הבלוג ילווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
מרבית הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
עד שראיתי את ההרכב חשבתי לפתוח בכך שמבחינתי זה משחק העונה שלנו. כן, כבר בשלב הזה ודווקא נגד לסטר, ולא בגלל שזו האלופה, אלא בגלל שהגיע הזמן לראות משחק איכותי מלא ולא הבלחות. אחרי שלושת רבעי עונה + הכנה לליגה עם קלופ הגיע הזמן להתחיל לראות תוצאות ולנסות להבין לאן הקבוצה הולכת – לצמרת או לעוד עונת אמצע טבלה מבאסת.
ואז מתברר לי שלוברן פצוע ולוקאס בלם (לוקאס!!!), שמילנר שוב מגן וקוטיניו עייף ושגם היום קלופ לא מצליח לשמור על הרכב יציב.

לפחות חוזרים הביתה לאצטדיון משופץ, מרהיב וגדול יותר.

פינת הקלישאה:
"ההופעות שלנו עד עכשיו טובות יותר ממה שהטבלה מראה" (קלופ מתרגל טקסטים של רוני לוי).

תחושת בטן:
המשחק האחרון בחוץ מול לסטר היה אחד הגרועים שזכורים לי. הקלילות שבה ורדי הבקיע מעל מיניולה היתה מדהימה ומתסכלת.
מתוך 92 משחקים בין הקבוצות בליגה רק שלושה הסתיימו ללא שערים.
אני קצת פסימי. נראה לי שנפסיד 2-1.

המשחק:
הפתיחה אמנם קצת צולעת אבל לאט לאט האדומים משתלטים על המשחק.
אני אוהב להסתכל בפרסומות שרצות בצד, ומגלה שיש לקבוצה גלידה רשמית, אשכרה official ice-cream.
ואז התקפה מהירה שבסיומה פירמינו אמנם מבקיע, אבל הכוכבים האמיתיים הם מילנר עם המסירה וסטארידג' עם תנועה אדירה שמבלבלת את ההגנה.
שליטה אדומה מוחלטת ולפעמים נדמה לי שהשחקנים פשוט מנסים להתחכם יותר מדי. כל פעם שהם מייצרים דאבל פאס זה נגמר במצב ליד השער, כולל החמצה מדהימה של סטארידג'.

מהלך שמתחיל במסירת עומק נדירה ומוצלחת של לוקאס (תזכרו את זה…), ממשיך בעקב מרהיב (מתחכם?) של סטארידג' ששם את מאנה לבד מול שמייכל, 0-2 פשוט מרהיב.
הקבוצה בקונטרול והקהל באקסטזה עד ש…. לוקאס נותן אסיסט אדיר לורדי מול שער ריק וזה רק 1-2.
יש מישהו שמופתע? אמנם בד"כ הוא עושה עבירות מטופשות אבל כמעט תמיד הוא עושה טעות. והוא דווקא מתמחה ומצטיין במסירות רוחב…

מחצית שניה מתחילה כמו הראשונה בלחץ של לסטר ובהחמצה של סטארידג' לבד מול שמייכל, אבל אם לוקאס יכול לתת מסירת עומק אז גם לאלנה יכול להיות תכליתי ואפילו להבקיע בבעיטה נהדרת לחיבורים, אחרי אסיסט של וינאלדום. 1-3. האם אפשר להירגע או שעוד טעות בדרך?
הפעם אין עוד טעות ואחרי הגול כבר היתה תחושה שמהפיגור הזה לסטר כבר לא תחזור.
שמייכל ומיניולה המדמם כמעט מכל חלק בפנים מחליפים הצלות, עד ששמייכל מנסה ליירט מתפרצת ארבעים מטר מהשער, אבל מאנה עוקף אותו ומבשל את השני לפירמינו. 1-4.

שורה תחתונה:
החלק הקדמי עשה עבודה נהדרת בזכות יכולת אישית, מהירות, תנועה ללא הפסקה וללא כדור. סטארידג' עדיין לא חד אבל מעורב בכל האירועים החשובים ברחבה. פירמינו ומאנה היו יעילים ומעורבים ולאלנה כובש, בקיצור – ההתקפה גם יפה וגם אופה.
החלק האחורי ממשיך לגמגם בכלל ולשקשק בפרט בכל קרן או הוצאת חוץ ארוכה לתוך הרחבה. כל מסירה ליד הרחבה במחצית השניה לוותה בקולות של הוווו מהקהל בציפייה לטעות או עוד איבוד מטופש.
הקישור האחורי השתפר, אבל לסטר בהחלט לא ברמה הגבוהה במרכז המגרש.
משחק נהדר, אבל אני עדיין לא משוכנע שפתרנו את הבעיות מול המסתגרות שיגיעו בעתיד, והיציבות עדיין דרושה הוכחה.

ממשיכים ברכבת ההרים והיום בתחושה אופטימית.