אחרי הסיכום של הטורנירים ממלבורן פריז ולונדון, נשארה רק עוד קפיצה קטנה לניו יורק, לסיכום הגראנד סלאם האחרון של השנה, הלוא הוא אליפות ארה"ב הפתוחה – היו אס אופן.
אז בלי הקדמות מיותרות הנה חמשת המשחקים הגדולים שלי מהיו אס אופן לאורך השנים:
5. אנדי מארי נגד נובאק דג'וקוביץ' גמר 2012
הטורניר ב2012 עמד בסימן חילופי דורות. חוץ מאנדי רודיק שסיים את הקריירה שלו באותו הזמן, זאת היתה הפעם הראשונה בשמונה שנים שנערך חצי גמר גראנד סלאם בלי נדאל ופדרר. התחושה היתה שאולי השניים כבר מעבר לשיא והכושר של שניהם לא מספיק כדי להישאר השליטים הבלעדיים של עולם הטניס.
דג'וקוביץ' שהיה בעלייה מתחילת העשור, וכבר זכה בכמה תארי גראנד סלאם בשביל להיחשב בטופ. מארי באותו זמן ניסה להיכנס לוואקום שהשניים הגדולים השאירו, ואחרי כמה הפסדים בגמרים (בעיקר לדג'וקו), הבריטי הגיע ישר אחרי זכיה בזהב באולימפיאדה, כשהוא רוצה להמשיך את המומנטום ולזכות בגראנד סלאם ראשון בקריירה.
כבר בהתחלה שניהם שברו את ההגשות אחד של השני, כשבהמשך מארי שוב שובר ודג'וקוביץ' שוב עונה לו עם שבירה משלו. המערכה הלכה לשובר שיוויון שהתארך, ואחרי שעה וחצי מארי לקח אותו ועלה ל1-0.
את המערכה השנייה מארי פתח בטירוף, כשהוא מנצח את ארבעת המשחקונים הראשונים. דג'וקוביץ' לא ויתר, שבר פעם אחת, ואז שבר שוב כשמארי מגיש למערכה. זה לא עזר לסרבי שבסוף נשבר פעם שלישית במערכה ומארי עלה ל2-0 במערכות, כשהוא קרוב מאי פעם לתואר גראנד סלאם ראשון שלו.
דג'וקוביץ' החליט להעלות רמה לקראת המערכה השלישית, למרות שלאורך כל המשחק השניים הציגו טניס פשוט מעולה שגם גרר כמה פעמים סטאנדינג אוביישן מהקהל.
בכל זאת דג'וקו שבר פעמיים כשלשם שינוי הוא גם שומר על ההגשות שלו ומצמק ל2-1.
גם למערכה הרביעית הוא עלה בטירוף. שבר פעם אחת בתחילתה, ואז עוד פעם בסופה כשהוא משווה ל2-2 ושולח את הגמר הזה למערכה חמישית, כפי שראוי שיהיה במשחק גדול כמו זה.
מארי דאג שלמרות הקאמבק של דג'וקוביץ' הוא לא יתן להזדמנות הזאת לחמוק לו מהידיים. ואכן, אחרי כמעט חמש שעות של טניס, חבטה אחת של דג'וקו הלכה החוצה, ונתנה למארי גראנד סלאם ראשון בקריירה.
4. נאומי אוסקה נגד סרינה וויליאמס גמר 2018
הטורניר ב2018 היה מתחילתו עם דגש על סרינה וויליאמס. הטניסאית הגדולה בכל הזמנים היתה בדיוק בשנת קאמבק לאחר הלידה, וחיפשה גראנד סלאם ראשון מאז אוסטרליה בשנה שלפני .
לא היתה במה יותר טובה להשיג את התואר ה24 שלה (מה שהיה משווה את השיא של מרגרט קורט) מאשר מול הקהל האמריקאי בפלאשינג מדוז.
היא הגיעה לגמר מול יריבה די אלמונית לה זו היתה הופעת הבכורה במעמד שכזה, נאומי אוסקה בת ה20. התחושה היתה שהנסיון והקהל הביתי יכריעו את ההתמודדות לטובת סרינה, מה שיסיים בצורה מושלמת את שנת החזרה למגרשים.
אבל דווקא אוסקה היתה הראשונה להתעלות בגמר הזה, שבירה שלה כבר במשחקון השלישי נתנה לה את המומנטום, ועוד שבירה אחת שלה בהמשך הביאה לה את הניצחון במערכה הראשונה.
בתחילת המערכה השניה סרינה חזרה להראות טיפה מהיכולת שלה, וביחד עם תמיכת הקהל היה נדמה שהמומנטום התהפך.
הבעיה היא שבדיוק אז הופיעה הדמות שתגנוב את ההצגה מכאן והלאה, שופט הכיסא קרלוס ראמוס. הוא נתן אזהרה ראשונה לסרינה על אימון, בגלל שלטענתו ראה את המאמן שלה מסמן לה.
סרינה חשבה שמדובר באי הבנה והיתה נחושה לשנות את החלטתו של השופט (יש לציין שהמאמן הודה בסיום המשחק שאכן סימן לסרינה במהלך המשחק), אבל למרות הפניות שלה לשופט האזהרה נשארה.
למרות התקרית, סרינה המשיכה ושברה במשחקון הבא. במקום לנצל את השבירה ולהמשיך לשלוט במערכה, שגיאה כפולה של סירנה איפשרו לאוסקה לשבור כבר במשחקון שאחרי, מה שהוביל את סרינה להטיח את המחבט שלה בקרקע מרוב עצבים ושלבור אותו.
זה כמובן זיכה אותה מצד השופט באזהרה שניה, מה שכבר גורר עונש של נקודה לטובת אוסקה. סרינה חזרה שוב אל השופט כדי שיבטל את האזהרה הראשונה, הפעם הטונים כבר עלו. אחרי הויכוח הזה, הראש של סרינה כבר לא היה במשחק ואוסקה ניצחה את המשחקון שאחרי.
סרינה שוב התפרצה לעבר השופט ואמרה לו שלעולם הוא לא ישפוט אותה יותר, הוא בתגובה נתן לה עונש שלישי בעקבות תקיפה מילולית. המשמעות היתה שעכשיו אוסקה קיבלה עוד משחקון לטובתה בעקבות העונש, והיא עמדה מרחק משחקון אחד מאליפות היסטורית. סרינה לא נרגעה כמובן, היא קראה אליה גם את השופט הראשי והאשימה את ראמוס בכך שהוא מתנהג אליה בקשיחות כיוון שהיא אישה, ושלגבר שהיה מתנהג בצורה כזאת היו מוותרים ביותר קלות.
הקהל הבין שהוא כבר לא יקבל את התוצאה שהוא רצה לראות, והחל בשריקות בוז. אוסקה אמנם הצליחה להשלים את המלאכה, לזכות בתואר ולהביא גראנד סלאם ראשון ליפן. חבל שהסיפור שלה נדחק לשוליים והמשחק התפרסם בעיקר בגלל העימות בין ראמוס וסרינה.
3. נובאק דג'וקוביץ' נגד רוג'ר פדרר חצי גמר 2011
2011 היתה אולי השנה המשמעותית בקריירה של דג'וקוביץ'.
חוץ מזכייה שניה בגראנד סלאם בתחילת השנה באוסטלריה, באותה השנה הוא גם זכה לראשונה בווימבלדון, ניצח את נדאל בטורנירי חימר נחשבים כמו רומא ומדריד, וסיים את השנה כשהוא מדורג ראשון בעולם. זאת ללא ספק היתה השנה שסימנה לכולם לאן הקריירה של הסרבי הולכת.
החותמת הסופית היתה הזכיה באליפות ארהב אחרי ניצחון בגמר על נדאל. למרות שהניצחון הבאמת ענק באותו טורניר היה דווקא בחצי הגמר נגד פדרר.
פדרר לעומתו, חווה ב2011 דווקא את אחת השנים הקשות בקריירה שלו, בטח מאז שעלה לטופ העולמי. הוא התדרדר באותה עונה עד למקום הרביעי ולראשונה מאז שהשתלט על צמרת הטניס לא הצליח לזכות באף אחד מהגראנד סלאמים, כשבווימבלדון הוא מודח אחרי שכבר הוביל 2-0 במערכות.
המערכה הראשונה היתה צמודה אבל בסוף פדרר הצליח לנצח בשובר שיוויון ולהעביר את המומנטום לצד שלו. פדרר אכן שבר בתחילת המערכה השניה, אבל דג'וקו לא ויתר, שבר בעצמו, וניסה לדאוג שגם המערכה השניה תהיה צמודה. זה לא ממש הצליח לו כשגם במערכה השניה הניסיון של השוויצרי עוזר לו לשבור שוב ולעלות ל2-0 במערכות.
בשלב הזה היתה הרגשה שהמשחק יסתיים כמו המפגש ביניהם כמו חצי הגמר ביניהם ברולאן גארוס באותה השנה, כשגם שם פדרר מנצח את דג'וקוביץ'.
דג'וקו בכל זאת לא רצה לשמש כשטיח, שבירה מהירה שלו בפתיחת המערכה השלישית הספיקה לו כדי לצמק ל2-1.
גם במערכה הרביעית דג'וקו המשיך לשלוט, הוא שבר פעמיים ולמרות שפדרר עוד הציל נקודת מערכה, אבל זה לא הספיק והמשחק הלך למערכה חמישית.
פתאום החלו זיכרונות מהמשחק של פדרר נגד טסונגה מוויבמלדון בו הוא הפסיד אחרי שהוביל 2-0, היתה תחושה שאולי התרחיש יחזור על עצמו גם בניו יורק.
פדרר אכן חזר למשחק במערכה החמישית, ובמצב של 4-3 לטובתו במשחקונים, הוא הצליח לשבור את ההגשות של דג'וקו.
ואז כשהוא מגיש לניצחון במשחק הוא גם הצליח לעלות ליתרון 40-15. כן כן, כבר ב2011 פדרר הגיע מול דג'וקוביץ' ליתרון 40-15 כשהוא מגיש לניצחון במערכה החמישית. וכמו בגמר ווימבלדון בשנה שעברה, גם שם התוצאה היתה אותה תוצאה.
דג'וקוביץ' עם החזרה מדהימה הציל את הנקודת משחק הראשונה, וחבטה לא טובה של פדרר הצילה עבור הסרבי את נקודת המשחק השנייה. משם המומנטום התהפך, כשגם הקהל כבר לא היה לטובת פדרר באופן מובהק. ודג'וקוביץ' ניצל את זה כדי לשבור פעמיים, לנצח ארבע משחקונים ברצף, ולהעפיל לגמר אחרי שכבר היה עמוק בקבר.
אני לא יכול להתעלם מהדמיון המסויים שהיה בניצחון של דג'וקוביץ' ב2011 לניצחון של פדרר על אגאסי ברבע הגמר שבע שנים לפני כן:
ב2004 פדרר שהיה כוכב עולה בטניס, ניצח את הטניסאי הותיק והמצליח אגאסי בדרך לזכיה ראשונה ביו אס אופן. ב2011 הכוכב העולה דג'וקוביץ' ניצח את הטניסאי הותיק והמצליח פדרר, בדרך לזכיה ראשונה שלו ביו אס אופן. עוד סיבה למה דווקא הניצחון הזה יותר מכולם סימן שיש כוכב חדש ושאנחנו בדרך לסדר עולמי חדש בצמרת הענף.
2. רפאל נדאל נגד דניל מדבדב גמר 2019
אני אתחיל מהסוף ואגיד שבסופו של דבר נדאל ניצח בגמר הזה וזכה בתואר גראנד סלאם מספר 19 שלו, אבל לא עליו רציתי לדבר פה. כי הסיפור של הגמר הזה, ולמעשה של כל הטורניר, היה דווקא מדבדב.
הטניסאי הצעיר הגיע לטורניר כשהוא מדורג חמישי ואחרי כמה טורנירים מוצלחים בארהב מוקדם יותר באותו הקיץ.
אבל אז הגיע הסיבוב השלישי, במהלכו הוא הצליח לריב עם הקהל שבתגובה זיכה אותו בקריאות בוז לאורך כל המשחק. מדבדב בסוף ניצח והקניט בסיום כשאמר שהקריאות של הקהל היו מה שנתן לו את האנרגיה לנצח.
גם במשחקים הבאים העניין חזר על עצמו. הקהל שורק בוז, מדבדב ממשיך לנצח ו'להודות' לקהל בסיום על האווירה שהם יצרו. לאט לאט הקהל התחיל דווקא לאהוב את הסגנון של מדבדב וחלק מהאוהדים אפילו עברו להריע לו. בשלבים המאוחרים של האליפות היחסים בין הקהל למדבדב כבר השתנו לטובה, ואפשר היה להכריז סופית על סיומו של הסכסוך כשמדבדב התראיין אחרי ניצחון ברבע הגמר ותוך כדי פנה לקהל ואמר: "אני חייב רק להגיד, אני מצטער ותודה לכם".
ועכשיו לעניין הגמר עצמו. נדאל, שהיה מעולה לאורך כל הטורניר, כבר עלה ל2-0 במערכות, ואפילו שבר במהלך המערכה השלישית. היה נראה שהטניסאי והמעמד גדולים על מדבדב, והוא יאלץ להישאר עם המחמאות והחוויה שלו מהקהל. אפילו מדבדב עצמו הודה שבשלב הזה הוא כבר חשב על מה הוא הולך להגיד בטקס שאחרי הגמר כי המשחק כבר הרגיש גמור.
אבל דווקא אז הצליח מדבדב לשבור את ההגשות של נדאל בפעם הראשונה במשחק והשאיר לעצמו איזשהו סיכוי. נדאל כבר השיג עוד נקודת שבירה בהמשך, אבל מדבדב איכשהו הצליח להציל גם אותה, מה שגרם לקהל שוב להתעורר ולדחוף את הטניסאי הרוסי, וכפי שהוא הוכיח במשך כל הטורניר, הוא יודע לנצל את האנרגיה שלהם. הפעם זה עזר לו כדי לשבור שוב ולצמק ל2-1 במערכות.
המערכה הרביעית היתה כבר שילוב של טניס איכותי מצד שני השחקנים ואווירה מחשמלת מצד הקהל, או לפחות ככה מדבדב הגדיר זאת בסיום. כמובן שכשהקהל כל כך מעורב, מדבדב מתעלה על עצמו וכשנדאל הגיש כדי להישאר במערכה, מדבדב שבר כדי לקחת את הגמר הזה למערכה חמישית.
למרות העייפות שני השחקנים המשיכו לספק משחק ענק. ובסוף, למרות הפייט המרשים שהוא נתן, ולמרות הדחיפה מהקהל, מדבדב לא הצליח להתעלות על נדאל. הספרדי ניצח אחרי גמר ענק שנמשך קרוב לחמש שעות, ועל הדרך צימק שוב את הפער שלו מפדרר ברשימת שיאני הגראנד סלאמים בכל הזמנים. מדבדב אמנם נשאר רק עם המחמאות, אבל סימן את עצמו כאחת ההבטחות הגדולות לעשור הקרוב, ועל הדרך יצר לעצמו יחסים קרובים עם הקהל בניו יורק. יהיה מעניין לראות אותו פוגש אותם שוב בקרוב.
1. חואן מרטין דל פוטרו נגד רוג'ר פדרר גמר 2009
לפני שנדבר על הגמר עצמו, טיפה מספרים:
פדרר זכה בחמישה תארים רצופים ביו אס אופן בין השנים 2004-2008.
מאז הרולאן גארוס ב2004 עד לאותו גמר, רק שני טניסאים שהם לא פדרר או נדאל זכו בגראנד סלאם, דג'וקוביץ' וסאפין. שניהם זכו באוסטרליה.
בכלל, בין השנים מאז הזכיה של סאפין באוסטרליה עד לזכיה של מארי ב2012, היה רק טניסאי אחד חוץ משלושת הגדולים שזכה בתואר גראנד סלאם כלשהו. הטניסאי הזה הוא חואן מרטין דל פוטרו.
באותו הזמן, דל פוטרו נחשב בעיקר להבטחה צעירה, כשרק כמה חודשים לפני הוא רשם את הופעת הבכורה שלו בחצי גמר גראנד סלאם ברולאן גארוס.
מולו כאמור, ניצב פדרר שבאותה השנה הפך לשיאן הזכיות בגאנד סלאמים עם זכיה בתואר ה15 שלו בווימבלדון.
פדרר גם הגיע מהמקום הראשון בעולם, כשהוא מחזיק ברצף של חמש זכיות בטורניר בארה"ב וכשהוא מעולם לא הפסיד בגמר גראנד סלאם למישהו שהוא לא רפאל נדאל.
כבר מתחילת המשחק יחסי הכוחות היו ברורים. פדרר שבר כבר על משחקון ההגשה הראשון של דל פוטרו, וזה הספיק לו כדי לקחת את המערכה הראשונה. עד כאן אין משהו בלתי צפוי, והיה נראה בעיקר שלארגנטינאי לוקח קצת זמן להיכנס למשחק.
המערכה השניה נפתחה באותה מגמה כשפדרר שבר כבר על המשחקון הראשון, ואפילו השיג עוד נקודת שבירה, אבל דל פוטרו סופסוף החליט להגיע למשחק והצליח להגן עליה.
זה כנראה גרם לארגנטינאי להבין שהוא יכול להתמודד עם פדרר, ואכן אחרי כדור שנראה אבוד, ורק אחרי שהתערבות של 'עין הנץ' קבעה שהוא היה ממש על הקו, דל פוטרו הצליח לשבור חזרה ולשלוח את המערכה לשובר שיוויון. למרות שובר שיוויון צמוד, כשגם דל פוטרו וגם פדרר שומרים על ההגשות שלהם, מיני ברייק אחד של דל פוטרו הספיק כדי להשוות את המשחק.
דל פוטרו המשיך לשחק מעולה, ואפילו שבר ממש בפתיחת המערכה השלישית. בשביל פדרר זאת היתה קריאת השקמה, הוא שבר מיד בחזרה, ובהמשך ניצל שגיאה כפולה של דל פוטרו כדי לעלות ל2-1 במערכות.
בפתיחת המערכה הרביעית,שוב המומנטום היה עם מנצח המערכה הקודמת, ופדרר הגיע פעם אחר פעם לנקודת שבירה בהגשות של דל פוטרו. לא חסרים הרבה טניסאים שהיו נשברים ורואים איך פדרר ממשיך לעוד זכיה על חשבונם, אבל דל פורטו הצליח לשמור על ההגשות שלו ואף לשבור בעצמו.
פדרר התעשת והצליח לשבור חזרה, אבל זה הספיק רק כדי שיפסיד שוב בשובר שיוויון והמשחק הלך למערכה חמישית.
גם בשלב הזה אני בטוח שהיו מעטים שהיו מהמרים על דל פוטרו בתור זה שיניף את הגביע בסוף הערב, אבל הארגנטינאי ממש לא רצה להישאר עם המחמאות בלבד.
הוא שבר כבר בתחילת המערכה, שמר על ההגשות שלו לאורך כל הדרך, וגם אחרי שפדרר הציל מספר נקודות אליפות, בסוף כדור אחד של השוויצרי הלך החוצה.
סנסציה ענקית בניו יורק, ומה שנראה בלתי אפשרי לאורך כל הזמן כמעט, הפך בסוף לזכיה הכי מפתיעה בגראנד סלאם כלשהו.
