זמן קצר אחרי שדונלד טראמפ הפסיד בבחירות לביידן, התרחש בספורט האמריקאי אחד האירועים החשובים היותר בשנים האחרונות. הוא היה מתרחש כנראה גם אם טראמפ היה מנצח, אבל קשה להתעלם מהסמליות שיש בסמיכות של שני האירועים.
האירוע אינו עוד אליפות של לברון, או אליפות הבייסבול של הדודג'רס אחרי יותר משלושה עשורים, או הפרידה בין טום בריידי לביל בליצ'ק, כי אם המינוי של קים אנג ( Kim Ng ) לתפקיד הג'נרל מנג'ר של מיאמי מרלינס. אתם בטח שואלים את עצמכם מי זו לעזאזל קים אנג, מה משחקים המרלינס ולמה זה חשוב?
המרלינס משחקים בייסבול וקים אנג תהיה האישה הראשונה שמנהלת קבוצת בייסבול מקצוענית, ויותר מכך היא תהיה האישה הראשונה שמנהלת קבוצה מקצוענית גברית באחת מארבע הליגות הגדולות בארה"ב. כן, הבייסבול, שמבחינת קבלת תהליכים חברתיים נמצא שנים רבות אחרי הכדורסל, וגאה במסורת שלו ובכך שהוא מתנהל "כמו פעם", עושה מהלך שאדם סילבר יכול רק לחלום עליו. ממש פליק פלאק היישר ל 2021.
קים חיה, עובדת ונושמת בייסבול כבר שלושים שנה. היא עבדה בקבוצות הגדולות ביותר וגם בהנהלת הליגה. היא עבדה עם מנג'רים מוערכים ועם כוכבים ענקים, ניהלה משא ומתן עם הסוכנים הכי קשוחים, חתמה איתם על הסכמים וגם ניצחה אותם בבוררויות.
אם היא היתה גבר, כנראה שהיתה כבר מזמן בתפקיד הזה. כנראה שהיא לא היתה נכשלת בשישה ראיונות קבלה קודמים לאותו התפקיד במשך חמש עשרה שנים.
קים אנג היתה בת עשרים כשהחלה לעבוד ב 1990 כמתמחה בצוות הניהול של שיקאגו וויט סוקס, כשלוש שנים לפני שהמרלינס נוסדו.
אחרי שמונה שנים היא מונתה לתפקיד עוזר ג'נרל מנג'ר בקבוצת הפאר ניו יורק יאנקיס, איתם היתה שותפה לשלוש אליפויות בשלוש שנים. היא היתה האדם הצעיר ביותר שמונה לתפקיד זה.
ב 2002 היא עברה לקבוצת פאר אחרת, לוס אנג'לס דודג'רס, שם שימשה כסגן נשיא במשך תשע שנים.
אחרי הדודג'רס אנג עברה להנהלת הליגה בתפקיד סגן נשיא בכיר והיתה אחראית על הפעילות הבינלאומית של הליגה.
אנג מעולם לא הסתירה את שאיפתה לקבל את תפקיד הג'נרל מנג'ר, וגם כשעזבה את הדודג'רס, הצהירה שהיא מקווה שהתפקיד החדש יתרום לשיפור סיכוייה לזכות בתפקיד הנכסף. כבר לפני כחמש עשרה שנים היא סומנה כמועמדת להיות האישה הראשונה שזוכה לכהן כג'נרל מנג'ר בקבוצת בייסבול.
כמו כל ענפי הספורט המקצועני בארה"ב, גם בבייסבול, שדרת הניהול מורכבת בעיקרה מגברים לבנים. מתוך חמש מאות סגני נשיא בשלושים הקבוצות, רק 95 הן נשים, ו 19 אינן לבנות. גם כמות הנשים שמשמשות כמאמנות בליגה הינה אפסית.
כארבעים אחוז משחקני הליגה אינם לבנים, אולם רק ארבעה מבין שלושים הג'נרל מנג'רים הם צבעוניים, וגם בענפים האחרים התמונה אינה שונה. השיח התקשורתי על הצורך בשונות גדולה יותר בקרב המנהלים והמאמנים בליגות המקצועניות בארה"ב נמשך כבר שנים, אולם קצב השינויים הוא איטי, ופעמים רבות מזכיר ריקוד טנגו, עם צעד קדימה ושניים אחורה. מדי כמה שנים ישנה עלייה בכמות המאמנים השחורים בעיקר בכדורסל ובפוטבול, והתקשורת חוגגת, אולם אין ממש המשכיות, והפער בין שיעור השחקנים השחורים לשיעור המאמנים השחורים, ואפילו לשיעורם באוכלוסיה נשאר גדול.
בצד החיובי של המשוואה ניתן לציין שחלקן של הנשים בצוותי הניהול בכל הליגות עולה בעקביות בשנים האחרונות, אם כי אנג היא הראשונה שמגיעה לראש הסולם.
הסיבה העיקרית לדומיננטיות הגברית והלבנה בניהול ואימון בספורט המקצועני היא השליטה שלהם בבעלות על הקבוצות.
ה NBA מובילה בנושא זה את כל הליגות, מאחר ובתשע מהקבוצות שלה יש אישה או אדם צבעוני בקבוצת בעלי השליטה. בליגת הבייסבול אפשר למצוא רק בעל שליטה אחד שאינו לבן, אלא היספני, ובליגת הפוטבול שניים.
המרלינס היא אחת מהקבוצות האלמוניות בליגה, ואינה מושכת תשומת לב תקשורתית. הקבוצה נוסדה ב 1993 וזכתה אמנם פעמיים באליפות כאנדרדוג מובהק (1997, 2003), אולם מלבד זאת הגיעה לפלייאוף עוד פעם אחת בלבד, וזה קרה העונה. הבייסבול אינו פופולארי בפלורידה והיא צריכה להתחרות על הקהל מול פוטבול המכללות הפופולארי, ומול המיאמי דולפינס, שהיא אחת מקבוצות הפוטבול הותיקות. אחד מבעלי הקבוצה הוא שחקן היאנקיס הנערץ, דרק ג'יטר, שמכיר את אנג מימיו כשחקן. המרלינס אולי לא ישאירו חותם ספורטיבי, אולם יתכן והמהלך הניהולי הזה יכניס אותם להיכל התהילה של החברה בארה"ב. דרך אגב, הקבוצה כה חסרת הישגים ושחקנים בולטים, כך שהמספר היחיד שהופרש על ידה הוא 42, מספרו של ג'קי רובינסון, פורץ מחסום הצבע בבייסבול, שזכה לכבוד הזה מכל קבוצות הליגה.
שבוע לפני הבחירות ניצחה לוס אנג'לס דודג'רס בסידרת גמר הבייסבול את טמפה ביי וזכתה באליפות. בחגיגות הניצחון בסיום המשחק השישי בסידרה השתתף אחד מכוכבי הקבוצה, ג'סטין טרנר, למרות שאובחן כחולה קורונה ממש לפני פתיחת המשחק. הוא אמנם הוצא מהסגל למשחק, אבל זה לא מנע ממנו להשתתף בחגיגות ללא מסיכה וללא שמירה על ריחוק חברתי, תוך סיכון חבריו. אפשר לתת לו הנחה ולהגיד שאליפות ראשונה שלו זו בהחלט סיבה למסיבה, אבל גם כאן הסימליות היא בלתי נמנעת, והפעם היא לטראמפ. זה פשוט מתבקש שלסיום עידן טראמפ, הקבוצה העשירה ביותר בליגה תנצח את אחת העניות שבהן ותחגוג תוך זלזול בהנחיות והתעלמות מהמחלה והשלכותיה.
ההתנהלות של ג'סטין טרנר מהדודג'רס סימלה את אמריקה של טראמפ, והמינוי של אנג מבשר אולי את השינוי שיביא ביידן, וכנראה שהבייסבול, למרות הירידה במעמדו, עדיין מסמן תהליכים בחברה האמריקאית.
תקשורת הספורט בארה"ב חגגה את מינויה של קים אנג, ורובם ציינו זאת כפריצת דרך בציפייה לשבירת מחסומי המגדר והצבע בניהול הספורט ברמות הגבוהות ביותר. אני מסכים שאכן מדובר במהלך יוצא דופן שכנראה מרחיב את הפתח בדרך להגדלת חלקם של נשים ומיעוטים בדרג המוביל, אולם אני סבור שהשינוי ימשיך להיות איטי מאוד.
בתחילת השנה אנג אמרה בריאיון על העסקת נשים ופריצת מחסומים "המצב משתפר, אולם עדיין יש לנו דרך ארוכה לעשות". היא בהחלט מסמנת את הדרך הנכונה, והיא תהיה ארוכה ומתפתלת.