היום תתחיל בדוחא אליפות העולם למועדונים עם הרבה חששות ועם שש קבוצות (פלוס אחת שנשארה בבית) שיחלמו להיות אלופת העולם. המדריך המלא עם ההיסטוריה של הטורניר, הפייבוריטית הברורה, הקבוצות המפתיעות שינסו להפתיע גם אותה, ולוח המשחקים המלא
ההתאחדות האנגלית כעסה מאוד על מנצ'סטר יונייטד. זאת הייתה העונה הראשונה של המילניום בפרמיירליג, והאלופה ומחזיקת הגביע האנגלי (ואלופת אירופה בתוספת הזמן) מנצ'סטר יונייטד החליטה להחמיץ את משחקי הגביע שלה בינואר 2000, וכל זה כדי להשתתף בטורניר חדש שהתחיל באותה השנה וקיבל את השם – גביע העולם לקבוצות.
עולם הכדורגל קיבל בבוז את הטורניר החדש – זאת הייתה דרך נוספת להרוויח כסף מזכויות שידור עבור אלופת אירופה, ויונייטד לא ויתרה על הפוטנציאל השיווקי שלה. ראשיה ראו במפעל את מה שראה במפעל דומה ארבעים שנה לפני אדם אחר, תאב כסף וכוח, ששינה לחלוטין את כדורגל הקבוצות.
היום מתחילה בקטאר המהדורה ה-16 של אליפות העולם למועדונים. זאת למעשה הדרך היחידה של קבוצות מכל קצוות הגלובוס להתחרות ישירות בקבוצות האירופאיות. השינויים במשחק הכדורגל התחילו הרבה פעמים מכאן, ובעיקר הוא הפך השנה לניסוי כלים מעניין בענייני קורונה וחוקה עבור מדינה שעוד פחות משנתיים צפויה לארח מונדיאל מוזר מאוד. גם הטורניר הזה מתוכנן להשתנות בעתיד כאשר לא פחות מ-24 קבוצות מרחבי העולם ישתתפו בו, במה שיהפוך אותו סופית למונדיאל הקבוצות.
אז הנה לכם המדריך המלא למשחקי גביע העולם לקבוצות 2020 (שנערך על פי המסורת של הקורונה בשנת 2021). ההיסטוריה של הטורניר המוזר הזה, הכסף הגדול בטורניר, הקבוצה שלא הגיעה, השכנה המצרית שרוצה לקבל כבוד עולמי, השורשים של הקבוצה הברזילאית בטורניר, וכמובן זאת שכנראה תזכה בו בלי הרבה מאמץ.
איך הכל התחיל
כפי שכתבתי בהקדמה, היה איש אחד שכבר בשנות השישים ראה בטורניר בין אלופות היבשות השונות כמנוף להצלחה כלכלית שלו ושל המועדון שלו. קראו לו סנטיאגו ברנבאו, אולי הסמל הכי גדול של ההצלחה המסחרית של ריאל מדריד. הוא לקח השראה מטורניר ששוחק בבריטניה בסוף המאה ה-19 ונקרא "אליפות העולם בכדורגל" שהפגישה, ובכן, את אלופת אנגליה ואלופת סקוטלנד. זה אכן עולם קטן מאוד.
בשנת 1951 הוקם הניסיון הראשון לארגן גביע בין-יבשתי בין קבוצות אירופה ודרום אמריקה. קראו לו "גביע ריו". זה היה גביע לא רשמי שהפגיש את חלק מאלופות המדינות באירופה עם קבוצות מברזיל ואורוגוואי והופעל בידי עסקני כדורגל ברזילאים. גם זה לא שרד הרבה לאחר שהטורניר השני כלל רק שלוש קבוצות אירופאיות ובלי קבוצות דרום אמריקאיות מחוץ לברזיל.
גם טורנירים נוספים כמו "גביע פריס" (שבו השתתפה בשנות השמונים גם מכבי נתניה שלנו), ה-"רקופה הביניבשתי" (שהתקיים רק ב1968) ו-"ליגת הכדורגל העולמית" (שהוקמה בארצות הברית במטרה להפוך את הכדורגל האמריקאי לשם דבר בשנות ה-60) לא הצליחו להפוך לטורניר בר קיימא עד שהגיע ברנבאו, ובשנות השישים הוקם "הגביע הביניבשתי", משחק כפול שהפגיש את אלופת אירופה (גביע האלופות של אירופה הוקם בשנת 1955) ושל דרום אמריקה. למעשה בדרום אמריקה הוקם גביע אלופות מקומי (שהפך חמש שנים אחרי ל-"קופה ליברטדורס") רק כדי שתהיה אלופה להתמודד מול אלופת אירופה.
כך, ללא שום נציגות לאסיה, צפון אמריקה, אוקיאניה ואפריקה, התחיל הטורניר הרשמי הבינלאומי הראשון לקבוצות, "הגביע הבין-יבשתי". כצפוי, הקבוצה הראשונה שזכתה בו הייתה ריאל מדריד שהביסה במפגש כפול את פניארול האורוגוואית. בשנות השישים והשבעים זה היה בעיקר מפגש ריגול עבור האירופאיות, אבל עבור הקבוצות של יבשת אמריקה זאת הייתה הזדמנות חד פעמית להתחרות ולנצח את הקבוצות בפרופיל הכי גבוה בעולם, דבר שקרה לא מעט.
נקודת המפנה של הטורניר הייתה בשנת 1968, עת פגשה מנצ'סטר יונייטד את אסטודיאנטס לה פלאטה, קבוצה קטנה מהעיר לה פלאטה שזכתה באליפות ארגנטינה לראשונה רק באותה השנה. הסגנון הקשוח על סף האלימות של הארגנטינאים מול יונייטד הסתיים בניצחון מרעיש בסיכום שני המשחקים. בשנה שאחרי התמודדה מילאן עם הארגנטינאים שהתקיפו ללא רחם את השחקנים האיטלקיים בברוטליות.
בשנות השבעים הטורניר כבר עמד על סף ביטול עד שחברת "טויוטה" היפנית פרשה עליו את חסותה בשנת 1980 והוא הפך לטורניר של משחק אחד שנערך על אדמת יפן. זאת הייתה הפעם הראשונה, וממש לא האחרונה, שמדינה הפיקה מהטורניר הזה לא רק יחסי ציבור טובים עבור הכדורגל שלה, אלא גם הרבה מאוד כסף מזכויות שידור. הפורמט הזה החזיק מעמד יפה עד שנות האלפיים, אבל היה רחוק מלהציג את "אלופת העולם" כפי שמארגניו טרחו לקרוא למנצחת.
בעשורים האלה התחיל לצמוח הכדורגל גם במקומות אחרים בעולם, אבל עד שנת 2000 הם לא זכו לסיכוי שווה מול אירופה ודרום אמריקה. בשנת 2000 היה הניסיון הראשון שלא הצליח לתקוע שורשים. אבל בשנת 2005 החליטו מארגני "הגביע הבין-יבשתי" מיפן לפרוש את חסותם גם על גביע זה ויחד עם פיפ"א הוקם גביע העולם לקבוצות ששרד מאז ועד היום.
גם בגביע הזה כמעט תמיד שיחקו בגמר קבוצות מאירופה ודרום אמריקה, אבל היו כמה חריגים – בשנת 2010 שיחקה מזמבה הקונגולזית בגמר מול אינטר לאחר שניצחה את אינטרנאסיונל הברזילאית בחצי הגמר, ובשנת 2013 הייתה זאת רג'א קזבלנקה המרוקאית שהביסה את אתלטיקו מיניירו. בשנים 2016 ו-2018 הגיעו לגמר קאשימה אנטלרס היפנית ואל-עין האמירתית שהגיעו לטורניר רק בגלל שנערך במדינה בה הן זכו באליפות. כך הפך הטורניר של סנטיאגו ברנבאו למראה של הכדורגל העולמי, שעסוק בלקדם את מי שמשלם לו יותר.
הקבוצה שלא הגיעה
הסיפור של התאחדות הכדורגל של אוקיאניה הוא סיפור מוזר ועצוב. ההתאחדות הוקמה בשנות השישים על ידי ההתאחדויות של אוסטרליה, פיג'י וניו זילנד. למרות שאוסטרליה היא למעשה כמעט כל היבשת, היא הייתה רק עוד אחד מהמדינות ביבשת. בפועל, נבחרת הכדורגל של אוסטרליה הייתה כל כך דומיננטית שהקבוצות והנבחרות האוסטרליות הרגישו שאין להן תחרות אמיתית ביבשת. זה והשינוי בענף הטיסות הבינלאומיות שכנעו את ההתאחדות האוסטרלית לפרוש מאוקיאניה ב2006 ולעבור לשחק באסיה, כדי לאתגר את עצמם.
כתוצאה מכך ההתאחדות החזרה ביבשת היא ניו זילנד, מדינת כדורגל מזערית אבל היחידה ביבשת שאי פעם שיחקה בגביע העולם. האלופה שלה, אוקלנד סיטי, הייתה אמורה לייצג את אוקיאניה באליפות העולם לקבוצות (היא הייתה הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בליגת האלופות היבשתית עד שהטורניר נעצר בגלל הקורונה). אלא שבניו זילנד הכל נעשה קשוח מאוד וממשלת ניו זילנד לא מאפשרת עד להודעה חדשה לקבוצות מקומיות לשחק במפעלים בינלאומיים, מה שהפך את הקבוצה מהאי הצפוני של ניו זילנד לראשונה שהודחה השנה, עוד לפני ששוחקה דקה אחת.
הקבוצות
ב-16 שנות הטורניר רק שלוש פעמים לא זכתה בו אלופת אירופה, וגם השנה אין חשש רב שזאת לא תהיה באיירן מינכן. גם בתקופת הכאוס המוחלטת שעוברת על הכדורגל האירופאי באיירן מינכן נחשבת לקבוצה הטובה באירופה, וכשמוציאים את זה מאירופה היא מתחזקת אף יותר. בשלושים השנים האחרונות אירופה פתחה פער גדול מדרום אמריקה באיכות הכדורגל וכל כוכבי היבשת הדרומית מצאו את עצמם בקבוצות האירופאיות. כך שכל תוצאה מלבד הנפה של הגביע בידיו של מנואל נוייר תהיה כישלון.
בהמשך לגביע הבין-יבשתי, גם כאן יש יתרון מובנה לשתי ההתאחדויות של אירופה ודרום אמריקה. לכן פלמיירס, שזכתה בשבוע שעבר בגביע הליברטדורס, תתחיל גם היא מחצי הגמר. זאת אמנם תהיה ההשתתפות הראשונה של קבוצת הפאר מסאו פאולו בטורניר, אבל למעשה היא לא רק השתתפה כבר בטורניר כזה, אלא גם הייתה האלופה הראשונה שלו. בשנת 1951 הפכה פלמיירס לראשונה לטעון לתואר "אלופת העולם" כשניצחה את אינטר בגמר "גביע ריו" שהיה הניסיון הראשון ליצור טורניר בין-יבשתי לקבוצות. אבל פריירה, מאמנה הפורטוגלי של פלמיירס, יוביל קבוצה משולבת בכוכבי עבר כמו לואיז אדראינו ופליפה מול עם כישרונות עתיד אדירים כמו גבריאל ורון (זכרו את השם) וכמעט על טהרת הכדורגל הברזילאי.
באל-אהלי קהיר נחושים לעבור את א-דוחייל, אלופת קטאר, כדי להתמודד בחצי הגמר מול באיירן מינכן. זה לא שלמישהו במועדון הגדול ביותר באפריקה יש אשליה שהם יכולים להיות יריב ראוי לבאיירן. אבל עצם המשחק בינם לבין הבווארים יכול להרים את רוחם של המצרים השבורים. בדיוק השבוע מצרים מנתה שמונה שנים לטבח פורט סעיד בו נטבחו למוות 74 אוהדי אל-אהלי בידי אוהדי היריבה אל-מסרי מפורט סעיד והשוטרים שתמכו בהם. מאז אין אוהדים במגרשים במצרים, והמצרים חייבים משהו שיעודד את רוחם במצב הקשה במדינה ובכדורגל שלה.
טיגרס, מחזיקת ליגת האלופות של מרכז וצפון אמריקה, גם תעשה את הופעת הבכורה שלה במפעל היום כשתשחק מול אולסן הקוראנית. הנמרים, שהחלו את דרכם דווקא כ"חבטוס" (חזירי הבר) הם לא אחד מהמועדונים הגדולים במקסיקו. הנמרים מסן ניקולס דה לוס גרסה בנואבו לאון זכו שבע פעמים באליפות מקסיקו, ורק פעם אחת הניפו את המפעל היבשתי שלהם, למרות הדומיננטיות המוחלטת של קבוצות מקסיקניות בליגה הזאת. עם שלוש הופעות נוספות בגמר בחמש השנים האחרונות זאת קבוצה בלי היסטוריה גדולה אבל עם הרבה כישרון.
מה שמביא אותנו ליריבה שלה במשחק שיפתח את הטורניר הקצר, אלופת אסיה ואלופת דרום קוריאה אולסן יונדאי, שגם הם כמו יריבתם מכונים "הנמרים". גם להם מעט מאוד זכיות מקומיות, למעשה רק שתי אליפויות קוריאה יש למועדון מאולסן. אבל הזכייה המפתיעה שלהם לפני כמה חודשים בליגת האלופות של אסיה הייתה כבר השנייה שלהם והשוותה את הזכיות של שלושה מועדונים קוראנים נוספים (וגם של מכבי תל אביב). אולסן הפתיעה בגמר את פרספוליס האיראנית שהייתה פייבוריטית ברורה וגם כאן היא באה כאנדרדוג אבל אולי תפגוש את פלמיירס בחצי הגמר.
מה שמשאיר אותנו עם המארחת, א-דוחייל הקטארית, שרוצה להיות המארחת השלישית שעולה לגמר אבל בשביל זה תצטרך להיות הראשונה בהיסטוריה של הטורניר שתדיח קבוצה אירופאית. עבור הקטארים זה ניסוי כלים ראשון לקראת המונדיאל, ומבחינתם הפסד של הקבוצה המקומית למצרים (שנמצאת ביחסים טובים עם הקטארים לאחר הסכם הרגיעה במפרץ) תהיה בעיה לא פשוטה. גם א-דוחייל עדיין רחוקה מהדומיננטיות ההיסטורית של א-סד של צ'אבי בליגה, אבל בעשור האחרון היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר בקטאר עם 6 אליפויות (והחלפת השם על הדרך).
משחקי הטורניר
סיבוב שני (לאחר שבוטל הסיבוב הראשון עקב פרישת אוקלנד סיטי)
טיגרס (מקסיקו) – אולסן יונדאי (דרום קוריאה) – 04/02, 16:00
א-דוחייל (קטאר) – אל-אהלי (מצרים) – 04/02, 19:30
המשחק על המקום החמישי
מפסידה 1 – מפסידה 2 – 07/02, 17:00
חצי הגמר
פלמיירס (ברזיל) – טיגרס/אולסן – 07/02, 20:00
א-דוחייל/אל-אהלי – באיירן מינכן (גרמניה) – 08/02, 20:00
המשחק על המקום השלישי
מפסידה חצי 1 – מפסידה חצי 2 – 11/02, 17:00
הגמר – 11/02, 20:00, אצטדיון עיר החינוך, דוחה