נכון, זו לא חוכמה אחרי ניצחון שלישי גדול של מכבי (ויאריאל ,ב"ש ובית"ר) להגיד כמה המערך של מכבי מרשים, אבל מודה שגם לי לקח כמה משחקים להבין כמה המהלך הזה של קרויף/מקלארן(את האמת קשה לי להאמין שהניסיון הטקטי המועט יחסית שיש לקרויף יכול להוליד מהלך גאוני שכזה, בטח שלא לבד) הוא מהלך גאוני שיכול להציל למכבי את כל העונה. נדמה כאילו גם לשחקני מכבי לקח זמן לקלוט את השיטה ולהשתמש בצורה המקסימלית כמו שראינו מול בית"ר.
הטקטיקה החדשה 5-3-2/3-5-2 הצליחה לקחת כל חלק במשחק של מכבי, לחפות על הבעיות ולהבליט את היתרונות שלו. בואו נעבור חלק-חלק:
החלק ההגנתי – הבלמים של מכבי הם בין הבלמים הטובים בארץ. גם בן חיים בגילו המופלג, גם טיבי המשתפר וגם באבין הפיזי הם בלמים חזקים בעלי ניסיון ויכולת גבוהה מאוד יחסית לליגה שלנו, הבעיה של כל אחד מהם זוהי המהירות. טל בן חיים בגילו איטי במיוחד, שני האחרים ממוצעים מטה בצד המהירות ונגד קבוצות ליגת העל, שברובן אם לא כולן, באות להסתגר ולצאת למתפרצות נגד מכבי זוהי בעיה שהופכת לקריטית.
במשחק מול בית"ר אפשר היה לראות בבירור (וחבל שאין לי טכנולוגיה מתוחכמת להראות לכם שניצחון והפסד זה לא עניין של מזל…) כמה פעמים שכטר, שתמיד היה אחד הסוסים השחורים בכל משחק שלו נגד מכבי, לא הצליח להסתדר עם כמות כזאת של בלמים. אתה עובר אחד ואפילו שניים עם המהירות והטכניקה ואז מגיע השלישי. או מצליח להשתלט על הכדור עם הגב לשער, לתת פס לחבר וללכת קדימה ובכל זאת מחכה לך כמות שחקני הגנה כל כך גדולה שאלמנט ההפתעה כמעט ולא קיים.
ניסיתי לנתח את הסיבה שבגינה קרויף לא פותח עם שלושה בלמים אלא עם שפונגין/ייני הבלמים שלישיים ולדעתי יש שתי סיבות:
- מהירות יחסית (עם דגש על היחסית) שאולי יש לייני ולשפונגין יותר מהבלמים של מכבי, אך אני בספק בהבדל במהירות בינם לבין הבלמים.
- קרויף עדיין לא בטוח לגמרי בשיטה ובאופן הזה יוכל בקלות לעבור למשחק בקו של 4 בהגנה עם מעבר של אחד המגנים התוקפים לעמדה קדמית יותר והצבה של שפונגין/ייני כמגנים.
הלאה,בוא נעבור לקישור:
בתור אוהד מכבי זה היה אחד החלקים שהייתי יותר מתוסכל מהם. עד לא מזמן היה נראה שלא משנה מי היה מורכב בהרכב, המשחק היה די דומה בחלק המגרש הזה. מסירות בעיקר לרוחב, לפעמים אגרסיביים ונלחמים ולפעמים לא, אבל בלי שום אלמנט הפתעה, בלי גיחות קדימה לתוך הרחבה ובלי יכולת בעיטה אמיתית ומסוכנת מחוץ לרחבה (לריקן אמנם היו הבלחות, אבל אני מדבר יותר על שחקן כמו ראדי לדוגמא). ככה רוב המשחקים של מכבי היו חד צדדים ברמת החזקת כדור, אבל בלי הרבה מצבים אמיתיים ברחבה.
נתחיל בכך שבלי או עם קשר לשיטה, פתאום יש תפקידים שונים בתוך הקישור. אם לפני ההרגשה הייתה שכל קשרי האמצע עושים די את אותו הדבר, עכשיו נראה כי הם קיבלו הוראות ברורות לגבי תפקידם במרכז המגרש. דור פרץ, כמו שהחמיאו בצדק פרשני ערוץ הספורט, שחקן שש אמיתי, גרזן בקישור האחורי. זה באמת התפקיד הטוב ביותר שפרץ יכול לעשות. הטכניקה שלו היא לא מהגבוהות, אבל הוא חזק וגבוה שלוקח הרבה ממאבקי הגובה שלו-מתוך 15 שנכנס אליהם ניצח ב-10 מהם במשחק מול בית"ר. בעקבות התפקיד המתאים והבטוח שלו גם הביטחון האישי עלה ואפשר לראות את זה בכמות המסירות המדויקות שלו – 36 מתוך 45.
ריקן שחקן שמתופקד אמנם באמצע המגרש, אבל הוא כל הזמן ליד הרחבה והשער. כשיש לך שני חלוצים כאלה מסוכנים ועוד שני מגנים תוקפים שמגביהים נהדר, כל מה שנשאר לקשר כמוהו הוא להיכנס לרחבה ולכבוש שער נהדר כמו שהוא כבש.
גולסה הוא שחקן ה50-50 הטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות בליגת העל. זהו תפקיד שמעטים המאמנים בליגה שמבקשים משחקניהם לנסות לעשות ומעטים השחקנים שבאמת מסוגלים לכך. עלי מוחמד מנתניה הוא דוגמא מצויינת לשחקן שעושה את זה ובעיני גם גולסה. לגולסה יש כל מה ששחקן קישור אמצע צריך. מבחינה התקפית יש לו יכולת טכנית גבוהה, קבלת החלטות מצוינת, בעיטה מסוכנת לשער, יוזמה ותעוזה, ומבחינה הגנתית הוא משלב גליצים בזמן, לא לוקח סיכונים מיותרים, ממעט בפסים מסוכנים ומעטים האיבודים שלו במשחק. אחוז המסירות המדויקות של גולסה הוא פנומנלי 29 מתוך 37 ניסיונות. ויש במכבי שחקנים עם מספרים מרשימים אף יותר.
זה מביא אותי לשני שחקני הכנף המדהימים של מכבי. לדסה יש 55 מסירות מוצלחות מתוך 73, שביניהם 2 מסירות מפתח מדויקות. למיכה יש 60 מסירות מוצלחות מתוך 68 ולא פחות מ-5 מסירות מפתח מוצלחות מתוך 6 ניסיונות שכאלה. אנחנו רגילים לנתונים שכאלה ממיכה כשהוא משחק בקישור, אבל כשהוא משחק כמגן זה נתון אירופי לכל דבר שנותן למכבי יתרון אדיר מול כל קבוצה. הסיבה לכך היא די ברורה. אחד היתרונות הגדולים של המערך הזה הוא היכולת של המגנים להתקיף לאורך כל המשחק וכשהקבוצות מגנות מול מכבי ומתקיפות בעיקר במתפרצות עם מספר שחקנים מועט, אין להם גם כל כך צורך לחזור אחורה.
החלק הקדמי עם שני החלוצים זהו אולי החלק המעניין והמפתיע ביותר במערך הזה. לקחת את השחקן היקר ביותר בתולדות המועדון ופשוט לבנות מערך שלא מתאים לו בכלל.
קיארטנסון הוא חלוץ 9 קלאסי. כל כך קלאסי שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר אחר. הוא לא מהיר ולא טכני במיוחד, ככה שהוא לא כל כך יעיל מבחינת התקפות מתפרצות. הוא יכול לשחק עם הגב ולהוות קיר, אבל בשיטה הנוכחית אין למכבי שחקנים שיקבלו את הקיר. יש צורך בחלוץ שגם ישתלט על הכדור וגם יחזיק אותו טיפה כדי לחכות לריקן המצטרף ולחלוץ השני והמגנים שיפתחו. אמנם מכבי משחקת עם 2 חלוצים, אבל המערך מצריך מהחלוצים של מכבי להיות הרבה יותר משמעותיים.
ניק בלקמן היה איש המטרה של מכבי בהתקפה. 11 מאבקי גובה היו לו, המספר הגבוה ביותר מלבד דור פרץ שהשתתף במאבקים בכדורים שהגיעו מהצד השני בעיקר מכיוון הרחבה של ביתר. לבלקמן יש את היכולת לנצל את מאבקי הגובה וגם להשתלט על הכדור ולהחזיק אותו זמן מה. לא סתם אני אומר זמן מה כי היכולות שלו עדיין מוגבלות והיו לו 19 איבודי כדור, מספר מטורף שהוא כפול משוינפלד שאחריו עם 7 איבודי כדור, אבל עדיין, בלקמן, בטח ביחס לליגה שלנו, הוא שחקן נהדר לתפקיד הזה והוא בהחלט סיפק את הסחורה במשחק הזה עם בישול מהיר לריקן והשני במכבי במסירות מפתח עם 3 מסירות מפתח מדויקות מתוך 3 ניסיונות לכאלה. מודה שלפני שינוי המערך כבר שלחתי אותו הביתה אבל המערך הזה ממצה את כל היתרונות שלו בצורה המקסימלית.
לעטר מבחינת הסטטיסטיקה היה יום לא משהו, אבל ברור לכולם שהוא כלי התקפי אדיר. יש לו בעיטה אדירה, יכולת כדרור נהדרת ולרוב גם קבלת החלטות טובה. את המשחק הוא סיים עם 2 בעיטות למסגרת מתוך 3 ניסיונות ו2 מסירות מפתח מתוך 3 שהם נתונים סולידיים לשחקן בתפקידו, אבל ברור גם לו שהוא יכול הרבה יותר מזה.
אבל כמובן שלא הכול מושלם ויש סיבה לדאגה. מספר השחקנים שבעטו למסגרת במכבי הוא 3 שחקנים בלבד – ריקן, בלקמן ועטר. אחרי התיאור שלי ההסבר הוא די ברור, אבל עדיין מכבי תצטרך להשתפר בחלק הזה בימים שריקן ובלקמן לא יפגעו ומכבי יצטרכו תפוקה ממקומות אחרים. בנתיים, זה מאוד מעודד
