אחרי שבועות ארוכים של אי וודאות, לבית”ר יש סופסוף בעלים חדשים. משה חוגג, איש עסקים אמיד ומצליח, ששימש כספונסר של ב”ש ואחד מהאנשים הבולטים בתעשיית הבלוקצ’יין בארץ, החליט לרכוש את בית”ר מידי אלי טביב ובכך להציל אותה מגורל דומה לשל קבוצותיו של האחרון – הפועל כפ”ס והפועל ת”א.
מעטים האנשים שלא הכירו את השם. חוגג מקפיד על ניהול יח”צ אגרסיבי החל מחברת “mobli” שהייתה הספונסר של ב”ש, בהמשך חברת “סירין לאבס”, שפיתחה סמארטפון מאובטח שיאפשר שימוש במטבעות קריפטוגרפיים ועד לקרן ההשקעות “Singulariteam” שמשקיעה במיזמים הקשורים לעולם הבלוקצ’יין והקימה חממה לסטארטאפים מהתחום. כל מהלך של חוגג מלווה באינספור כתבות ויח”צ מרשים ברחבי אמצעי התקשורת, מה שמעלה את השאלה מה המניעים של משה חוגג לרכוש את בית”ר ירושלים?
תחילה, חברת “מובלי” שהייתה בבעלותו של חוגג גייסה 86 מיליון דולר ממספר משקיעים מיום היווסדה, כאשר לא פעם פורסם שגם ליאונרדו דיקאפריו ופריס הילטון השקיעו בה, החברה נסגרה ומכרה את הפטנט שלה לסנאפצ’ט בסכום של 7 מיליון דולר שלא קרוב אפילו לכסות את הכסף שהושקע בה. שיטוט בכתבות על מכירת הפטנט מצייר תמונה של הצלחה כבירה ולא פעם צוין שזאת עסקת הפטנט הגדולה בישראל. בפועל, מדובר על חברה שעשתה מסע יחצנות ענק, אבל לא הצליחה לממש טיפה מהפוטנציאל שהמשקיעים ראו בה.
בעולם הבלוקצ’יין, שהינו תחום בעייתי, לא מוסדר ואין כיום רגולציה מלאה באף מדינה, חוגג הוא אחד מהאנשים הבולטים ביותר בארץ. בעוד הכריז כי החברה שבבעלותו “סירין לאבס” תשיק סמארטפון מאובטח שיעניק אבטחה מרבית בכל הקשור לשימוש במטבעות קריפטוגרפיים, כשנה לאחר הפיתוח החליט חוגג לשנות כיוון. הפיתוח הופסק, החברה השיקה מטבע קריפטו, יצאה ל-(ICO (Initial Coin Offering וגייסה 120 מיליון דולר זאת על מנת ליצור טכנולוגיה שתאפשר שימוש בטוח בבלוקצ’יין דרך מחשב וטלפון. חוגג גם הבטיח שהקרן בבעלותו תשקיע בכל מיזם שקשור לעולם הבלוקצ’יין. “חברות עם רעיון שלא נאהב נשקיע בהם כמה אלפים, חברות שנאהב, נשקיע בהן מיליונים” הכריז.
כאמור, חוגג מקפיד על יח”צ לכל צעד שהוא עושה, החל מההכרזה על ליאו מסי כפרזנטור של החברה, הכרזה שלוותה בתמונה חברית של השניים ועד להודעה על רכישת וילה בכפר שמריהו עליה שילם בביטקוין. חוגג הוא דמות בולטת בעולם הקריפטו וקבוצות הוואטסאפ והפורומים העוסקים בתחום לא מפסיקים לדבר עליו ועל כל צעד שהוא עושה, כולל רכישת בית”ר.
בית”ר “זכתה” לבעלים שונים ומשונים במהלך השנים. גאידמק הודה שרכש את בית”ר כי הבין שמדובר בקבוצה עם כמות האוהדים הגדולה בישראל ובכך יוכל לצבור כוח פוליטי. למרות ההצלחות עם בית”ר, גאידמק כשל במרוץ לראשות עיריית ירושלים והותיר את בית”ר הרוסה, ללא כסף, עם מועדון שנשרף ע”י האוהדים שמחו על הבאתם של שחקנים מוסלמים לקבוצה.
על השער של מוסף הספורט של “ידיעות אחרונות” ביום לאחר ההסכם התנוססה תמונתו של חוגג, עטוף בטלית ובכיפה, מתפלל בכותל. מדוע חוגג החליט ללכת לכותל? מדוע זאת התמונה שצבא היחצנים שלו בחר שתוצג בעיתונים ובחדשות? האם זה בגלל שהקהל של בית”ר ברובו מסורתי? האם חוגג ניסה לעורר הזדהות? ניסיתי לשאול את עצמי ודיברתי על כך עם עוד רבים אחרים שלא הייתה להם תשובה ברורה. כאשר חוגג סיים את ה – ICO וגייס מיליונים, כאשר מכר את הפטנט לסנאפצ’ט וכאשר עשה עוד מספר צעדים משמעותיים, חוגג לא הלך לכותל ולא התפלל, בטח שלא דאג לפרסם את התמונות אם הניח תפילין בביתו. בכך אפשר להסיק שחוגג מנסה להתחבב על אוהדי בית”ר, להראות שהוא אחד משלהם, אחד מהעם. לא זאת בלבד, בכל עיתון ואתר שסיקר את הרכישה, דאגו לציין שחוגג רואה את עצמו כימני, עוד סיבה בגינה אוהדי בית”ר יכולים להזדהות עמו.
מהרושם שחוגג מותיר, ניכר כי מדובר בבן אדם שאפתן ששואף לכבוש כל פסגה. בעוד הצליח לבסס את עצמו כאחד מהדמויות המובילות בתחום הבלוקצ’יין בארץ, בית”ר היא התחנה הבאה אבל לא האחרונה. ההימור שלי הוא שחוגג מתכוון להשתמש בהצלחה עם בית”ר כדי להיכנס לפוליטיקה, הוא מכין את הקרקע לריצה באחת מהמפלגות הימניות (ככל הנראה ליכוד), שם, בזכות הקהל של בית”ר, יוכל להתברג במקום טוב בפריימריז ולאחר מכן להותיר את חותמו בפוליטיקה עד שיהפוך לראש הממשלה.
חוגג הוא לא הראשון שהבין את הכוח של כדורגל וכיצד ניתן לתעל אותו לטובת הצלחה בפוליטיקה. סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לשעבר, שהחל את דרכו בתחום הנדל”ן, הפך בשנות ה-80 לאיל תקשורת כאשר בבעלותו שלושה ערוצי טלוויזיה. ברלוסקוני רכש את קבוצת מילאן ב-1986, זאת לאחר שתי ירידות ליגה. ברלוסקוני הפך במהרה את מילאן לאחת מהקבוצות הטובות בעולם. ב-2017 מכר את מילאן לקבוצת משקיעים סינים, זאת לאחר שליטה של כ-30 שנים במילאן כאשר במהלך תקופה זאת מילאן זכתה חמש פעמים באליפות אירופה לצד שבע אליפויות איטליה. ברלוסקוני זכה לפופולאריות רבה בהפכו את מילאן למועדון כה מצליח. מפלגתו שנקראה “פורצה איטליה” (קריאת עידוד הנפוצה בקרב אוהדי הכדורגל האיטלקיים מה שמאפשר לכל איטלקי אוהב כדורגל להזדהות עמה) שהייתה ימנית, זכתה למצביעים נוספים מהשמאל בדמות אוהדי מילאן ששמרו על נאמנות לבעלים של קבוצתם (אוהדי מילאן עד אז השתייכו לצד השמאלי של הספקטרום הפוליטי). ברלוסקוני כבש קודם את ליבם של האוהדים ואז את ליבם של אזרחי איטליה, כולם בהבטחה שיעשה לאיטליה מה שהוא עשה למילאן ויוביל אותה לעתיד טוב ומוצלח.
בעוד ברלוסקוני הצליח ובענק עם מילאן והשתמש בפופולריות שצבר בכדורגל על מנת להיבחר לראשות הממשלה (כמובן גם בזכות שליטה על דעת הקהל באמצעות ערוצי הטלוויזיה שבבעלותו), חוגג מגיע מתחום אחר שמתאים יותר לנוף הישראלי. מדובר על אדם שהצליח בתחום ההיי טק והיזמות וכעת עומדת לפניו משימה חדשה – הצלחה עם בית”ר.
אחרי שנים של בעלים כושלים ואופורטוניסטים, חוגג מגיע לבית”ר כסימן שאלה. עוד טרם חתם על ההסכם עלו שמות של שחקנים בכירים ישראליים שבדרכם לבירה ובהתחשב בעברו, חוגג מתכנן לבית”ר עתיד בו היא שולטת בכדורגל הישראלי. עם הון אישי ענק שיאפשר לו להפוך את בית”ר לאחת מהקבוצות המובילות בישראל, חוגג מתחיל פרק חדש בחייו ובגלגולה של בית”ר. נקווה שמדובר הפעם על בעלים שלא בא רק לעשות סיבוב ולהרוויח, אלא כזה שבאמת רוצה לשקם את המועדון ולהעמיד לו יסודות שיחזיקו עוד שנים רבות. זהו צעד מבורך שעשוי להעניק לקבוצה עם הקהל הגדול במדינה סופסוף מעט יציבות, אך אל תתפלאו אם סיפור האהבה לא יסתיים בחתונה, אלא יהיה עוד תחנה בדרך של חוגג בדרך לצמרת הפוליטיקה הישראלית.
קרדיט לדף הפייסבוק של משה חוגג
