ההגנה הטובה ביותר היא התקפה

מבט חטוף ברשימת המלפפונים החמים של הביצה המקומית לקראת הקיץ הקרוב מרמז, באיחור של כמה שנים מהמגמה בכדורגל העולמי, על השינוי הגדול שעובר על הכדורגל הישראלי. הפועל באר שבע הייתה הראשונה לזהות: אורן ביטון יגיע בקיץ הקרוב מהפועל קרית שמונה תמורת סכום המוערך בכ-3.5 מיליון שקלים. המגן הצעיר בן ה-22 מגיע בתור נדבך לשנים הבאות של חומת ההגנה של באר שבע. ביטון יצטרף לדור אלו המוכשר שמעברו לאדומים מהדרום יושלם בקיץ בעבור מיליון אירו תמורת חצי מכרטיס השחקן שלו. שני המגנים הצעירים מצטרפים בכך לרשימת המגנים הארוכה והמשובחת של האדומים הכוללת את בן ביטון, בן תורג’מן, מתן אוחיון ומיחאי קורהוט. מלבד בן ביטון, שעשוי לעבור לשחק באירופה בשנה הבאה, רשימה זו היא חלק מסגל הגנתי איכותי וארוך, כזה שיאפשר רוטציות בהרכב.

ומה המאפיין הבולט ביותר של המגנים של הפועל באר שבע? היכולת ההתקפית שלהם.

בניון, ביטון, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע
קרדיט לדף הפייסבוק של “מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL”

ניקח לדוגמא את בן ביטון. המגן הימני המעולה של באר שבע בישל השנה שלושה שערים וכבש אחד, אבל כדי להבין את חשיבות היכולת ההתקפית, צריך להסתכל על הנתונים הבאים – לבן ביטון יש העונה 30 מסירות מפתח ו-95 כדורי רוחב העונה ב-29 הופעות ליגה (ללא שני המחזורים האחרונים). הנתון הזה מלמד כי הוא מעורב בהתקפות של הקבוצה. דבר נפוץ בכדורגל המודרני. אבל העובדה שביטון איבד 262 כדורים השנה, מתוכם רק 41 בחצי המגרש של באר שבע (15.6% מאיבודי הכדור התרחשו בחצי המגרש של באר שבע) מראה עד כמה הוא נמצא פיזית בחצי המגרש של הקבוצה היריבה. לא רק שהוא נמצא בחלק המגרש הקדמי, בן ביטון לא רק מכניס את הכדורים לרחבה. הוא מייצר לעצמו את המצבים הללו. ביטון ביצע 62 דריבלים מוצלחים (מתוך 120 ניסיונות), תוך כדי שהוא רץ בממוצע קצת פחות מ-10 ק”מ למשחק.

אבל הפועל באר שבע היא לא הקבוצה היחידה בליגה שמשחקת עם מגנים התקפיים. למכבי פ”ת יש את דור אלו, למכבי ת”א את אלי דסה, הפועל חיפה עם דור מלול, בני יהודה עם שון גולדברג, בית”ר עם קונטה והייסטר וכן הלאה. הדבר מאפשר לקבוצות הקטנות לצאת למתפרצות מהירות מהאגפים ואילו הקבוצות הגדולות משתמשות במגנים ההתקפיים כשחקני התקפה לכל דבר, כאלה שנשארים בהתקפה עד שהיא נגמרת, תוך כדי שימוש בשיטת משחק הכוללת העברת כדור בין האגפים או לחלופין יציאה מהירה להתקפה במשחק מעבר.

עם כל הכבוד לליגת העל שלנו,  את הדוגמה הכי טובה למגנים התקפיים אפשר למצוא בקבוצה שכנראה מחזיקה ב-2 המגנים הטובים בעולם, כל אחד בצד שלו, ריאל מדריד. במקום להרחיב עם נתונים כמו שהצגתי על בן ביטון, כדי לנסות להוכיח שהמגנים בליגת העל אכן תורמים להתקפה בצורה כזו שהכינוי מגנים התקפיים אכן יתאים לצורת המשחק שלהם, אצל מרסלו וקרבחאל מספיקה תמונה אחת, שמראה את המיקום הממוצע בו הם נגעו בכדור במשחק ליגת האלופות הראשון שנערך בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן. קרבחאל ממוקם כמעט כמו גארת’ בייל, שמשחק בעמדת הכנף של ריאל. בצד השני ניתן לראות כי מרסלו, מגנה השמאלי של ריאל, ממוקם באותו קו כמו טוני קרוס הקשר, ובמיקום קדמי יותר מקסמיירו, קשר נוסף בהרכב הבלאנקוס.

credit to @11tegen11 twitter page

דוגמא נוספת למיקום ההתקפי וסגנון המשחק של המגנים בעידן הכדורגל המודרני ניתן למצוא בטוענת העיקרית לאליפות השנה בפרמיירליג, צ’לסי. במשחק נגד ברנלי שנערך בחודש פברואר האחרון, ניתן לראות כי מרקוס אלונסו, מגנה של צ’לסי, משחק בחלק ההתקפי של המגרש בערך כמו שהוא משחק בחלק ההגנתי, וכך במפת החום שלו נוצרת מעין מראה בין מיקומו על המגרש בשני צידי המגרש. נסו אתם לנחש איזה צד של המגרש הוא ההגנה ואיזה צד הוא ההתקפה.

credit to ‘daily mail’ official website

הכדורגל המודרני מתמקד בהתקפה עם כל הכלים האפשריים, התקפה שמערבת את מרבית שחקני הקבוצה התוקפת, אם לא את כולם. השוערים שולטים בכדור עם הרגל ברמה שמאפשרת להם לצאת גבוה, הבלמים יודעים להניע כדור, המגנים עושים דריבלים וחותכים לעומק המגרש וכל שחקני השדה מעורבים בפן ההתקפי כדי לבטל את היתרון המספרי המובנה של ההגנה. ככל שהמגנים בעלי מהירות ויכולת טכנית גבוהה יותר, היכולת של הקבוצה התוקפת תגדל משמעותית וחלקם של המגנים ההתקפיים ומעורבותם במשחק המודרני תגדל. אם בעבר יכולתו של מגן נמדדה ביכולתו לבצע את המוטל עליו (להגן) וכל דבר מעבר לכך (יכולת בעיטה,יכולת טכנית, הצטרפות להתקפה ויכולת הרמה לרחבה) היה סוג של “בונוס”, היום המאפיינים האלה הם בגדר חובה. כנראה שהאמרה הידועה האומרת כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, הצליחה לחלחל גם לתוך עולם הכדורגל.

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!