איך מתמודדים עם משחק לחץ?

הכדורגל הולך ונהיה מהיר יותר, זאת עובדה. לפי נתונים שפירסם אוריאל דסקל מכלכליסט- ״ב־2006/07 מספר הספרינטים הממוצע שקבוצה עשתה במשחק פרמיירליג עמד על 330.2. העונה (2014/15) מספר הספרינטים הממוצע לקבוצת פרמיירליג עומד על 431.1 במשחק. זו עלייה של 30.6%״.

טיקטיק מונדיאל

שילוב של שני דברים עיקריים גרמו לכך: התפתחות המדע והלחץ. התפתחות המדע הביאה לאימוני כושר מותאמים אישית, מערכות לחיזוי פציעות, מערכות לניתוח תנועות הגוף, טכנולוגיות מדהימות וקבוצות שמעסיקות מדענים במשרה מלאה הפכו את השחקנים למכונות משומנות, מה שמאפשר להם לכסות הרבה יותר שטח.

אחת מההתפתחויות שהתאפשרו בגלל התפתחות המדע היא משחק הלחץ, שגם יורד לפרטים מעניינים: איזה שחקן לחיץ יותר מהשני? מתי כדאי ללחוץ? איך ללחוץ? כל הדברים האלו הפכו את משחק הלחץ לחלק בלתי נפרד מכל קבוצה בכדורגל העולמי היום. השילוב של מדע ומשחק לחץ הפך את הכדורגל העולמי למהיר הרבה יותר מלפני עשור, ויש לכך השלכות עצומות על המשחק. בגלל שכיום לשחקנים כמעט שאין זמן לזוז ויש שטח קטן בהרבה לפעול בו, כל פעולה הפכה לקריטית הרבה יותר, מה שיצר שני מינוחים חדשים בכדורגל: עמידות ללחץ ותנועות גוף (Pressing Resistance, Body movements):

עמידות ללחץ – היכולת של שחקן להתנגד ללחץ כשהוא עם הכדור. זה יכול להיות בדריבל, במסירה, בהטעייה נכונה.

תנועות גוף – היכולת של השחקן להשתמש בגוף שלו בשביל לשמור על הכדור. למשל, הנמכת מרכז כובד הגוף על מנת לשמור על שיווי משקל, תנועות ידיים שמרחיקות את השומר מהכדור, השתלטות על הכדור עם הרגל שרחוקה מהשומר ותנועת הגוף לכיוון אליו השחקן רוצה ללכת עוד לפני שקיבל בכלל את הכדור.

ברצלונה, מסי
Credit to "FC Barcelona" Facebook page

ליכולות האלו יש חשיבות עצומה ב-2018 ושחקן שלא מחזיק בהן פשוט לא יכול להיחשב לשחקן איכותי. המשחק היום הרבה יותר מהיר מפעם וכיוצא מכך יש הרבה יותר שטח מכוסה, זאת אומרת, יש הרבה פחות שטח לפעול בו. אם לפני עשור שחקן טכני היה יכול פשוט לעבור את השומר שלו או לברוח ממנו, היום זה כמעט בלתי אפשרי. תמיד יהיו לידך מספר שחקנים שינסו להפריע לך והגוף חייב להיות בפוזיציה המתאימה בשביל לשמור על הכדור תמיד. דברים שנשמעים שוליים הפכו להיות קריטיים, ובגלל המחסור בשטח פנוי מיקום הגוף חשוב מאוד.

אז איך צריך להשתמש בגוף בצורה נכונה? כמובן שזה תלוי בסיטואציה, אבל תמיד הגוף יעמוד בין הכדור לשחקן, הידיים יפריעו ליריב כמה שיותר, הכדור יוחזק ברגל הרחוקה מהיריב והשחקן יכופף את ברכיו בשביל לשמור על מרכז כובד נמוך כמה שיותר, אלו הכללים. אצל שחקני התקפה הפעולות כל כך קטנות שמאוד קשה לשים לב אליהם. זה מגיע עד תזוזות קטנות עם האגן והצבת הרגל בזווית הנכונה בשביל לשמור על הכדור, הכל קורה במאית השנייה, הכל קורה בשביל שהשחקן ישמור על יציבות וחשוב מכך על הכדור.



כמובן שכל שחקן לוקח את זה לסגנון שלו שמתאים גם למידות שלו. פוגבה ישתמש בעיקר ברגליים הענקיות ובגב, אינייטסה תמיד ישמור על מרכז כובד נמוך ועל הכדור צמוד לרגל, והזארד ישתמש בהטעיות גוף ותזוזות קטנות מאוד בשביל לבלבל את השחקן שמולו, הכל כמובן מותאם לסיטואציה. סידור הגוף עוד לפני שהשחקן מקבל את הכדור הפך להיות סופר משמעותי. בתנועה זה נקרא כךL

בוא נחשוב על הסיטואציה הבאה: שחקן מקבל כדור מהשוער עם הגב למגרש. אם זה יעזור לכם, נסו לדמיין את בוסקטס מקבל כדור מטר שטגן בתחילת התקפה ואיסקו מגיע ללחוץ אותו. אם בוסקטס לא ישים את הגוף בפוזיציה הנכונה, הוא מיד יאבד את הכדור. למה הכוונה? הנמכת מרכז כובד הגוף על מנת לשמור על שיווי משקל, תנועות ידיים שמרחיקות את איסקו מהכדור, רגל אחת שומרת על כדור והשנייה דואגת שיהיה מרחק בין איסקו לכדור והכי חשובתנועת הגוף לכיוון שאליו בוסקטס רוצה ללכת. כולן תנועות גוף שמטרתן לשמור על הכדור.

אולי זה נשמע כמו דבר שולי, אך בכדורגל של היום יש לדברים האלו משקל עצום בשאלה האם שחקן יאבד את הכדור או לא. כמה פעמים ראיתם שחקן ישראלי מקבל כדור, ואז מגיע שחקן אירופאי ופשוט לוקח לו אותו בקלות? זה בדיוק העניין. נכון, יש חשיבות מסוימת גם לעוצמה הפיזית ולטכניקה, אבל בלי תנועת הגוף המתאימה אין סיכוי שתצליח לשמור על הכדור.

קרדיט לדף הפייסבוק "FC BARCELONA"

שתי דוגמאות מאוד מעניינות הן  מוסא דמבלה מטוטנהאם וברנרדו סילבה מסיטי: הראשון לוקה אולי טיפה בצד הטכני, אבל כמעט ולא מאבד כדורים בגלל שימוש פנומנלי בגוף וזו אחת מהסיבות המרכזיות שהמאמן שלו כל כך מעריך אותו, ואף אמר עליו לאחרונה שהוא גאון כדורגל. השני הוא אחד השחקנים הנמוכים והרזים באירופה, אבל שילוב של שימוש מדהים בגוף עם טכניקה ברמה הגבוהה ביותר שיש הופכת אותו לשחקן לא לחיץ, בטח אצל פפ.

בצורה מסוימת, הכדורגל הולך ונהיה דומה יותר ויותר לכדורסל. כדורסל הוא משחק עם הרבה פחות שטח פנוי מכדורגל בממוצע לכל שחקן, שם תנועות הגוף הם חלק בלתי נפרד מהמשחק מאז ומתמיד. כשסנטר מקבל את הכדור בצבע, באופן אוטומטי הוא יסתובב, ישים את הגב אל השומר שלו, יפשק רגליים בשביל לשמור על שיווי משקל ויחזיק את הכדור ביד הרחוקה מהשחקן בעוד היד השנייה עוזרת להפריד מגע בין הכדור ליריב. בכדורגל, עד לא מזמן, זה לא היה כזה חשוב כי היה המון שטח לפעול בו, דבר שהדגיש יכולות אחרות כמו מהירות, אבל עם התקדמות המשחק זה הפך ליותר ויותר רלוונטי עד שסקאוטים ברחבי אירופה התחילו להתייחס ל״תנועות גוף ועמידות ללחץ״ כחלק אינטגראלי מדוח סקאוטינג על שחקן.



משחק לחץ

אחת הסיבות המרכזיות שהביאו למשחק מהיר יותר היא משחק הלחץ שהלך והשתפר. הלחץ היום כל כך מאסיבי שקבוצה שלא יודעת לעמוד בו או לבצע אותו פשוט תיכשל, ארסנל לדוגמא. יש מספר דרכים להתמודד עם לחץ של היריבה: מוריניו שולח הרבה פעמים כדורים ארוכים ישירים לכיוון השחקן הפיזי ביותר שלו, יוליאן נאגלסמן מהופנהיים מסמן אזורים שבהם הוא יודע שיהיה קשה ליריבה להתמודד עם הכדורים הארוכים, קונטה מנסה להקל על שחקניו בהנעת הכדור בעזרת יתרון מספרי בכל מקום על המגרש עם המערך המיוחד שלו. פפ לדוגמא, יעדיף למתוח את המערך על מנת שיהיו כמה שיותר שטחים פנויים, והוא תמיד יחפש שחקנים שהם pressing resistant, עמידים ללחץ.

שחקנים חכמים שיודעים לשבור את הלחץ של היריבה בקלות: ב99% מהמקרים אלו יהיו שחקנים אשר יודעים להשתמש בגוף שלהם בצורה מצוינת. בריאל מדריד של השנים האחרונות אפשר למצוא את הקישור הכי פחות לחיץ בעולם – קאסמירו ומודריץ וגם קובאציץ נהדר בזה, אבל מעל כולם, המאסטר של העמידות ללחץ ותנועות הגוף הוא טוני קרוס, ובבלוג הכדורגל האיכותי: ״the precision pass״ נכתב עליו: ״טוני קרוס הוא מהטובים ביותר בכל הנוגע לתנועות גוף. הצורה שבה הוא משתמש בגוף בשביל להגן על הכדור היא משהו שכל כדורגלן צעיר צריך ללמוד. זו לא הפתעה שהוא כמעט ולא מאבד כדורים. הוא תמיד לוקח את הכדור לרגל הרחוקה מהשחקן שמגיע לשמור אותו. זה גם עוזר לו להחליף אגפים במסירה אחת חכמה. פרטים קטנים כאלו עושים את המשחק. זה נראה קל לביצוע, אבל סופר קשה לעשות את זה תחת הלחץ המתמיד״.

טוני קרוס
Credit to "Toni Kroos" Facebook page

הוא צודק, בכלל לא פשוט לדעת לתזמן את תנועת הגוף בצורה שתסתנכרן בדיוק עם המהלך שאתה רוצה לעשות, בטח בקצבים שמשחקים בטופ העולמי. בארץ כמובן, אף מאמן לא מלמד את שחקניו את זה, וזו רק אחת מהסיבות הרבות שהכדורגל הישראלי דורך במקום. קחו לדוגמא את דור מיכה, אחד מהקשרים הטכניים והחכמים ביותר שיש לכדורגל הישראלי. על פניו שחקן עם יכולות מושלמות לשחק כחלק משלישיית קישור באמצע, אך אחת הבעיות הגדולות ביותר שלו (חוץ מהמאמן שלו) היא תנועות גוף. בכל פעם שהוצב באמצע לא הסתדר עם הפיזיות ואיבד המון כדורים. חוסר היכולת שלו להשתמש בגוף, בנוסף לעובדה שהאמצע הוא האזור הלחוץ ביותר במגרש וכל שנייה קובעת, הופכים אותו לקשר לא יעיל (בניגוד לברנרדו סילבה, שחקן בגודל פיזי דומה).

לעומתו, ניתן לראות באופן קבוע שחקנים זרים, בעיקר מספרד, שמגיעים לארץ, יודעים להשתמש בגוף שלהם בצורה מצוינת וכמעט ולא מאבדים כדורים. האחרון והאיכותי ביותר מהם הוא חוסה רודריגז ממכבי תל אביב שעושה את זה מצוין. לעומת מיכה, שרן ייני, רועי קהת, מיכאל אוחנה, ניר ביטון וגל אלברמן הם דוגמא לשחקנים ישראלים שדווקא כן מצליחים לעשות את זה ברמה הבסיסית, רק שאין מאמנים שינצלו את זה. האבולוציה של המשחק הפכה את העמידות ללחץ בכלל ואת תנועות הגוף בפרט לאחד האלמנטים החשובים ביותר בכדורגל האירופאי. אנחנו כנראה, נישאר מאחור גם בזה.

מיכאל אוחנה, גל אלברמן
קרדיט לדף הפייסבוק מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL