הזאבים ממשיכים לילל

במקום להתעסק בדקה לפה – דקה לשם בסאגת דה חאה לצד השני של מדריד, כוכב כלשהו מחליף כוכב כלשהו באיזו קבוצה עם מלא כסף, סתם שחקן מזדקן שחוזר לקבוצה ממנה הוא גדל (למרות שאני חייב לציין, ההצגה של חואקין בבניטו ויאמרין אחרי 9 שנים מחוץ לבטיס הייתה די מרגשת) או בדינו אנדלובו עובר לאנורתוסיס, ההעברה הכי גדולה של הקיץ הייתה בכלל בדדליין דיי בגרמניה – כשיוליאן דרקסלר עבר משאלקה לוולפסבורג תמורת 35 מיליון יורו.

מן הסתם, ההעברה הזו מעניינת אתכם כמו שהקהל של מכבי חיפה מעניין את יענקלה שחר, אבל אחרי שאהבה הירוקה שלי מכה לי בלב מדי שבוע, אני אתעסק בירוקה אחרת הפעם, וולפסבורג, סגנית אלופת גרמניה בעונה שעברה.

אמנם אחרי האליפות ב-2008/9 וולפסבורג שמרה על שחקני המפתח, אבל היא חוותה שתי עונות איומות כשבעונה השנייה היא ניצלה בעזרת ניצחון במחזור האחרון על הופנהיים. לנפילה של וולפסבורג אחרי העונה המדהימה ישנן כמה סיבות מרכזיות, שכיום כבר אינן קיימות:
באותה התקופה הזאבים לא היו בנויים להתמודד בצורה חזקה עם באיירן מינכן ובשתי מסגרות באופן כללי.
האליפות המפתיעה תפסה את וולפסבורג לא מוכנה. תפוקת הכוכבים ירדה בגין עייפות ששחקה, הציפיות לשחזור היכולת המדהימה מעונת האליפות הלחיצו את השחקנים במובן מסוים, חוסר העומק בסגל השפיע גם הוא, וכמובן, הזאבים לא יכלו לתת תשובה להתחמשות האופיינית של באיירן מינכן אחרי אליפויות לא צפויות של היריבות (ברמן ב-2004, שטוטגרט ב-2007, דורטמונד ב-2011 ו-12).

אבל הפעם הסיפור שונה.
דה בריינה הלך? בא דרקסלר.
וולפסבורג מעבירה מסר ברור לבונדסליגה, ואולי גם לאירופה, והמסר הוא: אנחנו כאן כדי להישאר.
את פולקסווגן לא ממש מעניינים החוקים הלא כתובים של הבונדס ליגה, אלה שסולדים מההעברות ענק מחוץ לליגה ושפיכת כסף על כוכבים, או אלה שאומרים שרק באיירן מינכן צדה את הכישרונות הגרמנים הגדולים. וולפסבורג רוכשת את דרקסלר כמחליף עתידי לדה בריינה, ומראה לשאלקה, ולשאר הקבוצות ב’ליגה שלה’, למשל באייר לברקוזן, שהיא יכולה לקחת מהן את הכוכבים שלהן.

לוופסבורג יש סגל רחב, דבר שלא אפיין אותה אפילו בעונת האליפות ההיא: דייגו בנאליו בשער, השריד היחיד מאותה העונה, דאנטה שנרכש מבאיירן, ריקרדו רודריגז, שאחרי המונדיאל כל אירופה רדפה אחריו, נאלדו, קרלוס אסקואס בלם נבחרת פרו, קליגיורי, וירייניה, לואיס גוסטאבו, אנדרה שורלה הנהדר, מקס קרוזה שנרכש מבורוסיה מנשנדגלבאך, ניקלאס בנטדנר שחווה סוג של פריחה מחודשת, באס דוסט שלא מפסיק להבקיע ועכשיו גם יוליאן דרקסלר.

דרקסלר עצמו הפך לכוכב די מהר:
כבר בגיל 17 הוא כבש שער אדיר במדי שאלקה בגביע נגד נירנברג של אלמוג כהן ואילקאי גינדואן, ואח”כ גם הוסיף שער בגמר הגביע נגד דואסיבורג, ובגלל אותו התואר זכיתי לראות אותו בהרכב שאלקה במשחק ה’עלייה’ של מכבי חיפה לשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית. ראול לא הגיע, ציפריאן מריצה דווקא כן, 3:0 כואב, דרקסלר מראה ניצוצות והולכים הביתה שוב ברכבת של 00:00 ומשהו אחרי עוד הפסד בית.

באותה עונה דרקסלר כבר תפס מקום בהרכב שאלקה, פינק את הונטלאר, ראול וג’פרסון פרפאן בבישולים, אח”כ הגיע הזימון לנבחרת, פציעה, כישרון, כישרון ועוד קצת דריבל מדהים ובום – וולפסבורג.

דרקסלר לא אמור כבר בעונה הראשונה לסיים בדאבל פיגרס, אבל בטווח הרחוק זוהי העברה שלדעתי תשתלם לוולפסבורג.
עם דיטר הקינג הקוסם על הקווים (לא כריזמטי ופופולארי כמו יורגן קלופ, אבל הבנאדם אשכרה גרם לניקלאס בנדטנר לחזור לכבוש, כולל נגד באיירן מינכן בסופרקאפ, גם במשחק וגם את הפנדל המכריע) אין סיבה שדרקסלר לא יפרוץ ויסחף אחריו את הזאבים לגבהים חדשים.

אלטרנטיבה לבאיירן? לא בטוח, אבל תחרות תהיה כאן בוודאות, וגם בבית הקשה עם מנצ’סטר יונייטד, פסוו. איינדהובן וצסק”א מוסקבה וולפסבורג לא תסתפק במקום השלישי כמו ב-2009/10, שם היא הפסידה אותו ל… צסק”א.

 

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!