במילה אחת – ליברפול

אני לא מאלה שחושבים שמשחק אחד יכול לשנות היסטוריה של מועדון, בטח לא של מועדון שהוא בן למעלה ממאה שנים.
כל משחק הוא בסך הכל עוד שלב ועוד חלק בעונה ובחיים.
אבל מאוד יכול להיות שהמשחק היום מול דורטמונד בהחלט מסמל איזה שינוי כיוון משמעותי בהיסטוריה של ליברפול.

אז למי שפיספס, ניצחון 3-4 על דורטמונד, אחרי פיגור של 2-0 בדקה ה 9 , ו 3-1 בדקה ה 57, וליברפול מעפילה לחצי גמר הליגה האירופית.
שלושה שערים ב 25 הדקות האחרונות, מהם שניים בנגיחות של הבלמים סאקו ולוברן הביאו את המהפך המדהים הזה, שכמעט משתווה לניצחון הגדול על מילאן בגמר הצ'מפיונס ב 2005.

המחצית הראשונה היתה בשליטה מוחלטת של הגרמנים שהבקיעו בקלי קלות שני שערים וכמעט הבקיעו עוד שלושה. רק המזל ואולי קצת זילזול הצילו את האדומים.
לא כוחות, שליטה מוחלטת, ליגה אחרת – תבחרו אתם את הביטוי הנכון לפער הרמות, שנבע לטעמי גם ממערך קצת הרפתקני של קלופ עם ארבעה שחקנים התקפיים ומעט מדי אוריינטציה הגנתית במרכז המגרש.

אחרי שלוש דקות במחצית השניה צימצם אוריגי בשער אחרי מסירה ענקית של צ'אן והרוחות של אנפילד התעוררו, עד שרויס השחיל עוד כדור לפינה של מיניולה. אז כבר תכננתי לכתוב שההבדל בין קבוצה גדולה לסתם אחת, זה היכולת הטכנית של החוליה האחורית. באתלטיקו המגן פיליפה לואיז עשה אתמול את הפנדל מול ברצלונה והיום הבלם הומלס בישל לרויס במסירה נפלאה בין כל שחקני ההגנה של ליברפול. חכו חכו.

קלופ עושה חילוף כפול עם סטארידג' (חכו חכו) ואלן, ואז קוטיניו בבעיטה נהדרת לפינה מצמצם ל 3-2 בדקה ה 66.
אני מתמתח בכיסא – יש מצב לנס, בכל זאת אנחנו קרובים לפסח.

עד הדקה ה 77 הגביה מילנר בערך מאתיים קרנות קצרות חסרות תועלת. את הקרן הזו הגביה קוטיניו. גם היא היתה קצרה ונמוכה, אבל לוברן, כמו כדורסלן יוגוסלבי אמיתי, עושה חסימה נהדרת לסאקו, שמוריד את הראש ונוגח ממטר ורבע פנימה. תיקו. שיוויון. 3-3. עוד אחד ואנחנו עוברים. אפילו "תיקים באפילה" נראית יותר מציאותית ממה שקורה על המגרש.

השעון מתקתק ולמזלינו הגרמנים די חלשים בבזבוזי זמן והצגות ואנחנו מרוויחים בדקה ה 91 כדור עונשין באמצע המגרש.
מילנר מזיז את הכדור עשרה מטרים לכיוון האמצע וסטארידג' ליד הרחבה מסמן שימסור לו לשטח ריק. מילנר מציית, סטארידג' כמעט מאבד (ואני:"מה אתה עושה"), אבל מושך את ההגנה החוצה ומוצא את מילנר שחותך לכיוון קו הרוחב ונותן לעצמו מקדמה שנראית חזקה מדי (אני שוב:"מה אתה עושה, יא…"). איכשהו מילנר משיג את הכדור ומגביה לרחבה, סאקו, כמו כדורסלן צרפתי אמיתי, עושה חסימה ללוברן שנוגח שער ניצחון לחיבורים.

זוכרים את המשוואה: שני בלמים = שני גולים = קבוצה גדולה.

דווקא בגול הזה קלופ כמעט ולא קופץ. אולי הוא לא מאמין, אולי ליבו עם החברים מדורטמונד. אולי הוא קצת פולני. נשאר להחזיק מעמד רק עוד שתי דקות.
לוקאס כרגיל עושה עבירה מטופשת ליד הרחבה (כולם ביחד:"מה אתה עושה!!!!"), אבל הבעיטה רק ליד הקורה. ניצחנו. עלינו.

הרבה סימליות היתה במשחק הזה שמשוחק ערב יום השנה לאסון הילסבורו בו נהרגו 96 אוהדי הקבוצה ב 1989. אסון שמשפיע עד היום על הקבוצה ואוהדיה ושינה לחלוטין את הכדורגל באנגליה.
הניצחון הזה בודאי אינו שווה ערך למה שקרה אז, אבל כל מי שראה אותו, לא ישכח. זה לא היה עוד משחק.
קשה לי לנתח מקצועית מה קרה על המגרש במחצית השניה. בואו נסתפק בכך שזו הרוח של ליברפול, של המועדון המפואר הזה. הרי אי אפשר להסביר בהיגיון ניסים.

במילה אחת – ליברפול.

נ.ב. אתמול כתבתי שזה שבוע הספורט הגדול של השנה. לפעמים אני צודק.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח