הכדורגל הישראלי חזר ובגדול

אמנם היממה כבר התחלפה ואנשים ממשיכים בחייהם כרגיל, אך אני עדיין שקוע בסמי עופר ובמשחק העונה, אולי הגדול ביותר של השנים האחרונות, בין היריבות הכי גדולה שיש לכדורגל הישראלי להציע.

מכבי תל אביב מכבי חיפה
קרדיט לצלם דין מיארה

השבועיים האחרונים היו קשים עבור הספורט שכולנו אוהבים. התחלואות של הענף שוב צפו באוויר, השיח המלגלג כלפי איצטדיון חדש שנבנה במשך 3 שנים, אך מכיל בתוכו כיסאות דליקים, דליפת מים מהתקרה והגג שלא קיים, הציף את אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות ולקינוח, קיבלנו עונשי רדיוס שגם בשנת 2020 שבאה עלינו לטובה, עדיין מסתובבים במסדרונות של בית הדין של ההתאחדות.

אמש, יותר מ-30,000 איש, בצבעים של ירוק וצהוב כחול, הציפו כל פינה באיצטדיון וקיוו שמעבר לניצחון האישי של קבוצתם, שבוודאות ישפיע על המשך מאבק האליפות, הם יקבלו תמורה לנסיעה הארוכה עד האיצטדיון החיפאי, פקקי הענק שבדרך ושריקת הפתיחה שנדחתה ברבע שעה בעקבות מופע קונפטי שיצר לנו בקלות רבה עוד שיח סאטירי לדבר עליו בהקשר של הכדורגל שלנו.

בתור אחד הנוכחים ביציעים אתמול, אי אפשר היה שלא לחוש את תחושת המתח העצומה שאפפה את המגרש, את הלחץ הגדול והציפייה למשהו גדול שיתרחש, לתסריט לא שגרתי בליגת הבורסה לניירות ערך או במשפט יותר ברור: המרוץ אחרי צלחת האליפות עונת 2019-2020 חם מתמיד.

 

למשחק הזה, לא הייתה יכולה להיות סיומת יותר מושלמת מזו. שבעה שערים, שער על הבאזר, שני חילופים שהפכו לבינגו מצד מרקו בלבול וניהול משחק מצוין של ולדימיר איביץ מן העבר השני, שמחה ענקית וצהובה ומנגד, תחושת סיפוק ואכזבה בצד הירוק – כל מה שאוהד כדורגל ממוצע יכול לבקש לעצמו שיקרה בקטרזיס השבועי שלו במגרשי הכדורגל בישראל. גם אם אתם לא אוהדים של אחת מהקבוצות, אין לי ספק שנהנתם, שלא יכולתם לעזוב את המסך מרוב מתח ולא הפסקתם לקצוץ ציפורניים עד שריקת הסיום.

הבשורה המשמחת עבור כולנו היא שהכדורגל הישראלי הצליח להוכיח שלמרות כל המגרעות שקיימות בו, הוא הדבר הכי רחוק מצפוי. הוא יכול לרגש ומסוגל להשאיר אותך פעור פה. נותר רק לקוות שמכאן הוא הוא יהיה עקבי ונקבל גרף שיפור מתמיד וקבוע מצד שאר הקבוצות של ליגת העל, ללא כל קשר למיקומם בטבלה. ואיזה כיף זה להסתכל על לוח המשחקים ולגלות שבמחזור הבא שוב נקבל משחק ענק בקנה מידה ישראלי באותו איצטדיון, כשהצהובים מתל אביב ייארחו את הקבוצה התוססת של רוני לוי. אחרי אתמול, אני נמנע מלהמר על תוצאת הסיום ועל הצפוי לבוא.

 

אסיים את הטור בפנייה לבית הדין של ההתאחדות, שפועל בצורה מגמתית כנגד קהל האוהדים בישראל. לפעול כנגד האדם הפשוט שמשלם ממיטב כספו על מינויים/ כרטיסים בודדים כדי להגיע למגרשים זה הכי קל. אותם 11 שחקנים/סגלים מלאים שמתאמנים מדי יום ביומו לקראת שבת או שני, לא יציגו את אותה יכולת ולא ישחקו באותם אנרגיות ונמרצות ללא הדחיפה האדירה מהיציעים.

תתעסקו ברגעי משבר בלייצר תוכניות ופיתרונות יעילים לבעיות הקיימות, מאשר לשים את הראש שלכם מעל המים ולהטביע אותנו. אל תשכחו ששחקני כדורגל חיים על בסיס חוזים ומשנים את מקומם באופן תדיר, האוהדים נשארים וישארו פה לנצח.

קהל מכבי חיפה
קרדיט לצלם דין מיארה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח