בדרך כלל הטורים שלי הם על נושאים אחרים לגמרי, אך מאז האסון הספורטיבי שפקד את אגדת הכדורסל קובי בראיינט וביתו הקטנה ג’יאנה – ג’יג’י, הזעזוע הגדול והמערבולת הרגשית שעוברת על כל אוהד ספורט ובייחוד הכדורסל, משכה אותי אליו בכל הכוח.

מאז האירוע, רבות דובר על הרגעים הגדולים של קובי על המגרש, המורשת האדירה שהשאיר בלייקרס, הדמיון הכמעט מושלם בכל האספקטים של המשחק למייקל ג’ורדן, פרשת האונס  שהרעידה את ה-NBA ב-2004 בה הואשם, אליפויות בסגול צהוב, ה”זוגיות” עם שאקיל שידעה עליות ומורדות, MVP של משחק האולסטאר ועוד סיפורים רבים שמקבלים אור מצד האנשים שנגעו, התאמנו או אימנו את האיש שדרש שהסביבה שלו תעבוד קשה לא פחות ממנו. לא סתם הוא זכה בפרס האוסקר על סרט האנימציה שמסכם את הקריירה הענפה שלו ועל כך שגילם את שלל התפקידים שציינתי בצורה מצוינת.

תפקידי חייו

אם בוחנים את הקריירה הענפה של קובי מתחילתה ועד סופה, הוא הצליח במשך 20 שנות משחק למלא את התפקידים שהפרקט והחיים זימנו לו בצורה כמעט מושלמת: “אלפא דוג” חסר פשרות, פרובוקטיבי, נבל, אלוף, מנטור לשחקנים וקבוצות רבות, בוגד ואיש משפחה למופת, אדם שהתרסק וצמח מחדש, האיש ששאף הכי גבוה ונגע בפסגה הכי גבוהה שיש ובצורה האובססיבית ביותר כלפי המשחק, שחקן ה-NBA הנאמן ביותר למדים שהוא לבש והשחקן שלא ידע הפסד מהו.

הסיבה לחור הגדול בלב שנוצר בכל מקום על הגלובוס בעקבות ההתרסקות לא נובעת מהיכרות אישית של כל אחד מאיתנו עם קובי, אלא כי בכל אחד מסתתר חלק מפיסת התכונות שיצרו את מפלצת הכדורסל מלוס אנג’לס ולכן קל לנו להתחבר אל מסלול חייו ולכאוב בצורה קשה יותר את לכתו. בינינו, אין אדם שלא חולם להגיע לפסגה בתחום עיסוקו ולהתעשר ממנו, אין אחד שלא מדמיין לעצמו משפחה רחבה עם ילדים שיגדלו בנחת ועל בסיס העקרונות של ההורים, כמה מאיתנו מכירים מישהו שחלם על להיות הטוב ביותר בתחומו וניסה בכל כוחו להגיע אל היעד או אנשים שסופגים משברים בחיי היומיום ומצליחים לקום מהם כאילו לא היו.

קובי בראיינט סימן וי על כל המטרות שניסה להשיג לאורך הקריירה ובחיים האישיים ולכן הוא זכה להיכנס לרשימת הגדולים ביותר שידע המשחק והפך למקור השראה עצום על אף המחדלים שבדרך. אלא שליד יעד אחד נותרה משבצת לבנה בעקבות השתלשלות האירועים והיא היורש/ת שלו (ויסלחו לי חסידיו של לברון ג’יימס). ביתו ג’יג’י בת ה-13 שנספתה איתו בהתרסקות יחד עם 7 אנשים נוספים, כבר יועדה לגדולות בכדורסל הנשים והחזירה את אביה אל הפרקט לאחר שנתיים שבחר להתרחק בעקבות הפרישה. הסיפור שנגוז עוד לפני שהתחיל, מוסיף עוד פרמטר טראגי לסיפורה של משפחת בראיינט שהרגישה את פסגת העולם והתרסקה לחתיכות בין רגע.

עולם הכדורסל ואמריקה כולה ימשיכו בחייהם כרגיל, על אף האבל הכבד וה-nba, בה משחקים המון שחקנים שיצא להם לגעת, ללמוד, לקבל עצה, לשוחח עם קובי בראיינט ואפילו להינזף על ידו בחדר הלבשה או במשחק יצטרכו לנסות ולשים את הכאב בצד. כל אחד מהם בוודאי יצרוב את הרגעים הללו במוחו ובליבו לנצח נצחים. אני מקווה שביום מן הימים הליגה תדע לייצר את היורש הראוי ביותר למספר 24 בצהוב סגול כי לשחקן שנתן את כל חייו ונשימותיו עבור הכדורסל על אף המחדלים שעבר וביצע בדרך, מגיע. ואנחנו? כל אחד מאיתנו יכול לקחת תכונה קטנה מהכדורסלן האגדי שבמשך 20 שנה ניסה להוכיח לנו פרט אחד קטן – אם אני הגעתי לאן שהגעתי, אז כל אחד יכול.

1,2,3,4,5 תודה על הכל בלאק ממבה. על זה שהיית מודל לחיקוי לרבים והשארת חלק ממך בכל אחד ואחד מאיתנו.