האם נבחרת אוקראינה בדרך להיות המרענן הרשמי של יורו 2020?

// מאת אלכס שוורצר

“יברומיידאן” הוא מונח למשבר הפוליטי החריף באוקראינה שהחל בנובמבר 2013 סביב חילוקי דעות לגבי הצטרפות להסכם סחר עם האיחוד האירופי. הוא גרר הפגנות ענק בכיכר המרכזית של עיר הבירה קייב (כיכר העצמאות או בקיצור “מיידאן”), ובשיאו, בין ה-18 ל-20 בפברואר 2014, עשרות רבות של אנשים נהרגו במהומות ברחובות הבירה, הנשיא יאנוקוביץ’ ברח מהמדינה והאופוזיציה תפסה את השלטון.

המשבר גרם לעימות במזרח המדינה, שגרר אלפי הרוגים ואיבוד שליטה על חלקים ממחוזות דונייצק ולוגנסק, כולל 2 הערים הגדולות בעלות שם המחוז בהתאמה, וכמובן איבוד חצי האי קרים שסופח לרוסיה. כמו כן, אוקראינה נכנסה למשבר כלכלי חריף, וקשה להגיד שהיא באמת הרוויחה משהו מהמהפכה הזו. אך יש גורם אחד שיצא מנצח, וזוהי נבחרת אוקראינה בכדורגל. מיד נסביר למה.

אנדריי שבצ'נקו
בילה שנים רבות באירופה – שבצ’נקו. Credit to “FC Dynamo Kyiv” Facebook page.

עם קבלת העצמאות של אוקראינה ב-1991, ואפילו קצת לפני כן, עשרות לגיונרים זרמו מהמדינה החוצה. רבים הגיעו גם לליגה שלנו, ואפשר להגיד שהיינו מהראשונים באירופה להחשף אליהם. בעקבות הצלחת דינמו קייב בזירה האירופית בשלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, ראינו גם מספר אוקראינים בליגות הבכירות של היבשת: בראש ובראשונה כמובן אנדריי שבצ’נקו, שהפך לאחד החלוצים הגדולים בעולם ובילה במילאן וצ’לסי 10 שנים. השחקנים המובילים מלבדו היו סרגיי רברוב, שכשל בכדורגל האנגלי, אך זכה באליפות עם פנרבחצ’ה בתורכיה; אולג לוז’ני ששותף לדאבל של ארסנל; ובבונדסליגה היו אלה יורי מקסימוב וויקטור סקריפניק, כאשר האחרון אף לא היה קשור לדינמו קייב כלל.

בעשור הקודם רמת החיים במדינה עלתה במקצת ויותר כסף נכנס גם לכדורגל. המועדונים האוקראינים בעצמם התחילו להתמלא בזרים ולהעלות דרסטית תקציבים ומשכורות, בראשות דינמו קייב, כשגם שחטאר דונייצק לא נשארה מאחור והחלה למעשה להפוך למועדון גדול ממש עם תחילת המילניום, אז היא העפילה לליגת האלופות בעונת 2000-01, ובעונה שלאחר מכן זכתה באליפות היסטורית. השחקנים האוקראינים התחילו להנות גם כן ממשכורות יותר גבוהות ואיבדו מוטיבציה להשתפר כדי לעבור לליגות במערב. במקרה הטוב הם המשיכו לנדוד לליגה הרוסית, שם הבום הכלכלי באותה תקופה היה גדול אף יותר.

אנדריי שבצ’נקו כמובן המשיך לשחק במערב, ובעצם הלגיונר הכי בולט אחריו היה אנדריי וורונין שעזב לגרמניה עוד בגיל 16 כשהצטרף לבורוסיה מנשנגלדבאך, אך פרץ אצל יורגן קלופ במיינץ. בהמשך התקדם לקלן, לברקוזן ולבסוף גם חתם בליברפול. הם גם היו 2 השחקנים היחידים ששיחקו מחוץ לברית המועצות לשעבר, שהיו בסגל הנבחרת בטורניר הגדול הראשון שלה, מונדיאל 2006. שני שחקנים נוספים הגיעו מהליגה הרוסית ויתר 19 השחקנים התבשלו במיץ של הליגה המקומית. כעבור 6 שנים, ביורו הביתי, היה כבר שחקן אחד בלבד מבחוץ – אנטולי טימושצ’וק, שהרשים מאוד תחילה בשחטאר ואחר כך בזניט, ועבר לבאיירן, שם גם ממש לא הלך לאיבוד. וורונין היה היחיד שהגיע מהליגה הרוסית ואילו שבצ’נקו, רגע לפני הפרישה, כבר שיחק שוב בדינמו קייב.

 

את תחילת העשור הזה אפשר להגדיר כשיא העושר של הליגה האוקראינית. בנוסף לדינמו קייב ושחטאר הצטרפו למועדון העשירות גם מטאליסט חרקיב ודניפרו. אך כאמור, מהפכת היברומיידאן טרפה את כל הקלפים. דניפרו אמנם עוד הגיעה לגמר הליגה האירופית ב-2015, אך קרסה כלכלית מיד אחר כך; מטאליסט קרסה עוד לפניה; דינמו קייב הורידה תקציבים והסתמכה יותר על שחקני בית; וגם שחטאר נאלצה למכור כוכבים, למרות שנפגעה הכי מעט בין כל הקבוצות בזכות בעליה, רינאט אחמטוב, שהצליח לשמר את רוב נכסיו, ובזכות הניהול המקצועי המצוין במועדון.

ההתרסקות הכלכלית גרמה לגל עזיבה חדש של שחקנים אוקראינים, ולבסוף הנבחרת הרוויחה שחקנים בעלי מוטיבציה גבוהה, שהתחילו לשחק בליגות יותר טובות, צברו ניסיון בינלאומי ונחשפו לשיטות משחק יותר מתקדמות. אגב, ביורו האחרון המגמה הזו עדיין הייתה בחיתוליה וטרם השפיעה על הסגל, כאשר רק יבהן קונופליאנקה, אז הכוכב הגדול של הנבחרת, שיחק במערב, בסביליה, השוער דניס בויקו בבשיקטש, 3 שחקנים שיחקו ברוסיה ואחד אפילו היה בקזחסטן, אותו טימושצ’וק שהזכרנו, שהיה על סף פרישה.

אז מיהו אותו דור חדש של לגיונרים אוקראינים במערב? נתחיל מהפרמייר ליג: השחקן המרכזי הוא אולכסנדר זינצ’נקו, שנראה כמו אחיו החורג של קווין דה בריינה. השחקן בן ה-22 נחשב לכישרון גדול עוד בקבוצות הצעירות של שחטאר, שם שיחק בתפקיד וינגר שמאלי או קשר התקפי מתחת לחלוץ, אך בהמשך ראה שלבוגרי מחלקת הנוער כמעט אין סיכוי לפלס את הדרך לקבוצה הבוגרת בין כל הברזילאים, ושהם נזרקים לאינספור השאלות. זינצ’נקו הסתכסך עם שחטאר ובשיא המאבק על התרת חוזהו אף היה ללא קבוצה מקצוענית והעביר את זמנו בליגת חובבים באיזור מוסקבה. לבסוף ב-2015 חתם בקבוצה רוסית צנועה בשם אף סי אופה (FC Ufa) שבהרי האוראל. שם הוא קיבל את המושכות לידיו והראה את כשרונו, וכעבור שנה וחצי לא אחרת מאשר מנצ’סטר סיטי רכשה אותו תמורת 4 מיליון יורו. זינצ’נקו נשלח מיד להשאלה בפ.ס.וו. איינדהובן, שם לא הצליח לבוא לידי ביטוי. רבים חשבו שהוא שוב יושאל, והוא אף היה קרוב לעבור לנאפולי, אבל לבסוף הוא נשאר ועבר הסבה למגן שמאלי בחסות הפציעות הקשות של בנג’מין מנדי, והיה שותף לריצה אדירה של מנצ’סטר סיטי לעבר 2 אליפויות וטרבל מקומי היסטורי.

אלכסנדר זינצ'נקו
עבר דרך לא פשוטה למעלה – זינצ’נקו. Credit to “Manchester City” Facebook page.

האוקראיני השני בפרמייר ליג הוא אנדריי ירמולנקו, אולי סמל הדריכה במקום והתבוססות בבינוניות של השחקן האוקראיני בימי העושר של הליגה. שנים הוא היה במעמד הכוכב הכי גדול של דינמו קייב ויצא לחו”ל רק לפני שנתיים, בגיל 28, לבורוסיה דורטמונד תמורת 25 מיליון יורו. אחרי פתיחה טובה הוא נדחק לספסל ע”י כריסטיאן פוליסיץ’ וג’יידון סאנצ’ו, וכעבור שנה עבר לווסטהאם תמורת 20 מיליון יורו. כבר באוקטובר 2018 גמר ירמולנקו את עונתו הראשונה באנגליה, אך העונה הוא נמצא בכושר מצוין וכבש כבר 3 שערים.

נעבור לספרד, שם יש לאוקראינה את שוער העתיד אנדריי לונין בן ה-20, שנרכש לפני שנה ע”י ריאל מדריד. לונין, שזכה במונדיאליטו השנה כשוער הראשון של הנבחרת, כבר נמנה על הסגל הבכיר, אך נראה שהמעבר לריאל עצר את הקריירה שלו והוא ממעט לשחק בינתיים בספרד. בעונה שעברה הושאל ללגאנס, במדיה שיחק 5 משחקי ליגה בלבד והעונה טרם ראה דשא במדי ריאל ויאדוליד, ואולי עבורו היציאה לחו”ל הייתה מהירה מדי. פרט אליו משחק בליגה המגן השמאלי בן ה-22 של לגאנס ואסיל קראבץ, שהגיע בינואר השנה מלוגו מליגת המשנה. גם קראבץ טרם שיחק העונה והוא לא רלוונטי כרגע מבחינת הנבחרת.

באיטליה המצב מעט מעודד יותר: נתחיל עם הקשר המרכזי רוסלן מלינובסקי שהגיע בקיץ האחרון לאטאלנטה מגנק תמורת 13.7 מיליון יורו. מלינובסקי, כמו זינצ’נקו, גדל בשחטאר, וכמוהו לא זכה לשחק בבוגרים של קבוצתו. הוא עבר לזוריה הסמוכה ואחרי שבלט שם הגיע לגנק בחורף 2016. עונת השיא שלו הייתה אשתקד, כאשר היה למעשה השחקן המצטיין של הליגה והוביל את גנק לאליפות עם 13 שערים ו-12 בישולים. כפי שאפשר לראות מלינובסקי שחקן קבוצתי מאוד, שפרץ אמנם קצת מאוחר, אבל שיפר גם את המסירה וגם את הבעיטה בזמן הזה. באטאלנטה עדיין מחכים לשער או בישול ראשון שלו, אך בנבחרת הוא כבר בורג מרכזי. השחקן הנוסף בסרייה A הוא יבגני שאחוב הבן, שגדל בארץ כיוון שאביו, גם כן יבגני שאחוב, שיחק פה. שאחוב, שהוזכר כמועמד למכבי ת”א, זכה באליפות עם פאוק בעונה שעברה, סיים את חוזהו וחתם בלצ’ה. בדומה למלינובסקי הוא משחק כקשר מרכזי אלא שהוא עדיין לא הצליח להשתלב ממש בנבחרת אוקראינה למרות שיחגוג בקרוב כבר 29, וייתכן כי הגעתו לארץ המגף תאיר לו פנים.

רוסלן מלינובסקי
בברגאמו מחכים לתפוקה התקפית, בנבחרת דווקא מרוצים – מלינובסקי. Credit to “Atalanta Bergamasca Calcio” Facebook page.

ואם כבר הזכרנו את בלגיה, נציין כי קיימת שם מיני-מושבה אוקראינית, לא מעט בזכות סוכן השחקנים סרגיי סרברניקוב, ששיחק במדינה לא פחות מ -12 שנים וצבר הרבה קשרים. נכון לעכשיו יש 6 אוקראינים בליגה הזו, הבולט שבהם הוא החלוץ המרכזי רומן יארמצ’וק, בקרוב בן 24. לאחר שדי פוספס בדינמו קייב, הוא מצא את המקום המושלם עבורו להתפתח בגנט, אליה הגיע ב-2017. בשנתיים הראשונות הוא כבש 17 שערי ליגה, ואת העונה הנוכחית פתח בסערה עם 5 שערי ליגה, 3 בגביע ועוד 4 במוקדמות הליגה האירופית. יארמצ’וק גם הפך לבורג חשוב בנבחרת, אליה זומן לראשונה רק בספטמבר 2018 וכבש כבר 4 שערים, כולל נגד פורטוגל זה עתה. המגן השמאלי אדוארד סובול בן ה-24, בעל השורשים היהודים, שייך לשחטאר דונייצק והושאל העונה לקלאב ברוז’, במדיה מרשים ולה עזר להעפיל לליגת האלופות. כמו רבים וטובים מהצעירים, סובול התקשה להשתלב בשחטאר, אבל כבר יש לו ניסיון בחו”ל – בשנתיים האחרונות שיחק כמושאל בליגה הצ’כית – בסלביה פראג ויאבלונץ. בנבחרת הוא נאבק על עמדת המגן השמאלי עם הצעיר המוכשר של דינמו קייב, ויטלי מיקולנקו.

עדיין בבלגיה, שם משחק גם חברו של יארמצ’וק מגנט, הבלם הותיק איגור פלסטון בן ה-29, שלא הכי מוכר באוקראינה עצמה, כיוון שלא היה שייך לא לדינמו ולא לשחטאר. הוא משחק בחו”ל מאז 2016, בשנתיים הראשונות בלודוגורץ הבולגרית, ממנה התקדם לגנט והפך לשחקן קבוע בהרכבה. פלסטון זומן לנבחרת רק בנובמבר האחרון ובעיקר נמנה על הסגל הרחב. האוקראיני השלישי בקבוצה הוא הקשר ההתקפי רומן בזוס שכבר הספיק להרשית פעמיים העונה בליגה ב-4 משחקים. בנוסף, בקורטרייק פותח מגן שמאלי בן 27 בשם אנדריי בצולה ואילו באנדרלכט משחק הקשר האחורי בן ה-28 יבהן מקרנקו, שגם היה בקורטריק בעבר. שני הלגיונרים האחרונים כרגע לא בתמונת הנבחרת.

דווקא אחד הלגיונרים הבולטים של השנים האחרונות וזה שהחל את המגמה של יציאה מחודשת לחו”ל, יבהן קונופליאנקה, חזר לאחרונה למולדתו, לשחטאר. ואיך אפשר בלי פוליטיקה: בלמה הותיק של הנבחרת, יארוסלב ראקיצקי, עבר בינואר אחרון מאותה שחטאר לזניט ומיד נמחק מהתוכניות, למרות שהיה מהגורמים המרכזיים באליפות של הקבוצה הרוסית.

 

אם כן, הגיע זמן הסיכומים: המגמה ברורה, ובדמות שחקני שחטאר דונייצק, כולל 2 ברזילאים מצוינים שהתאזרחו – מרלוס וז’וניור מוראס, והכישרונות הצעירים המתפתחים של דינמו קייב, שמקבלים במה נרחבת (כמו ויקטור ציגנקוב שנולד בנהריה) או שעוד לא הגיעו לנבחרת הבוגרת אלא זכו במונדיאליטו האחרון, קיבלנו נבחרת עם רוח צעירה ועומק לא רע בכלל. תחת המאמן אנדריי שבצ’נקו, שכמובן נחשב לאוטוריטה ואגדה חיה, היא משחקת כדורגל התקפי, קבוצתי ואטרקטיבי, ופשוט דרסה את הבית המוקדם שהבטיח בהתחלה מאבק קשה מול סרביה ופורטוגל. זה כלל הצגה מושלמת מול הסרבים בדמות תבוסה 0:5, וכמובן את הניצחון 1:2 על פורטוגל השבוע, שהעמיד את הנבחרת על 19 נקודות מתוך 21 אפשריות והבטיח עלייה בסטייל ליורו.

בניגוד ליורו הקודם, אז אוקראינה הציגה נבחרת מבוגרת, איטית, חסרת דמיון וברק – בדיוק כמו המאמן המבוגר שלה, מיכאיל פומנקו שנשק לגיל 70, הפעם הרושם שונה ב-180 מעלות. כדאי לעקוב אחרי הנבחרת הזו, שלדעת יותר ויותר אנשים נחשבת לטובה בהסטוריה שלה (דבר שעוד טעון הוכחה כמובן) וכדאי למועדונים אירופיים לשים לב לכישרונות האוקראינים.

נבחרת אוקראינה
לא מעט ציפיות מצד האוהדים – שחקני אוקראינה חוגגים נגד פורטוגל. Credit to “Ukrainian Association of Football” Facebook page.
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!