בעולם הקונדיטוריה קיימים חוקים מאוד ברורים. הכל מדוד, עד לדיוק של גרם בודד, כדי להגיע למנה המושלמת. הוספה של מרכיב בגלל “הגדלת ראש” או אלתור, עשויה להפוך גם את המתכון המושלם לאסון קולינרי. לעומת זאת, בבישול אוכל, שיטת העבודה שונה. אוכל אפשר להכין בלי תכנון מוקדם, תוך כדי אלתור מוחלט עם רכיבי הבסיס והתבלינים, שינוי והוספה לפי טעם. נכון, כדי להכין מנה טעימה עדיף להיצמד למתכון בסיסי, תוך כדי תיבלון לפי טעם, אבל כדי להכין את הקינוח המושלם, חייבים לדייק ולעבוד בשיטתיות. אם הפסקה הזאת עשתה אתכם רעבים, חכו שתגיעו למנה העיקרית.
בעוד שחקני כדורגל צריכים להתנהג כמו בשלנים, לצאת מהפעולות השגרתיות שלהם ולהפתיע את היריב תוך כדי ייצור פעולות שונות ופעולות אישיות על סמך תחושות, הבנה של המצב במשחק בכל רגע נתון ולשחק ביחד כדי למצות את הפוטנציאל של הקבוצה, מועדוני הכדורגל-בעיקר העומדים בראשם, חייבים להתנהל כקונדיטורים, לפעול על פי מתכון מדויק, בלי לאלתר, אחרת הם עשויים לשלם על כך ביוקר.
כידוע, קבוצת ספורט טובה היא קבוצה שערכה גדול מסכום כל חלקיה. את הדוגמה הכי טובה לכך ניתן לראות בקבוצת הבייסבול האמריקאית Oakland Athletics.
בספר Moneyball: The Art of Winning an Unfair Game, עליו מבוסס גם הסרט המפורסם, מתוארת שיטת העבודה של מנהל הקבוצה, בילי בין, והשימוש שלו ושל עוזרו פול דפודסדה בשימוש בנתונים סטטיסטיים וניתוחם כדי להחתים שחקנים שיתאימו קבוצה, תוך כדי בחירת שחקנים שקבוצות אחרות כלל לא שקלו להחתים. בשיטה זו הצליחה הקבוצה להעלות לפלייאוף תוך כדי התמודדות עם קבוצות בעלות תקציבי עתק.
אז איך כל הסיפור שלנו מתחבר למכבי חיפה? יעקב שחר רכש את מכבי חיפה בשנת 1992, וכבר שנה לאחר מכן ההשקעה שלו השתלמה – מכבי חיפה זכתה באליפות ללא הפסד ליגה בודד, תוך צבירת 95 נקודות (מתוך 117 אפשריות). אחרי זכייה בגביע ב-1995 משהו השתנה. יעקב שחר החליט למכור את מרבית כוכבי הקבוצה (חיים רביבו, אייל ברקוביץ’ וסרגיי קנדאורוב הם הבולטים שבהם), הקבוצה נכנסה לתקופה מאכזבת, שכללה בין השאר מחלוקת כספיות בין יעקב שחר לאייל ברקוביץ’ והפסד ביתי אחד מביך במיוחד 4:0 להפועל כפר סבא. יעקב שחר הבין שמשהו צריך להשתנות, וביצע מסע רכש שנועד לבסס את הקבוצה על שחקנים צעירים כדוגמת יוסי בניון, ניר דוידוביץ’ ויניב קטן, תוך כדי שילובם עם שחקנים מנוסים כדוגמת אלון מזרחי ואדורם קייסי.
בתקופת יעקב שחר מכבי חיפה זכתה ב8 אליפויות, 4 גביעי מדינה, השאירה חותם בליגה האירופית ואף העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות, כולל תצוגת שיא מול מנצ’סטר יונייטד באותו משחק מפורסם. אז מדוע יש חלק הולך ומתגבר של אוהדי מכבי חיפה שמאמינים שיעקב שחר צריך לעזוב? אולי משום שבשנים האחרונות הקבוצה לא מצליחה להתמודד באמת על תארים ולאיים על ההגמוניה של מכבי תל אביב ויריבתה החדשה בצמרת, הפועל באר שבע.
הרבה נאמר על הסיבות לחוסר ההצלחה של מכבי חיפה בשנים האחרונות. התחזקות הקבוצות היריבות (כניסת אנשים שוברי שיויון לכדורגל כמו אלונה ברקת ומיץ’ גולדהאר), חילופי מאמנים, חילופי שחקנים והבאת רכש לא מוצלח, בעיקר שחקנים זרים שלא הצליחו להשאיר חותם בליגה, הם רק חלק מהגורמים לחוסר ההצלחה. אי היכולת להביא לידי ביטוי בקבוצת הבוגרים את שחקני הנוער, שזוכים בתארים בגילאים הצעירים, אך לא מצליחים להשתלב בקבוצה ומתפזרים לקבוצות שונות בליגה, גרמו לתסכול אצל אוהדי הקבוצה, ביחד עם שאר הגורמים לכישלון וכעת יש הקוראים ליעקב שחר, שהשקיע במהלך השנים סכום המוערך ביותר מ-150 מיליון שקלים, להעביר את המפתחות של הקבוצה לרוכש חדש.
במצב הנוכחי בכדורגל הישראלי, יעקב שחר הוא מתנה לקבוצה כמו מכבי חיפה. בעלים מבוסס, איש עסקים ממולח, שפועל שנים ומשקיע ממיטב כספו כדי להגיע להישגים עם הקבוצה. אוהדי הקבוצה לא מבינים שככל שהם יוצרים יותר פאניקה ולחץ סביב המועדון, הדבר משפיע על יעקב שחר וגורם לו לעשות טעויות.
יעקב שחר הוא קונדיטור. הוא מנהל את הקבוצה עם מתכון מסוים, משקיע כלכלית וקונה שחקני רכש ומנהלים מקצועיים עם שיקולים קרים של מקצוענות נטו. הוא שם דגש על מחלקת הנוער, שהיא ללא ספק אחת המובילות במדינה, כולל ההישג האחרון שלה שנגמר בהפסד לקבוצת הנוער של דורטמונד 1-0 בסמי עופר בשלב שמינית הגמר של ליגת האלופות לנוער.
אז נכון, לפעמים הרכש שמגיע לא עומד בציפיות ויוצר אי הצלחה ואכזבה מצד האוהדים, אך גם מצדו של שחר. האיש קונה את הרכיבים הכי טובים שקיימים בשוק, אך לפעמים גם העוגה יכולה להישרף קצת או לצאת יבשה. זה לא אומר שהקונדיטור צריך להתפטר מעבודתו, להפך, הוא צריך לבדוק מה עשה לא בסדר ולהפיק לקחים. במצב הלחץ הנוכחי שחר משנה את התכנית שלו באופן לאיציב, מוסיף וגורע תבלינים ומבשל באלתור את המתכון לניהול הקבוצה.
מה שאוהדי מכבי חיפה לא הפנימו זה שככל שהם יתנו ליעקב שחר את הזמן למצוא שוב את האיזון המתאים, הם יקבלו מנה מנצחת. ובכלל, איך אפשר להתלונן שבמשך שנים האכזבות שלהם מסתכמות בפלייאוף העליון וחוסר הצלחה אחרי כמה משחקים באירופה? שיסתכלו על אוהדי הפועל תל אביב, שטסים למשחקי חוץ באירופה רק במסגרת של מחנה אימון.
סבלנות היא שם המשחק. או תהליך, תלוי את מי בחיפה שואלים. הבאתו של מולנסטיין אולי נראית כישלון, אך קשה לשפוט אותו. גם השחקנים אשמים בחוסר ההצלחה. אבל אולי הגיע הזמן שיעקב שחר יחזור לנהל כמו שרק הוא יודע. שילוב של שחקנים צעירים מקבוצת הנוער, כמו עמית זנטי ועומרי גלזר המעולים, ביחד עם שחקנים ותיקים כמו עומר דמארי ודקל קינן, הם המפתח להצלחה. כל קבוצת כדורגל צריכה זמן להתחבר. מכבי חיפה היא לא אוקלנד מהבייסבול. מכבי חיפה היא מועדון גדול, עם תקציב עתק, שמסוגלת לשבור את השלטון הצהוב-אדום שמתעלל בליגה בשנים האחרונות. יעקב שחר צריך שקט, לא לעזוב. תנו לו לעבוד עם המתכונים שלו מהבית, אל תזרקו לו תבלינים מהיציע ותדחפו לו אותם לתבנית. שיהיה לכם בתיאבון.
