האם ארדואן יצליח היכן שאתאתורכ נכשל?

// מאת עופר גבאי

השבוע זכתה איסטנבול בשאקשהיר באליפות והפכה לקבוצה השישית בהיסטוריה של הליגה התורכית שזוכה באליפות. הקבוצה, הקשורה לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ולמפלגת הצדק והפיתוח שלו, זכתה, לדעת רבים, בגלל התמיכה של המשטר שעמד לצידה. אבל זו לא הפעם הראשונה בה הכדורגל והשלטון בתורכיה מקיימים קשרים קרובים. האליפות של באשקשהיר היא הזדמנות להסתכל על המקרים האלה ואולי להבין דרכם משהו על הסיפור העכשווי.

שחקני איסנטבול בשאקשהיר
שחקני איסטנבול בשאקשהיר credit to İstanbul Başakşehir Futbol Kulübü Facebook Page

 

כדורגל בתורכיה התחיל עוד בתצורתה הפוליטית הקודמת, האימפריה העות'מאנית. הסולטאן עבד אל-חמיד, מהסולטאנים האחרונים וסולטאן אהוב במיוחד על ארדואן, לא התיר את המשחק מחשש להשפעתו המערבית. אבל תקופתו של עבד אל-חמיד הייתה תקופה שבה האימפריה העות'מאנית, אחרי שהייתה מאות שנים האימפריה החזקה ביותר במזרח התיכון, נקרעה לאט לאט מחלקיה והתקשתה להילחם בהשפעות המערביות הללו. כשהקים מוסטפא כמאל אתאתורכ את הרפובליקה התורכית על חורבותיה של האימפריה העות'מאנית, הכדורגל כבר היה שם.

הפרויקט של אתאתורכ היה ליצור תורכיה הפוכה מהאימפריה העות'מאנית. תורכיה ששמה דגש על הלאום התורכי ומתנתקת מהקבוצות האחרות שהיו חלק מהאימפריה העות'מאנית המגוונת. תורכיה שמתנתקת מהעולם הערבי עד כדי כך שהשפה התורכית, שנכתבה עד אז באותיות ערביות, החלה להיכתב באותיות לטיניות. וגם תורכיה חילונית, אל מול האימפריה העות'מאנית שהאסלאם היה בה עמוד תווך מרכזי. משטרו של אתאתורכ ניסה לקדם תודעה תורכית מאוחדת ותפס את הכדורגל, בתחילה, כגורם מפלג ומעורר מחלוקות. אבל בשנת 36 המשטר התורכי החליט שהדרך להתמודד עם העניין היא פשוט להשתלט עליו והקים את ארגון הספורט התורכי, שמטרתו הייתה לקחת את השליטה על הספורט ולהשתמש בו לקידום מטרות לאומיות.

אולטראס בשיקטאש, סרסי
האולטראס של בשיקטאש, "סרסי". Credit to Beşiktaş facebook page

 

בשיקטאש, גלאטסראיי ופנרבחצ'ה נוסדו שלושתן בתקופת האימפריה העות'מאנית והיו דומיננטיות בכדורגל התורכי מראשיתו. בשיקטאש זוהתה לרוב עם מעמד הפועלים ועם השמאל הכלכלי, גלאטסראיי עם האליטה ופנרבחצ'ה הייתה בעלת זהות רחבה יותר באיסטנבול. למרות שהכוחות הללו לא היו עוינים לאתאתורכ ומשטרו, המשטר רצה להשתמש בכדורגל ליצירת זהות חוצת מעמדות ועדות. לכן הוא רצה קבוצה שתהיה קבוצת הדגל של הרפובליקה התורכית וכך הוקמה באיטסנבול גונש-ספור שקיבלה את שמה מאתאתורכ בעצמו (מ.ס שמש בתרגום קצת מילולי). בקוד המוסר של גונש-ספור נכתב שמטרת המועדון היא לעודד צעירים להגן על תורכיה, לעודד עניין בשפה התורכית ולארגן אירועים לאומיים ברחבי תורכיה. קצת מזכיר את הגיוס של בשאקשהיר לטובת המשטר האסלאמי העכשווי.

ב-37 הוקמה גרסא ראשונה של הליגה התורכית עם ארבע הקבוצות מאיסטנבול ועוד ארבע קבוצות אחרות. בעונה השנייה של הליגה ב-37-38 הליגה הסתיימה בשוויון נקודות בין פנרבחצ'ה, באשיקטאש וגונש-ספור. לא במפתיע, גונש-ספור הוכרזה כאלופה. אולם המגמות הליברליות שהתחזקו אז בחברה התורכית התחזקו ואיתן נחלשה הלגיטימיות של הטיה ספורטיבית כזו. ככל שהתחזקה מחלתו של אתאתורכ, נחלשה התמיכה בקבוצה ולאחר מותו ב-38 נסגרה הקבוצה כשבהיסטוריה שלה אליפות אחת בלבד.

 

אחרי סגירתה של גונש-ספור הבמה נשארה לשלושת הקבוצות הגדולות מאיסטנבול לייצר שליטה מוחלטת מבחינה ספורטיבית ולצבור עוד ועוד אהדה. אנשי המשטר לא פספסו זאת וחיברו את הנרטיב שלהן ללאומיות התורכית ואת ההנהלות שלהן למפלגת השלטון. המצב הקיצוני ביותר היה בפנרבחצ'ה, שלה הייתה תקופה בה סגן ראש הממשלה כיהן כיו"ר הקבוצה. והיא גם הייתה זו שנפגעה הכי קשה עם ההפיכה ב-1960 שבה הופל השלטון. עם זאת, מלבד 6 אליפויות של טרבזונספור ואליפות אחת של בורסהספור שלוש הקבוצות הוסיפו להיות האלופות היחידות בליגה התורכית עד השנה ולכן השלטונות הוסיפו לחזר אחריהן. משחקיהן נגד קבוצות אירופאיות הוצגו כגאווה לאומית ופוליטיקאים תורכים תמיד דאגו לתמונות עם כדורגלנים בשביל לשמור את הקשר הזה.

ארדואן לא היה שונה מהותית בעניין, הוא נודע כאוהד פנרבחצ'ה ונחשב מאוד קשור לכדורגל התורכי. אבל מעשיו של ארדואן לא התאימו להנהלות ואוהדי שלושת המועדונים הגדולים. האליטה החדשה שהוא קידם והרפורמות הדתיות שביצע הוציאו לפעולה את אוהדי שלושת הקבוצות בגיבוי הנהלות המועדונים. האוהדים זעמו על מספר נושאים, החל מאיסורים על שתיית אלכוהול שהכעיסו את אוהדי גלטאסראיי ודרך אישומי שחיתות בנשיא פנרבחצ'ה שאוהדיה טענו שנועדו לפגוע בקבוצה. אוהדים משלוש הקבוצות הפכו להיות אחד מגורמי המחאה החזקים כנגד ארדואן ומהכוחות המובילים של מחאות פארק גזי ב-2013 נגד השלטון.

אז ארדואן, שעוסק בלבטל את העקרונות שקבע אתאתורכ, עשה אתאתורכ וקידם קבוצה משלו. קבוצה שתתאים לערכי השלטון ותקדם אותם. עכשיו רק נשאר לנו לתהות, האם בשאקשהיר היא גונש-ספור חדשה? האם אחרי האליפות האחת היא תחזיר את הבמה לשלושת הגדולות? או שהפעם זה כבר משהו אחר ומשטרו של ארדואן שינה את מאזן הכוחות הכדורגל התורכי?

לקריאה נוספת:

חמי עמיחי כתב על בשאקשהיר בצורה מצוינת שגרמה לי לשנות את מה שאני כתבתי כדי לא לחזור עליו:

גם גיא רוה כתב על הקבוצה בצורה מעניינת:

פרק מעולה של "שער" של אורי לוי, על פנרבחצ'ה: https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=12780

 

למיטיבי לכת:

המאמר של קוצ', אוזן-אייטמור וארדמיר על הפוליטיקה של צמיחת הכדורגל בתורכיה:

Powerful Actor and Hesitant Institutionalization: The State in the History of Turkish Football

מתוך The International Journal of the History of Sport (אם מישהו רוצה להשיג ולא יודע איך אפשר לפנות אליי)

איצטדיון פנרבחצ'ה
Credit to "Fenerbahçe" Facebook page

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח