גביע אסיה 2019: שלב הסיכומים

לא צפיתם במשחקי גביע אסיה? לא נורא, כאן נספר לכם איך הטורניר הזה נערך מתחת לאף של רובנו, איך קטאר, עם השקעה סיזיפית בתשתיות הכדורגל במדינה, הצליחה לגבור במשחק הגמר על יפן הפייבוריטית ואיך היפנים עשו את זה שוב והשאירו מאחוריהם חדר הלבשה מצוחצח ומכתב תודה למדינה המארחת.

תרשים שלב ההכרעה.
קרדיט: דף הפייסבוק הרשמי של Asian Football Confederation.

קטאר המפתיעה

האמת שזה היה טורניר מאוד מפתיע: עם יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה הפייבוריטיות אף אחד לא חזה את הזכייה של קטאר (חוץ אולי מצ’אבי), אבל זה מה שאכן קרה וכך שקטאר (שמדורגת 98 בדירוג פיפ”א) גברה על יפן (המדורגת 50) וזכתה בגביע אסיה הראשון שלה, ללא ספק הישג נפלא שנותן לה הרבה רוח גבית לקראת אירוח מונדיאל 2022.

רק דבר קטן העיב על החגיגה הקטארית: העובדה שבין קטאר לאיחוד האמירויות הערביות (המדינה המארחת) ישנן הגבלות תיירותיות ואזרח קטאר שמבקש להגיע חייב להוציא ויזה ולקבל היתר מיוחד. כך קרה שסגן נשיא קונפדרציית הכדורגל האסייתית לא יכול היה להגיע לטורניר, כי הוא קטארי וזה רק בגלל שב-2017 איחוד האמירויות הערביות, יחד עם ערב הסעודית, מצרים ומדינות נוספות, ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם קטאר, הטילו עליה סנקציות כלכליות ומגבלות תחבורה ממנה אליהן והאשימו אותה במימון טרור ולכן במשחק שלב הבתים בין קטאר לקוריאה הצפונית נכחו ביציעים 452 צופים בלבד. אבל הקטארים לא נשארו חייבים ובשלב חצי הגמר נקמו במדינה המארחת עם 4 שערים ולמרות אצטדיון כמעט ריק החגיגה בבית הייתה גדולה.

 

וגם הסטטיסטיקה לא מאכזבת:

  • קטאר העפילה לשלב הגמר כשהיא לא סופגת בכלל, במה שמסתכם בעשר שעות ושמונה דקות ללא ספיגת שער (בגמר היפנים הבקיעו את השער היחיד שלהם, אך ספגו שלושה שערים מהקטארים).
  • קטאר תמיד הייתה ידועה בכינוי “נבחרת האומות המאוחדות קטאר” בשל העובדה שבנבחרת כמות נכבדה של שחקנים מתאזרחים. אבל בטורניר הנוכחי אין זה כך. מרבית השחקנים הם ילידי קטאר.
  • תשעה מתוך 11 הכדורגלנים בהרכב הפותח בגמר הם בוגרי בתי הספר לכדורגל בקטאר. הקשרים פדרו מיגל הפורטוגזי ובואלם חוחי האלג’יראי לא התחנכו בקטאר, אבל התחילו את הקריירה שלהם במדינה.
  • ואומנם בנבחרת מהגרים מסודן, מצרים וטנזניה, אבל הם שיחקו כדורגל בקטאר.

חלק מרכזי בכל זה שיחקה אקדמיית הכדורגל Aspire שבעיר דוחא, שהיא אקדמיה מושקעת ויוקרתית שגם השכירה את מתקניה במחנה האימונים של זניט בתחילת ינואר 2019 ובו נערך גם טורניר ידידות של קבוצות ליגת העל הרוסית, שבו זכתה ספרטק מוסקבה. האקדמיה נפתחה בשנת 2004 ונועדה להכין ולאמן ספורטאים מכל העולם ולפתח את הספורט המקומי. האקדמיה חתומה על הסכמי שיתוף פעולה עם לידס האנגלית, קולטוראל לאונסה הספרדית ואייפן הבלגית (בשורותיה שיחקו כוכבי קטאר אכרם אקיף, עלי אלמואז, בסאם אל רוואי ועבדל כרים חסן ששיחקו תפקיד מרכזי בכל משחקי הנבחרת בגביע אסיה).

דמות חשובה נוספת בנבחרת הקטארית הוא המאמן פליקס סנצ’ס, שאימן בבית הספר של ברצלונה, “לה מאסיה”, בה שיחקו צ’אבי, פיקה, מסי, אינייסטה ואחרים. סנצ’ס הגיע לאקדמיית Aspire בשנת 2006 ואימן את הנוער. ב-2014 הוא הביא את נבחרת קטאר עד גיל 19 לזכייה באליפות אסיה, ששחקניה גם שיחקו תפקיד מרכזי בהבאת תואר הזכייה בגביע הנוכחי. לפני הגמר המאמן אף ציין: “אם ננצח בגמר, זה אומר שעשינו הרבה דברים נכונים. שחינכנו קבוצת שחקנים שמתפתחים בכיוון הנכון ויש להם את המנטליות הנכונה”. לכן לא מפליא שהמאמן הספרדי זוכה לתשבחות על יצירת אווירה משפחתית ועל תרומה לצמיחת האקדמיה, שממנה באו וצמחו שחקנים רבים בהרכב הנבחרת הקטארית.

בשני העשורים האחרונים קשה לפגוש נבחרת מרגשת כמו נבחרת קטאר בהרכבה הנוכחי, שהצליחה, חרף הסיכויים, להגיע לגמר גביע אסיה היוקרתי, על רקע יחסים דיפלומטיים מעורערים עם המדינה המארחת ושכנותיה (שפגעו לא מעט באווירה ביציעים), אבל בעזרת הכנה נכונה ואווירה נפלאה בחדר ההלבשה, רצה בכיוון הבטוח לעבר הנצחון, בכל משחק ומשחק עד לשלב הגמר.

נבחרת קטאר.
קרדיט: הטוויטר הרשמי של AFC.

הנבחרות המלהיבות

ואומנם קטאר היא הנבחרת הזכורה מכולן בטורניר הזה, אך יש עוד 5 נבחרות שראוי לזכור לקראת מונדיאל 2022:

יהיה מוזר להזכיר את הזוכה מבלי להזכיר את הפיינליסטית ונבחרת שהותירה רושם כל כך טוב, לא רק בגביע אסיה, אלא גם במונדיאל 2018 ברוסיה. שחקני נבחרת יפן נראו טוב מאוד לאורך כל הטורניר עד לשלב הגמר כשהציגו רוח קרב דומה לזו שהציגו במונדיאל, אז הנבחרת התמודדה היטב מול בלגיה בפלייאוף.

אבל ההרכב הנוכחי שונה מההרכב שהנבחרת הציגה במונדיאל. שחקנים ותיקים רבים פרשו (כמו חאסבה, קוואסימה, אוקדזאקי וקגאווה) וגביע אסיה הפך לטורניר הרשמי הראשון של שלושה משחקני ההרכב: דואנה, טאקומי מינאמינו וטקהירו טומייאסו. כל אחד מהם עם פוטנציאל רב בעתיד והסיבה היחידה שיפן היא לא הנבחרת המלהיבה ביותר היא בשל הזכייה של קטאר, שרצתה בניצחון הזה יותר מכל נבחרת אחרת בטורניר.

בנוסף, גם בטורניר הזה היפנים הותירו מאחוריהם חדר הלבשה מצוחצח ומכתב תודה למארגנים ולמדינה המארחת. אין ספק שזו תעודת כבוד לתרבות היפנית.

נבחרת יפן.
קרדיט: דף הטוויטר הרשמי של サッカー日本代表.

 

הנבחרת השלישית היא נבחרת אירן. הרפובליקה האסלאמית סיימה שלב בתים עם מאזן מושלם נטול הפסדים והמשיכה את המומנטום גם בשלבי הפלייאוף המוקדמים. השחקן המרכזי שסייע לנצחונות הוא החלוץ סרדאר אזמון, ששיחק עד לאחרונה במדי רובין קאזאן הטטארית ונמכר ערב סגירת חלון ההעברות באירופה לזניט סנקט פטרבורג תמורת 10.5 מיליון יורו.

אם אירן לא הייתה מודחת בשלב חצי הגמר נגד יפן והייתה מעפילה לגמר וזוכה, דווקא אזמון היה מוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר והאמת שזה קצת מאכזב לנבחרת שנחשבת לאחת החזקות באסיה ובפועל היכולת הזאת לא הספיקה לאירן מעבר למקום הרביעי בטורניר, המכובד לכשעצמו, אך לא מספק דיו, בהתחשב גם ביכולת שהאיראנים הציגו במשחקים נגד פורטוגל וספרד במונדיאל 2018.

נבחרת אירן.
קרדיט: דף הטוויטר הרשמי של Team Melli IRAN.

 

ואם בסינדרלות עסקינן, זה המקום להזכיר את נבחרת קירגיזסטן.

הנבחרת הזאת מעולם לא העפילה לגביע אסיה והשנה היא עשתה זאת בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה וכבר בטורניר הראשון שלה היא העפילה לשלב שמינית גמר הגביע, זאת בהדרכת המאמן הרוסי של הנבחרת אלכסנדר קרסטינין, שלא הבריק במיוחד בעברו כשחקן כדורגל, אך עושה זאת לא רע כמאמן (הוא גם הוביל את קבוצת דורדוי בישקק לאליפות העשירית שלה ברפובליקה הקירגיזית ולשתי זכיות רצופות בגביע הלאומי).

בשורות הנבחרת הבריק החלוץ ממוצא גרמני ויטאלי ליוקס, שהבקיע שלושער ב-6 בינואר 2019 נגד נבחרת הפיליפינים בניצחון 3-1 נגדם והוא היה הראשון להבקיע שלושער במדי קירגיזיסטן, מה שללא ספק העלה את המחיר שלו ולא מן הנמנע שיחתום בקרוב בקבוצה גדולה יותר מזו הנוכחית (הוא משחק כיום במדי SSV אולם 1846 מהליגה האזורית בגרמניה).

נבחרת קירגיזסטן.
קרדיט: דף הפייסבוק הרשמי של Федерация футбола Кыргызской Республики.

 

אל הנבחרות המלהיבות מצטרפת גם וייטנאם, שבדומה לקטאר סתמה את הפיות של כל הסקפטים שלא האמינו בהצלחתם. המאמן הקוריאני של הווייטנאמים, פאק האן סו, התחיל את מחנה האימונים של הנבחרת חודש לפני תחילת הטורניר, מוקדם יותר מכל נבחרת אחרת שהשתתפה בגביע אסיה, הוא נישל מהרכב הנבחרת את הכוכב שלה, נגויינה ואן קהואטה, משום שאיחר למחנה האימונים; הוא אילץ את השחקנים לעבור קורסי הכשרה ברמה של הכוחות המיוחדים: הם התאמנו 8 שעות ביום ואם להאמין לדיווחי התקשורת המקומית גם נאסר עליהם לדבר עם האישה והילדים. כך קרה שבטורניר עצמו וייטנאם העפילה לשלב הפלייאוף והדיחה את ירדן החזקה, אם כי הודחה כבר בשלב רבע הגמר על ידי יפן הפיינליסטית.

ואגב, ירדן: הנבחרת הזאת הצליחה אומנם להפעיל לשלב הבא ולא להיות מודחת כבר בסיבוב הראשון כפי שקרה בגביע אסיה 2015 ולא הצליחה לשחזר את ההעפלה לרבע גמר מ-2004 ו-2011, אך הציגה מאזן נטול הפסדים בשלב הבתים וגם במשחק שמינית הגמר נגד וייטנאם, ירדן הודחה בדו-קרב פנדלים אכזרי אחרי שהתוצאה בזמן החוקי עמדה על תיקו 1-1.

 

השחקנים המצטיינים

אקרם אפיף הקטארי הוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר, לאחר שתרם 9 אסיסטים והיה אחד השחקנים המועילים בהרכב של הקטארים יחד עם אלמואז עלי (מלך השערים של הטורניר עם 9 שערים) והוביל את הנבחרת לזכייה הראשונה בתולדותיה, אחרי 39 שנים של השתתפויות בגביע אסיה, עם העפלה לשלב רבע הגמר בשנים 2000, 2011.

ראוי להזכיר כאן גם את קשרה ההתקפי של נבחרת יפן, ריטסו דואן, שמשחק במדי כרונינגן ההולנדית, שתרם רבות לאופן המשחק ההתקפי שהיפנים הציגו ואם לפני הטורניר פורטל Transfermarkt העריך את שוויו ב-15 מיליון יורו, אין ספק שמחירו עלה.

אבל אם הזכרנו את שחקני שתי הנבחרות הטובות ביותר, זה המקום גם לציין את הכוכב הגדול ביותר של גביע אסיה, שלא השתתף בגמר וזוכה לכינוי “מסי האיראני”, הוא סרדאר אזמון, שלפני הטורניר עוד היה רשום כחלוצה של קבוצת רובין קאזאן מהפרמייר ליג הרוסי ומתחילת פברואר כבר חתום בקבוצת הפאר זניט סנקט פטרבורג, שכפי שהזכרתי קודם, החתימה אותו תמורת 10.5 מיליון יורו. אין פלא שהצליח להצעיד את נבחרתו עד לשלב חצי גמר הטורניר והוא צפוי להפוך לשחקן מרכזי גם בחוליית ההתקפה של זניט בשארית העונה שנשארה בליגה, על מנת להבטיח סופסוף זכייה באליפות הלאומית, לראשונה מאז 2015.

אומנם גם בסאם אל ראום העיראקי וטקומי מינאמינו היפני בלטו במדי הנבחרות שלהם, אבל ספק אם הם ימצאו את עצמם בקבוצות טובות יותר בעתיד הקרוב, ודאי לא כפי שבלטו אזמון, דואן ואפיף ואלמואז עלי.

סרדאר אזמון, עכשו כבר החלוץ האיראני של זניט. קרדיט: Team Melli IRAN.

המאכזבות

דווקא בעקבות העובדה שהיא העפילה למונדיאל האחרון, רבים ציפו ממנה להיות אחת הנבחרות המבטיחות בגביע אסיה, אבל ערב הסעודית סיימה את הטורניר בשלב שמינית הגמר, עם יכולת פושרת ולא מבריקה במיוחד, בלשון המעטה, ואומנם באמתחתה שלוש זכיות בגביע אסיה, חשוב לזכור שהפעם האחרונה שזה קרה היה ב-1996 ושכבר יותר מעשור חלף מאז הנבחרת העפילה לגמר הטורניר. די חבל לנבחרת שרבים קיוו שתצליח למנף את ההשתתפות במונדיאל להשקעה טובה יותר בבניית הנבחרת לגביע אסיה.

נוסיף לזה גם את בעיית השיפוט בחלק גדול מהמשחקים (שהחיו מחדש את הדיון להשתמש במערכות VAR), את כמות הצופים הנמוכה באופן חריג וגם… את נבחרת אוסטרליה: אלופת אסיה 2015 הייתה על הנייר הנבחרת החזקה ביותר בטורניר ולבסוף היא הודחה בשלב רבע גמר ושחזרה בכך את ההישג שלה משנת 2007 שהוא גם ההישג הגרוע ביותר שלה מאז החלה להשתתף בטורניר, ב-2007.

נותר רק לקוות שהנבחרת תשתפר ותציג בהמשך כדורגל טוב יותר (בייחוד בהתחשב בכך שהנבחרת התקשתה לגבור על אוזבקיסטן בשלב שמינית גמר ואחרי תיקו מאופס העפילה לשלב הבא עם דו-קרב פנדלים והודחה מרבע הגמר על ידי איחוד האמירויות הערביות בתוצאה 1-0).

נקנח במותחן הטוב ביותר שהטורניר סיפק לנו: המשחק בין נבחרת אוסטרליה לנבחרת סוריה בשלב הבתים, שבו אוסטרליה הצליחה לגבור על יריבתה בתוצאה 3-2 מותח במיוחד.

מי היה מאמין שגביע אסיה יכול להיות גם מעניין.

קטאר – אלופת אסיה 2019.
קרדיט: הטוויטר הרשמי של AFC.
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח