ברוב להקות הרוק הכוכב הבלתי מעורער והנערץ ביותר יהיה סולן הלהקה. למשל פרדי מרקורי בלהקת 'קווין', ג'ים מוריסון בלהקת 'הדורס' או מיק ג'אגר ב-'רולינג סטונס'. אם נקביל בין להקת רוק לקבוצת כדורגל, רוב הסיכויים שאנחל די מריה לא היה נבחר לסולן הלהקה, אבל הוא בטח היה מתופף או בסיסט נהדר.
אנחל די מריה היה צריך לעבור כברת דרך עד שהפך לחלק בלתי נפרד מהמכונה המשומנת של פריז סן- ז'רמן. כיום הוא יודע את תפקידו בכוח והוא מבצע את המוטל עליו עם יכולת נפלאה. ללא ספק די מריה הוא "שחקן הכינור השני" הטוב בעולם. בדרך כלל כשאומרים על שחקן שהוא כינור שני, זה ייחשב כעלבון. אך במקרה של הארגנטינאי, את "העלבון" הוא הפך ליתרון. יתרון עצום.
פריצתו הגדולה בקריירה החלה כשהגיע לריאל מדריד, שראו בשחקן הצעיר כישרון מבטיח. ככל שעבר הזמן, הצליח אנחל לבסס את מעמדו כשחקן משמעותי במרקם הקבוצה. מעבר לתארים בהם זכה כשחקן הבלאנקוס, אחד מהישגיו האישיים היה כאשר נבחר לשחקן המצטיין בגמר ליגת האלופות בו ניצחה ריאל 4-1 את אתלטיקו מדריד.
נוסף על הזכייה בליגת האלופות, רשם די מריה הופעות מרשימות במדי נבחרת ארגנטינה במונדיאל 2014, כשהוא נמצא בכושר שיא בקריירה ומשום כך, החליטה מנצ׳סטר יונייטד לרכוש את די מריה מריאל מדריד, בסכום שיא לקבוצה אנגלית. יונייטד, בהובלתו של ואן- חאל, ראו באיטריה כמי שיוביל ויסחוב על גבו את הקבוצה להישגיים ולתארים. אך לא כך היה הדבר. די מריה לא הצליח לעמוד בתקוות הרבות שתלו בו וניתן להגדיר את הקדנציה במנצ'סטר ככישלון מוחלט.
המעבר ממנצ׳סטר יונייטד לפסז' לאחר עונה אחת בלבד היה מבחן חשוב ולא קל עבור די מריה, שהיה מוכרח להחזיר את ההערכה שאבדה באנגליה. כאמור, ההתחלה בפריז הייתה די מגומגמת ולא מעט גבות הורמו על הסכום שבו רכשה הקבוצה את השחקן, דווקא לאחר הקדנציה המאכזבת ביונייטד. בראיון שנערך במהלך עונתו הראשונה בצרפת אמר די מריה כי הוא מודע לכך שהוא לא סקורר ושהוא אינו רוצה שייצפו ממנו להושיע את הקבוצה, הוא כאן בשביל לעזור ולתת את האקסטרה. וזהו בדיוק סיפורו של אנחל.
ההנחה הרווחת והציפייה משחקנים גדולים כמוהו היא שהצלחתו בקבוצה תימדד בכמות השערים שיבקיע, בעוד שדי מריה אינו שחקן כזה. כלומר לא ממש שחקן כזה, כי מבחינת בישולים הוא מצטיין (89 בישולים בכל המסגרות מאז שהגיע לפריז, רק מסי נמצא לפניו). אבל סקורר הוא אף פעם לא היה. די מריה הוא כן תוספת כוח משמעותית מאין כמוה לקבוצה שיש בה סופר-סטארים כמו ניימאר ואמבפה, כאלה שיובילו בשבילו את הקבוצה. הוא יודע לעשות פלאים במה שהוא טוב בו – להיות המנוע של השחקנים סביבו, כשבנוכחותו הוא גורם להם להיות טובים יותר.
לכן גם נבחר אנחל לשחקן המצטיין בשלב חצי הגמר, כשהוא מבקיע שער ומוסיף שני בישולים וחתום על עלייתה ההיסטורית של קבוצתו למעמד הגמר.
לאור ההצלחה הנוכחית של אנחל בפריז ונוסף על הקדנציה המוצלחת בריאל מדריד, ניתן להסיק מה גרם לכישלון המהדהד ביונייטד. מנצ'סטר יונייטד ציפתה לראות מהארגנטינאי דברים שהוא לא יכול לתת. הוא לא שחקן שיוביל לבדו את הקבוצה, הוא זה שייתן את הערך המוסף. חשוב להבין כי העובדה שאנחל לא מנהיג גדול, או שחקן שמבקיע כמויות של שערים, לא ממעיט בשום צורה מטיבו של השחקן.
יש לזכור שלא מעט שחקנים, מוכשרים ככל שיהיו, כן הצליחו להתפספס בדרך משום שראו בעצמם כשחקנים ברמה שלא עלתה בקנה אחד עם היכולת שהציגו בפועל. היופי בדי מריה שהוא לא מתיימר להיות משהו שהוא לא. הוא לא מנסה להיות סולן הלהקה, הוא יודע שאת תפקיד ה'כינור שני', הוא מבצע על הצד הטוב ביותר ואולי ביום ראשון הוא שוב יהיה הכינור השני של אלופת אירופה.
כתיבה נהדרת
אכן די מריה הוא שחקן כזה ואכן הוא מודע לכך.