הלוחמים הצעירים של הגברת הזקנה

בעשור האחרון, התרגלה איטליה לצפות, להתמוגג ולסבול מרביעיית ה-BBBC בחלק האחורי של יובנטוס. על רביעייה זו, שכללה עד לפני שנתיים את ג'יג'י בופון, אנדראה ברצאלי, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'יו קייליני, הורעפו לאורך השנים אינספור סופרלטיבים – החל מהכתרתה בתור חוליית ההגנה הטובה בעולם בעשר השנים האחרונות וכלה בטענה המבדרת כי היא היחידה שיכולה לעצור את ארגון הטרור הרצחני דעא"ש.

כיום, לאחר שברצאלי כבר תלה את נעליו ולפני שקייליני, בופון ובונוצ'י מגיעים אל קו הסיום של הקריירות המרשימות שלהם, הספיק להיוולד דור חדש של בלמים ביובנטוס. דור שלא נולד באיטליה אלא הפציע משני מקומות לא צפויים – הולנד וטורקיה.

יובנטוס, בופון
Credit to Juventus Facebook Page

 

מתיאס דה-ליכט הוא ילד טוב אמסטרדם שהתחנך במחלקת הנוער של אייאקס המקומית. דה-ליכט, שכבר בגיל צעיר מאד היה נחשב לבלם רבגוני ומוכשר, גדל באקדמיה שהכירה לעולם בעיקר שחקני התקפה לאורך השנים. הוא עלה לקבוצה הבוגרת של אייאקס באחת התקופות השמחות והנוצצת שלה ביובל האחרון. כשיובנטוס רכשה אותו מאייאקס בקיץ 2019 תמורת 74 מיליון אירו, הדבר התקבל בקרב אוהדי הביאנקונרי בשמחה מאופקת, לצד לא מעט הרמות גבה. קשה היה לראות כיצד דה-ליכט, בלם שהיה רגיל לשיטת הטוטאל-פוטבול הדינאמית, שדורשת מכל שחקן, כולל הבלם האחורי לקחת חלק בהתקפות הקבוצה, יקבל על עצמו את המשמעת ההגנתית הנוקשה של הליגה האיטלקית. באיטליה הבלם הוא בלם והחלוץ הוא חלוץ, אצל אריק טן-האח כולם הם הכל. לראות את דה-ליכט ובלינד ניצבים ליד טאדיץ' וזייך למשל, לא היה מחזה נדיר במשחקיה של אייאקס.

ואכן, ניתן היה לומר שההתחלה של דה-ליכט ביובנטוס לא הייתה פשוטה. דה-ליכט התקשה להתרגל לשיטת המשחק החדשה, עשה המון טעויות בהגנה וגרם למספר לא מבוטל של פנדלים לטובת היריבות. הפתיחה העגומה הובילה לביקורות קשות כלפי דה-ליכט, כלפי תג המחיר שלו וכן כלפי יובנטוס שהתעקשה להקדים את ברצלונה במרוץ אחריו.

אך ככל שהמשחקים עברו, דה-ליכט התאים את עצמו לליגה האיטלקית. יכולת המסירה וראיית המשחק שרכש באייאקס, נתנו ליובנטוס יתרונות שלא היו קיימים אצל אף קבוצה אחרת בליגה. אמנם, כפי שציינתי, באיטליה בלם הוא בלם, אך דה-ליכט הפך במרוצת החודשים ליותר מבלם, הוא הפך לחומה עם ארסנל עצום של כלים הגנתיים, כזה שגם בונוצ'י היה יכול להרשות לעצמו מדי פעם להתרווח על הספסל ולהנות מילד הפלא בן ה-21.

דה ליכט יובנטוס
Credit to "Juventus" Facebook page

 

מריח דמיראל היה רק בן 17 כשהוא הבין את מה שכמעט ואף כישרון צעיר בטורקיה לא הצליח לקלוט. הוא ראה כיצד הפער בין הכדורגל הטורקי למיינסטרים של הכדורגל האירופאי הולך וגדל בשלל היבטים, והחליט, על אף שבאותם ימים הוא היה שייך לקבוצת הפאר המקומית פנרבחצ'ה, להחיש פעמיו לליסבון, לספורטינג. ההתחלה לא הייתה יכולה להיות קשה יותר עבור דמיראל. מעבר לקשיי ההתאקלמות של נער טורקי במדינה לטינית במערב אירופה, דמיראל נשלח להתאמן ולשחק בקבוצת המילואים של ספורטינג. אך בסופו של דבר, גם דמיראל יעיד שהקפיצה המיידית למים העמוקים של הכדורגל, היא זו שהפכה אותו לשחקן הבוגר, המלוטש והעוצמתי שהוא כיום.

לאחר עונה טובה בליגת המשנה בפורטוגל, ועוד עונה נוספת כמושאל בססואולו ובאלאניאספור, הקשר ההדוק בין יובנטוס לססואולו, הוביל לכך שהדרך של דמיראל לטורינו, הייתה קצרה מאד. על אף שדמיראל לא נבחן בימיו הראשונים ביובנטוס בזכוכית מגדלת כמו דה-ליכט, הוא כמעט ולא זכה באמונו של מאוריציו סארי בעונתו הראשונה בקבוצה. רק שמונה משחקים, זו הייתה מנת חלקו הצנועה של הטורקי בעונה הקודמת. כשפירלו הגיע, הוא ראה בצורה ברורה את מה שסארי החליט להתעלם ממנו- הוא ראה בדמיראל בלם אמיץ ופיזי שכמעט ולא ניתן לעבור דרכו. חצי עונה עברה והטורקי קיבל מספר כפול של דקות לעומת כל העונה הקודמת. בגיל 22, הוא נחשב כיום לכוח העולה של שחקני ההגנה באירופה, הוא מחוזר על ידי קבוצות רבות וזוכה לקרדיט רב באחת הקבוצות הטובות בעולם, כך שכרגע נדמה שההחלטה לעזוב את פנרבחצ'ה הייתה די נבונה עבור דמיראל.

דמיראל
Credit to Merih Demiral official facebook page

 

כשמדברים על שני שחקנים צעירים ושאפתניים שמשחקים באותה עמדה באותה קבוצת פאר, קשה להימנע מהשוואות ותחרויות פנימיות. בפועל נראה שהתחרות בין דמיראל לדה-ליכט היא די בריאה. השניים מגבים אחד את השני ויש שיאמרו שהם אף משלימים זה את זה מבחינה טקטית- דה-ליכט מחושב, טכני ואחראי, כזה שתמיד יעדיף לקחת על עצמו את השמירה המאתגרת ביותר, בזה הוא מאד מזכיר את בונוצ'י. ודמיראל? בדיוק כמו קייליני הוא יהיה הראשון להסתער, תמיד יחתור למגע. דמיראל התברך באופי המתנקש בו גם זכה קייליני, אופי שכמעט ולא ניתן למצוא בכדורגל האירופאי כיום.

חילופי הדורות הגיעו ליובנטוס מוקדם, אין ספק בכך. בופון וקיילני מבוגרים אמנם, אך הם עדיין לא שרו את שירת הברבור שלהם, את המילה "פרישה" כמעט ולא תוכלו לשמוע בראיונות של בונוצ'י, הוא בן 33, הוא פשוט לא חושב על זה כרגע. אך אם יובנטוס תסתכל מעלה הטבלת הליגה, לכיוונה של מילאן, היא תראה דוגמא מובהקת לקבוצה שערכה את חילופי הדורות שלה מאוחר מדי. במילאן הדור הצעיר הגיע לסן סירו לאחר שדור הוותיקים נטש והדבר הוביל למספר לא מבוטל של שנים שחונות. כך שכאב הראש של פירלו שנאלץ לבחור בכל משחק מחדש בין בלם צעיר לבלם וותיק, נראה כמו בעיה מינורית לעומת הבעיה שמילאן הצליחה להתאושש ממנה רק העונה.

דמיראל ודה-ליכט מעניקים לספינה של יובנטוס רוח חדשה במפרשים, רוח שאולי ואף תדחה את עגינתה של הספינה בשחור-לבן לאחר שנים של שיט ממושך באוקיינוס ההצלחה. מה שבטוח זה שלאחר משחק הגומלין של חצי גמר הגביע מול אינטר, במהלכו השניים נטרלו לחלוטין את לוקאקו, חכימי ולאוטרו (כאשר מאחוריהם ניצב שוער שגילו שווה לגילם של דה-ליכט ודמיראל יחד), יהיה קשה מאד להספיד את הגברת הזקנה. לא כששני הלוחמים הצעירים הללו שומרים עליה.

Credit to Merih Demiral official facebook page

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח