זה לא סוד שבכל מה שקשור לליגה הישראלית בכדורסל יש קבוצה אחת שטיפה גדולה על הליגה, בטח בכל מה שקשור לזכיה באליפויות. נכון שבשנים האחרונות נוצרה טיפה יותר תחרות עם ההתחזקות של ירושלים ושינוי השיטה שהביאה לגיוון קל בזהות האלופה, אבל אם נלך לתקופה של לפני 15-20 שנה, נראה שהליגה היתה אז סוג של מפעל ראווה כשברור לכולם מי תניף את הצלחת בסיום.

זה הוביל למצב שבאחת העונות אפילו, מכבי החליטה להתמודד בליגה האדריאטית במקביל לליגה והדגישה עד הפער גדול כשגם בעונה ההיא, וכשהיא משחקת בשלושה מפעלים שונים, היא טיילה לאליפות. השנה קרה דווקא דבר הפוך. במקום שמכבי תתמודד בנפרד בליגה איזורית אחרת, הפעם שאר הקבוצות הלכו להתמודד בנפרד בליגה משלהן.

במהלך גאוני שאיפשר לכדורסל הישראלי להמשיך לפעול גם בסגר, נרשמו 12 הקבוצות לליגה הבלקנית במאין ליגה פרטית ללא מכבי ת"א. מבחינת האוהדים, זאת היתה חוויה מעולה והזדמנות לשים דגש על כל קבוצות הליגה בארץ ולא רק על אלה שמשחקים בהיכל. על הדרך הכדורסל הישראלי קיבל סופסוף את הכבוד הראוי לו והפך לענף המרכזי ששוחק בישראל בתחילת השנה, כראוי לענף האיכותי בארץ.

אז איך זה עבד?

בגלל שהליגה הבלקנית היתה אמורה לצאת לדרך עם 6 קבוצות אירופאיות, הוחלט להוסיף שלב מקדים במיוחד בשביל המצטרפים החדשים מישראל. בשלב הזה חילקו את הקבוצות ל4 בתים של שלוש קבוצות. אחרי שני סיבובים, כל מוליכת בית עולה לשלב הבא. בשלב השני מוליכת בית א' פגשה את מוליכת בית ג', כשבמקביל מוליכת בית ב' מתמודדת מול מוליכת בית ד' והמנצחת בכל משחק עולה ל'שלב האירופי' שם כבר מצטרפות הנציגות מהבלקן.

אחרי שהבנו את הפורמט, הנה סיכום קצר על מה שקרה בפועל עד כה:

בית א'

בבית הזה נפגשו הפועל תל אביב, הפועל חיפה ובני הרצליה.

כנראה שאם הבית הזה היה משוחק כיום, הפועל חיפה היתה עולה. אבל באוקטובר במחזורי הפתיחה היא עוד לא היתה בכושר הטוב בו היא נמצאת עכשיו. פעמיים היא הושפלה מול הרצליה, ולמזלה היא לפחות הצליחה לנצח את הפועל תל אביב כדי להפוך את מחזור הסיום, מול אותה הפועל תל אביב, לדרמטי במיוחד בו לכל הקבוצות עוד היה סיכוי תיאורטי להעפיל לשלב הבא.

המשחק עוד היה צמוד במחצית הראשונה, אבל ברבע השלישי הפועל, בהובלתו של ג'ונס, הצליחה לברוח ל14 הפרש, ולמרות שהפועל חיפה התעוררה טיפה בתחילת הרבע הרביעי, זה לא הספיק כדי לסגור את הפער. זה נגמר ב79-73 ששלח את הפועל תל אביב לשלב הבא. בחודש וקצת שעבר מאז אותו משחק אגב, הפועל חיפה נראית בכושר מעולה בעוד הפועל תל אביב לא ממש מצליחה לנצח.

בית ב'

את הבית שהפגיש את גלבוע/גליל, מכבי חיפה ועירוני נהריה אפשר לסכם בשתי מילים: לא כוחות. חיפה מפתיחת העונה היא כנראה הקבוצה החלשה ביותר בליגה, וגם נהריה לא ממש מרשימה. בגליל לעומת זאת ממשיכים את המומנטום מסיום העונה שעברה, וגם בבלקנית היא לא התקשתה במיוחד וסיימה את הבית עם מאזן מושלם בדרך לשלב הבא. לצערה היא מאבדת את ליובין שעוזב ביחד עם קטש לפנאתינייקוס, והכניסה של אבישי גורדון לתפקיד המאמן הראשי הותירה כמה סימני שאלה לגבי ההמשך.

בית ג'

בדומה לבית ב', גם בבית שכלל את הפועל חולון, הפועל אילת ועירוני נס ציונה, יחסי הכוחות היו ברורים. אם יש משהו שאפשר להגיד על הפועל חולון של העונה, זה שבכל מפעל שהיא מתמודדת בו (ולא חסר לה כאלו) היא מופיעה כדי ללכת עד הסוף. טוב, אם מתעלמים מה8 דקות האחרונות של חצי גמר הגביע.

בכל מקרה, הפערים בין הסגלים של חולון לעומת נס ציונה ואילת בלטו כמעט לאורך כל הדרך, כשחולון מנצחת שלושה מתוך ארבעת המשחקים שלה בבית בתוצאה של מעל 15 הפרש, כשבמשחק הרביעי היא נעזרה בערב נדיר של פרדריק בורדיון מחוץ לקשת כדי לנצח את אילת בהארכה. בסופו של דבר היא מסיימת בראשות הבית עם מאזן של 4-0.

בית ד'

אפשר להגיד שמדובר בבית המוות של המפעל. הפועל באר שבע הוגרלה ביחד עם ראשל'"צ והפועל ירושלים, כששתי האחרונות הן קבוצות עם שאיפות בצמרת הגבוהה בשנים האחרונות. ואכן, הפועל באר שבע היתה הראשונה לאבד סיכוי כשהשיגה רק ניצחון בודד על הפועל ירושלים.

במשחק שנעל את השלב הראשון, נפגשו ראשון וירושלים למאבק ישיר על עליה. כמו במפגשים ביניהם בפיינל פור ובחצי גמר הגביע האחרונים, גם כאן הכתומים היו אלו שחגגו בסיום.

עד סוף הרבע השלישי היה נראה שזה בידיים של ירושלים, אלא שאז העסק התחיל לחרוק. אם בכדורגל יש 'פרגי טיים', אז בכדורסל לדעתי צריך להיות 'אדומייטיס טיים' על שם מאמנה של ירושלים. רק שבמקרה הזה מדובר על הזמן בסוף משחקים בו הקבוצה דווקא בועטת בדלי ומפסידה אחרי יתרון מבטיח. ואכן, כבר במשחק הפתיחה שלו בקבוצה, וכשהיא מובילה בבטחה בפתיחת הרבע האחרון, האדומים פשוט הפסיקו לקלוע. זה אפשר לראשון לחזור למשחק ולהשוות חמש דקות לסיום. ירושלים טיפה התעשתה והגדילה טיפה את הפער, אבל חניכיו של גודס הצליחו לחזור גם מהריצה השניה של ירושלים כדי להפוך את התוצאה ולעלות לשלב הבא. ירושלים כאמור, התחילה מאז אותו משחק את התקופה הקשה שלה תחת אדומייטיס כשהיא ממשיכה לאבד משחקים ברבע האחרון למרות יתרון מבטיח.

 'חצי הגמר' הראשון 

בשלב השני כאמור, הפועל חולון שסיימה ראשונה בבית ג' פגשה את הפועל תל אביב שניצחה בבית א'.

במחצית הראשונה הפועל עוד היתה זאת שהכתיבה את הקצב, בעיקר בזכות המשך היכולת המעולה של טייריק ג'ונס בתוך הצבע מהמשחק מול הפועל חיפה. כל זה הספיק עד לרבע השלישי שם הזרים של חולון נכנסו לפעולה ובעיקר השלשות שלה התחילו להיכנס. האדומים עוד נשארו צמודים לקראת הדקות המכריעות, אבל שם הסיפור נגמר ובסיום חולון מנצחת 77-66 ומעפילה לשלב הבא.

'חצי הגמר' השני 

משחק הנוקאווט השני הפגיש בין ראשון לציון לגלבוע גליל בקרב על המקום בשלב הבתים השני.

אחרי שסידרה לאדומייטיס בכורה מזעזעת בליגה הבלקנית, הכתומים רצו להמשיך ולעשות את אותו הדבר גם לאבישי גורדון בבכורה שלו על הקווים.

המשחק נפתח בסערה כששתי הקבוצות לא מפסיקות לקלוע. ככל שהמחצית התקדמה, אלה היו דווקא השחקנים באדום שלא עצרו את המומנטום, בעוד ראשון הציגו ערב נוראי מקו העונשין ולהפסקה הם ירדו בפיגור דו ספרתי. המגמה נמשכה עד לאמצע הרבע הרביעי שבשיאו התוצאה עמדה כבר על 78-61. משם הישראלים של ראשון עוד ניסו להציל את ה'עונה האירופית', אבל בערב בו הקבוצה קולעת רק 10 זריקות עונשין מתוך 27 אי אפשר באמת לנצח. זה נגמר ב85-78 וניצחון בכורה מרשים לאבישי גורדון.

מה מצפה לנו הלאה?

על הנייר, כבר בחודש הקרוב אמור להיפתח שלב הבתים השני שיכלול את הנציגות הישראליות והבלקניות ביחד, רק שכרגע לא ברור האם המשחקים יצאו לפועל כסדרם בגלל המגבלות על הכניסה לארץ.

כך או אחרת, מבחינתי כבר אפשר להכתיר את העונה הזאת כהצלחה. המטרה הראשית כמובן הושגה בכך שהכדורסל הישראלי כמעט ולא נעצר העונה למרות הסגרים, על הדרך אנחנו קיבלנו משחקים נהדרים ואמוציות שלא תמיד יש בליגה הסדירה. ומי יודע? כשחולון העונה מצטיינת כמעט בכל מפעל בו היא משחק, וכשאת גליל מאמן אותו אחד שזכה איתה בליגה הבלקנית כשחקן בעבר, אפשר אפילו להאמין שאפילו יצא גביע מכל הסיפור הזה.