בטור הקודם דיברתי על ויניסיוס ועל הקרדיט המועט לו הוא זוכה במדי הבלאנקוס, שאולי עלול לפגוע לו בעתיד ככדורגלן מקצועני ברמות הגבוהות.
בשבועות האחרונים, יותר ויותר קולות נשמעים מאנגליה בנוגע לעוד טאלנט צעיר שכבר הספיק בעונה שעברה להראות ניצוצות של כישרון במדיה של יובנטוס, אך עבר הקיץ לאברטון בה עד כה הוא לא מצליח לממש את הפוטנציאל. אם עד עכשיו עדיין לא הבנתם על מי מדובר, קוראים לו מויסה קן.
קן אחרי כיבוש שער במדיה של יובנטוס (credit to official instegram of moise kean)
נסיקה ועצירה
עבור החלוץ האיטלקי בן ה-19, 18/19 הייתה עונת הפריצה המטאורית שלו. יובנטוס, שרכשה את כריסטיאנו רונאלדו והגדילה עוד יותר את הפער בינה לבין שאר קבוצות הסרייה א', הבינה שלמרות שהצליחה להנחית באליאנץ סטדיום את אחד השחקנים הטובים בעולם, הפורטוגלי לבדו ויכולת פושרת של מריו מנדזוקיץ' לא יצליחו להוביל בסופו של יום את הקבוצה ליעדים שהיא הציבה לעצמה. קן, שהבין מהר מאוד את רף הציפיות ממנו, הגיב עם שישה שערים ב-13 הופעות במדי הביאנקונרי, שבהמשך גם הובילו לזימון רשמי מרוברטו מנצ'יני למדי ה"סקוואדרה אזורה" שבונה את עצמה מחדש עם שחקנים צעירים ומבטיחים, לצד אחרים בעלי ניסיון בזירות האירופאיות.
הקהל היובנטיני התאהב בכישרון שצומח על הדשא בטורינו, אלא שגל הגזענות, שבימים אלה נמצא בכותרות באיטליה ומתרחש גם בליגות גדולות אחרות באירופה, לא פסח על דלתה של הגברת הזקנה במשחק החוץ שלה מול קליארי, בו האיטלקי הצעיר ספג נהמות מהקהל המקומי, בדומה לשחקן אחר שבכותרות באותו העניין – מריו באלוטלי.
במדיה של נבחרת איטליה (credit to moise kean official instegram)
חיבה לכחול
חוסר האמון שהרגיש מויסה במערכת ובכדורגל האיטלקי, הוביל אותו לחשב מסלול מחדש, כשגם עזיבה של ארץ המגף נלקחה בחשבון. הראשונה לקפוץ על המציאה הייתה אברטון, שעבורה מויסה היה רכש אחד מתוך שבעה שהגיעו באותו חלון והצעיר מבין כולם. אנשי ה"טופיז" הבינו שמולם עומד שחקן צעיר וכשרוני במיוחד שחווה תקרית קשה כבר בתחילת הקריירה המקצוענית שלו ולכן יש לנהוג בגישה רכה מולו. את הלך הרוח במסיבות עיתונאים שבהם מציגים שחקן בקבוצה חדשה כולם מכירים – נאום קצר של המועדון ושל השחקן ולאחר מכן הצגת השחקן במדיו החדשים. במקרה של קן הדברים התנהלו אחרת לגמרי.
במהלך מסע"ת של החלוץ האיטלקי העניקו לאימו של מויסה, איזבלה, שקראה לבנה על שם משה רבנו מכיוון שלידתו הוגדרה כ"נס", את חולצת המועדון עם הכינוי "mami" על הגב תוך קריאה "אנחנו יודעים עד כמה אמא שלך היא הדמות הכי חשובה בחייך ולכן אנו רוצים להעניק לה את החולצה כמתנה. אל תדאגי אנחנו נשמור לך על הבן".
על פניו הכחולים הראו הבעת אמון בחלוץ החדש, אך ההמשך יהיה גרוע בהרבה. ב-13 המחזורים הראשונים שיחק החלוץ בן ה-19 בסה"כ 407 דקות, כשרק ב-2 משחקים הוא פותח בהרכב הראשון ולכך נוסיף שורה סטטיסטית של בישול ו0 שערים עד כה תחת הדרכתו של מרקו סילבה, כשקבוצתו ממוקמת במקום ה-16 במרחק של ארבע נקודות מהקו האדום. נכון לעכשיו, מעמדו של המאמן נראה מעורער מתמיד ושעון החול שלו במועדון עומד להסתיים וזו בשורה שיכולה לשנות את פני הדברים.
בעיניי, עצם העזיבה של איטליה היא המעשה הרציונלי והנכון שקן עשה עבור הקריירה שלו, אך מנגד מעבר דווקא לליגה הטובה בעולם מכל הבחינות היה מוקדם מדי. חלוץ לגיטימי לפרמייר ליג הוא כזה שמסוגל להעמיד מספרים בכל משחק, מצליח לעמוד בקצב הפיזי והמהיר של הליגה ומצליח בו בעת גם לתרום מהספסל בעת הצורך וגם לשנות את המשחק. בכדורגל, כמו בכל תחום בחיים, חלוץ צריך לסלול דרך מסוימת ולהוכיח לכולם בעזרת כיבוש שערים את היכולת והביטחון שהוא אכן מסוגל לעשות את קפיצת המדרגה.
במשחק הבכורה במדיה של אברטון (credit to official instegram of moise kean)
על פי הדיווחים האחרונים, מספר קבוצות באיטליה כבר פוזלות אל עבר החלוץ הצעיר לקראת חלון ההעברות הקרוב. עסקת השאלה לעונה או שתיים יהוו תועלת אדירה לאיטלקי, שמחפש את הביטחון שאבד לו במדיה של יובנטוס. בתסריט שונה, אני מקווה שאברטון תסכים למכור אותו ולעשות עליו את הרווח המקסימלי (אם מינו ראיולה מעורב בעסקה סביר להניח שזו עלילה הגיונית) על החלוץ שעוד לפני שייספר עם שאר החלוצים הגדולים בעולם, עליו להוכיח למדינה בה נולד ובעיקר לאנשים ואוהדי הכדורגל האיטלקי שהוא מסוגל להיות "חלוץ הדגל" של ארץ המגף ושבניגוד לדמות שאותה הוא מנסה לחקות אפשר לסמוך עליו.
אז לכל קבוצות הכדורגל של אירופה ובפרט של ארץ המגף שחושקות בחלוץ פיזי שיהפוך בעתיד לכוכב: לכוכב – תגידו למויסה כן!
