פעם אחת היה כדורגל ישראלי, והכדורגל אהב אוהד אחד קטן. בכל יום שבת האוהד הקטן היה בא, קונה קולה וגרעינים, מפצח בהנאה וצופה במשחק. הוא היה צועק על שחקן שעשה טעות, ועל שופט שהיה בן יונה. הם היו משחקים ב"כדורגל ואוהד" עד שהייתה נשמעת שריקת הסיום והאוהד היה מדלג לביתו בשמחה. האוהד אהב את הכדורגל מאוד מאוד. והכדורגל היה מאושר.
ואז האוהד הקטן בא שבת אחת למשחק, והכדורגל אמר: "עמוד בתור, אח"כ כנס ליציע, תנשנש נקניקיה במחיר מופקע, תראה איזה 1-0 קטן, מי יודע? אולי אפילו תזכה לראות אליפות".
"אני יותר מדי גדול בשביל להאמין לחארטות" אמר האוהד. "אני רוצה לראות כדורגל אמיתי, אתה יכול לארגן לי כדורגל אמיתי?"
"אני מצטער" אמר הכדורגל הישראלי, "אבל אין לי באמת כדורגל. יש לי כמה אצטדיונים לא רעים ומספר אנשים שמוכנים לממן את הדבר הזה. שב תראה משחק מה איכפת לך? תתעלם מהיכולת, ותהיה מאושר" ואז האוהד התיישב, ראה משחק והלך הביתה. והכדורגל היה מאושר. אבל האוהד הלך ולא חזר הרבה זמן… והכדורגל היה עצוב.
ואז יום אחד האוהד חזר והכדורגל רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא אוהד קטן, בוא תעשה מנוי, זה ממש משתלם. תעשה מנוי ותהיה מאושר"
"עזוב, עשיתי מנוי לנטפליקס" אמר האוהד. "מי יסע שלוש שעות לכל כיוון כולל חניה בשביל כדורגל כמוך?" הוא אמר. "אני רוצה לנסוע לראות כדורגל אמיתי בחו"ל, יש לך איזה דיל טוב אולי?"
"אין לי מושג לגבי כדורגל אמיתי" אמר הכדורגל הישראלי. "אבל אתה יכול לעשות מנוי טריפל רק למשחקים המעניינים באמת שתוכל לראות עד שתטוס לחו"ל. תעשה ואז תהיה מאושר" האוהד עשה מנוי טריפל וראה את המשחקים. והכדורגל הישראלי היה מאושר. אבל האוהד הלך ולא חזר הרבה זמן.
כשהוא חזר, הכדורגל היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בוא אוהד" הוא לחש. "בוא תראה משחק, משהו טוב".
"תגיד לי אתה אמיתי? מי יבזבז זמן על השיממון הזה? ועוד לשלם על זה כסף? אני מוכן לבוא רק לגמר גביע או משחק אליפות, אתה יכול לארגן לי כזה?" אמר האוהד.
הכדורגל הזדקפף ואמר "מבטיח לך שבביקור הבא יהיה תואר, תגיע ותהיה מאושר"
ואחרי הרבה זמן האוהד הקטן חזר שוב. "אני מצטער, אוהד יקר" אמר הכדורגל הישראלי. "אבל לא נשאר לי שום דבר להציע לך, הלוואי ויכולתי להציע משהו, אבל לא נשאר לי כלום, אני סתם כדורגל. אני מצטער…"
"שמע, את האמת להגיד לך? התעייפתי כבר. ראיתי כדורגל בכל העולם. באנגליה למשל לא נתנו להכניס גרעינים, אתה מאמין? כשהגעתי לכניסה לא היה תור ואף אחד לא צעק 'הלו! יש פה ילדים', וכשצעדתי במעלה היציע לא היה כרוז שהחריש את האוזניים במילים שרק הוא מבין. אבל עזוב הכל, בקולה במזנון, היו גזים. מי שותה קולה עם גזים במשחק כדורגל?! הבנתי שאמנם הכדורגל האמיתי הוא איכותי, אבל הוא לא שלי. אני בסך הכל רוצה לראות איזה משחק בינוני ולהרגיש בבית"
"אם כך" אמר הכדורגל. "כדורגל ישראלי הוא כן טוב בשביל להרגיש בבית. בוא כנס, בדיוק התחיל חדרה-קרית שמונה". האוהד נכנס. והכדורגל היה מאושר.
מזכיר לי פעם שחבר עולה חדש יחסית מצרפת שאל אות:, "תגיד, איך אתה אוהב כדורגל ישראלי? זה כדורגל מכוער, לא אטרקטיבי, האירופאי הרבה יותר יפה". "אישתך היא מלכת היופי?" שאלתי אותו. "לא" הוא ענה. "אתה אוהב אותה?" שאלתי. "כמובן" הוא ענה. אז אמרתי "אותו הדבר עם הכדורגל הישראלי, הוא לא הכי יפה, הוא הכי אטרקטיבי, אבל הוא שלנו, ובגלל זה אנחנו אוהבים אותו".
מה הסיפור בא ללמד?
שאין כמו אמא