלסטר היא המועמדת העיקרית לאליפות.
בכל זאת ולמרות הכל – לא איבדתי תקווה.
אפילוג: היום אני נוסע רק חצי שעה לעבודה, שזה שיפור מדהים באיכות החיים. תנסו גם.
