A comfort zone is a psychological state in which things feel familiar to a person and" they are at ease and in control of their environment, experiencing low levels of anxiety and stress. In this zone, a steady level of performance is possible". (מתוך: הערך הויקפדי של 'אזור הנוחות' באנגלית)

אחרי 8 חודשים של אופטימיות, מכבי חיפה מציגה את הגרסה שלה למשפט הצבאי שכולנו שמענו בטירונות: קצת קשה? אז ישראלים. בגלל ניסיון כושל עם רנה מולנסטיין, הוחלט במכבי (תור? שחר? אני כבר לא יודע. וזה הכי רע) שמולנסטיין מעיד על כל המאמנים שלא מחזיקים בת"ז כחולה ולכן מחתימים עכשיו מאמן ישראלי בפאניקה. אז מה עם מכבי ת"א הייתה יכולה לחכות חודשיים עד שאיתרה את המועמד המתאים? וזה בכלל לא רלוונטי אם גיא לוזון יצליח. העניין הוא הגישה הפחדנית, החזרה המהירה לספה הנוחה שנקראת בינוניות בלי לתת לתהליך החיובי והבריא שמכבי חיפה עוברת להסתיים בהצלחה.

תבהלה (בלעז: פאניקה) היא תחושת פחד פתאומית מפני סכנה; התחושה היא כה חזקה עד כי היא גוברת על כל חשיבה הגיונית, ומחליפה אותה ברגשות סוערים של חרדה, המביאים לתגובה קיצונית של "הילחם, ברח או קפא". בהלה עשויה להתרחש אצל יחידים ואף בקרב קבוצה גדולה, למשל במצבי היסטריה המונית. (מתוך: הערך של 'פאניקה', ויקיפדיה)

אז למה אני כ"כ אנטי מאמן ישראלי? הנימוקים מתייחסים לשני המאמנים הישראלים הפנויים, הבכירים והרלוונטים בשוק, נכון ליום פיטוריו של רנה מולנסטיין, רן בן שמעון וגיא לוזון.

הפן המקצועי:

מדובר בשני מאמנים שבשורה התחתונה – רק נכשלו בשנים האחרונות. לשניהם יחד יש אליפות אחת, ובעיקרון הם לא הצליחו לעשות קבוצת כדורגל ממכבי חיפה ב' (זאת שבאדום וזאת שבצהוב שחור), ומה שמכבי חיפה צריכה כרגע לדעתי זה מאמן שיחבר את הסגל הנהדר הזה לקבוצת כדורגל טובה, בתור התחלה. אז מה ההיגיון למנות מאמנים שלא הצליחו לחבר סגלים שמלאים בפליטי ומושאלי מכבי חיפה למכבי חיפה עצמה?? אין היגיון. פאניקה.
אם נדמה את מכבי חיפה עצמה לאדם, מכבי אחרי הדרבי הגיעה למצב שכל האזעקות הופעלו וכל הנורות האדומות דלקו, ובמקום לגלות 'בגרות' ולהמשיך בתהליך הבריא, היא רצה בבהלה חזרה הביתה, לביצה.

"גיא לוזון הוא מוטיבטור".
אה, וואלה?
אין מצב ששחקני כדורגל מקצועניים לא נכנסים לטירוף מ-30,000 אוהדי בית ו-6,000 אוהדי חוץ באשדוד, נתניה ופתח תקווה. הם לא צריכים עוד טירוף, הם צריכים מאמן שיכוון אותם מה לעשות עם הטירוף הזה על המגרש. הגיע הזמן לפרק את שקר המוטיבציה הזה. הרי יואב כץ במשך שנים מקרין לשחקני הפועל את רוקי לפני משחקים, על פניו שיא המוטביציה, לא? ראינו איך זה עובד. מכבי חיפה צריכה מאמן כדורגל, לא יועצת, גורו להעצמה עצמית או מדריך בתנועת נוער. הכדורגל, תתפלאו, לא מתחיל בק"ש ונגמר בטרנר. תעבירו ערוץ אחד לאחור אחרי הערוץ של יציע העיתונות שדוחף לנו כמועמדים את שני הליצנים הכושלים, ותראו איך האל סיטי, שכבר הייתה עם רגל וחצי בצ'מפיונשיפ, השתקמה הודות לגאון טקטי בשם מרקו סילבה, שלקח אליפות יוון וגביע בפורטוגל. קבלות וכדורגל, פשוט. לא גניבת דעת על מוטיבציה.

גם יובל נעים מוטיבטור, אגב. רק אומר.

הפן החברתי:

מאמן ישראלי מחזיר איתו לכפר גלים את העיתונאים, המקורבים וכל מה שנלווה לזה ועד שמכבי חיפה הצליחו למדר את תופעת ההדלפות – במינוי של מאמן ישראלי, מכבי חיפה בעצם מכשירה את הקרקע לחזרתה של התופעה. מאמן זר מנותק מכל זה, וראינו כמה זה חשוב מבחינת האווירה.

אז מה אתה מציע??

כמו בכל דיון פוליטי, גם כאן מגיע השאלה הנצחית, רק שהתשובה שלי היא מאוד פשוטה:
עד סוף העונה, הייתי רוצה לראות מאמן זוטר שיגיע כפלסטר. אריק בנאדו כבר עשה את זה בהצלחה לפני 4 עונות, גם איתי מרדכי הוא אופציה מעולה כיוון שהוא מכיר את המערכת ואת השחקנים.
בקיצור, רק מישהו מבפנים שמכיר כבר את המערכת ולא יביא איתו טינופת ואינטרסנטים מבחוץ. ובגדול,  אני חושב, אם זה לא היה מובן, שמכבי חיפה חייבת להמשיך בקו המאמנים הזרים. הייתי רוצה לראות על הקווים מאמן זר שהצליח בליגות דומות כגון קפריסין ויוון, כיוון שיש לרזומה שכזה שני יתרונות מאוד חשובים:
1) יהיה לו הרבה יותר קל להסתגל למנטאליות הישראלית, מרכיב חשוב ביותר.

2) מאמן שכבר הצליח במועדונים לחוצים ועוד בליגות שמשחקות כדורגל דומה, יוכל לתת מענה לצרכים של המועדון – מלחמה על תארים בטווח הרחוק והשגת ניצחונות בהתחלה (גם אם לא ביכולת מרהיבה) שיתנו ביטחון למערכת וישיגו מחדש את אמון הקהל והשחקנים, שזה הדבר הכי חשוב בקבוצה שחולה בפן המנטאלי.

אבל מה אני אגיד לכם, כנראה שעדיף מוטיבטור….