השבוע יצא באתר הספורט הבריטי (והמעולה) "דה אתלטיק" מיני סדרת פודקאסטים בשם "ניימאר: ההעברה ששינתה הכל", במשך 3 פרקים עיתונאים ופרשנים מכסים מכל כיוון את העברת ניימאר לפריז סן ז'רמן ב2017: מה היה הרקע לה, מה גרם לה, ואיך היא שינתה סדרי עולם בכדורגל.
Credit to "PSG – Paris Saint-Germain" Facebook page
עסקת ניימאר הייתה עסקה מטורפת, בומבסטית. שחקן שנמנה על חמשת השחקנים הטובים בעולם עובר בין שתי ענקיות אירופאיות תמורת סכום שלא רק שהוא שובר שיאים, אלא שהוא גדול יותר מפי 2 מהשיא הקודם. העברת ניימאר לפריז, לצד אירועים אחרים שקרו בקיץ 2017, סימנו את ניצחון הכסף הגדול וההשתלטות הסופית שלו על הכדורגל האירופי, קבוצות כמו פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי הראו שבסוף אפשר להוציא מספיק כסף כדי לזכות בתארים ושבסופו של דבר, לאופ"א אין הרבה מה לעשות נגד זה.
ולכן זה כל כך מעניין שהעסקה שאולי תשנה את הכדורגל העולמי בשנים הקרובות היא עסקה בין שני מועדונים שלא ממש נמנים על הטופ של אירופה, תמורת סכום כסף די זניח. כמעט שנה אחרי, צריך להתחיל לדבר על ההשפעות הנוכחיות ולתהות לגבי ההשפעות העתידיות של העברה אחת: העברת ארלינג האלאנד לדורטמונד.
אחד הדברים שמספרים בפודקאסט על ניימאר זה שכילד הוא גדל תחת אור הזרקורים, כבר מאז שהוא היה בן 13 הוא היה מפורסם ברחבי ברזיל בתור הכוכב הבא. עוד לפני שעלה לשחק את הופעת הבוגרים שלו במדי סנטוס כל האוהדים כבר ידעו מי הוא, עוד לפני שדרך על אדמת אירופה סרטוני ביצועים שלו קיבלו מיליוני צפיות ביוטיוב, כשהוא חתם בברצלונה הוא הגיע עם הייפ עצום מצד אנשים שלא באמת ראו אותו משחק.
בהשוואה לניימאר, האלאנד גדל תחת אור זרקורים מצומצם בהרבה. מי שידעו על קיומו היו בעיקר סקאוטים, אנליסטים, ועיתונאים שאולי עשו את העבודה שלהם ממש טוב, אבל לא היו במיינסטרים. את כניסתו הראשונה לשיח הציבורי האלאנד עשה בכלל כאנקדוטה: במונדיאל הנבחרות הצעירות ב2019 הוא כבש תשיעייה נגד הונדורס, אלה היו 9 השערים היחידים שלו בטורניר שהספיקו לו כדי לזכות בתואר מלך השערים, אבל כמובן שאף אחד לא לקח את זה ברצינות. מה שעוד לא לקחו ברצינות זה את המעבר שלו לרד בול זלצבורג חצי שנה לפני כן.
הקבוצה מאוסטריה, שידועה במחלקת הסקאוטינג המטורפת שלה, זיהתה את הכישרון שלו והחתימה אותו בינואר 2019, וכשהאלאנד התחיל את עונת 19-20 עם קצב כיבושים לא הגיוני בליגה האוסטרית הוא עדיין נשאר כסוג של אנקדוטה. בכל זאת, זה לא מאוד קשה לכבוש בקצב מטורף בליגה האוסטרית (תשאלו חלוצים ישראלים). כדי להיכנס באמת לשיח הציבורי, האלאנד היה צריך לחכות למשחק הראשון שלו בליגת האלופות. זה אמנם היה מול גנט, אבל שלושער במשחק בכורה בליגת האלופות בהחלט משך תשומת לב. גם הראיון המעט ביזארי אחרי המשחק משך עניין סביב דמותו המסתורית של האלאנד. בהמשך הגיעו שערים גם נגד נאפולי וליברפול והאלאנד סיים את שלב הבתים עם 8 שערים שגרמו לכולם להבין שהוא לגמרי הדבר האמיתי.
בעקבות הכושר הנהדר של האלאנד, התחילו להגיע הצעות, ולא מעט. דיווחים על התעניינות מצד ברצלונה, ריאל מדריד, יובנטוס ומנצ'סטר יונייטד צצו בכל עבר, ולכן מה רבה הייתה ההפתעה שבסוף דווקא בורוסיה דורטמונד היא זאת ששמה את ידה על הענק הנורווגי.
צריך להסביר משהו. דורטמונד אמנם מועדון גדול יחסית, עם הרבה קהל והשתתפות כמעט קבועה בשמינית גמר ליגת האלופות, אבל לא מדובר במועדון מאוד עשיר. למעשה, כל קבוצה אחרת שהוזכרה בהקשר של האלאנד הייתה יכולה להציע יותר כסף ממנה, ככה שכסף הוא לא מה שעמד מאחורי הבחירה הזו, גם לא הרצון לזכות בתארים, משהו שדורטמונד לא ממש עושה בשנים האחרונות, וסביר להניח שגם החלום של האלאנד לא היה לשחק בזיגנל אידונה פארק. מה שבסוף עמד מאחורי הבחירה של האלאנד בדורטמונד, היא האמונה שדורטמונד זה המועדון הנכון בשבילו בשלב הזה של הקריירה שלו. הרי הוא היה יכול לחתום במועדון גדול יותר, עם יותר כסף או יותר הצלחה, אבל מה היה מבטיח לו שם מקום בהרכב? ומה היה מבטיח לו שימשיכו לשחק איתו גם בתקופה לא טובה? או שהכדורגל יהיה התקפי ושהוא יוכל לכבוש הרבה שערים? כלום.
לעבור למועדון גדול בגיל 19, אחרי שהוא בסך הכל כיכב בליגה האוסטרית, היה הימור על הקריירה שלו, והאלאנד רצה ללכת למקום שבו הוא יוכל לשדרג את המנייה שלו. דורטמונד הייתה המקום המושלם לזה: קבוצה שידועה בכך שפיתחה לא מעט צעירים בשנים האחרונות (דמבלה וסאנצ'ו לדוגמא), שמשחקת כדורגל ישיר והתקפי עם הרבה גולים, וחוסר בחלוץ מרכזי הבטיחו להאלאנד תפוקה גבוהה. ואכן, מאז שחתם בדורטמונד האלאנד שיחק במדיה 32 משחקים בהם כבש 33 שערים, מספרים לא סבירים בעליל בטח ובטח לשחקן בן 20. היום הוא נחשב לאחד החלוצים הטובים בעולם עם פוטנציאל להפוך לאחד הגדולים בהיסטוריה. דורטמונד הרוויחה לא רק שחקן גדול אלא גם פוטנציאל כלכלי אדיר, היא קנתה את האלאנד ב30 מיליון יורו ותמכור אותו כנראה ביותר מ100 מיליון יורו, רווח עצום בהתחשב בכמה מעט זמן עבר. בסופו של יום דורטמונד השיגה שחקן ענק ונכס כלכלי חשוב מאוד לא בגלל שהיא הציעה לו יותר כסף מהאחרות, אלא כי היא הציעה לו מודל מקצועי שהרבה יותר מתאים לו.
ועכשיו לשאלה החשובה. האם עסקת האלאנד שינתה ועוד תשנה את פני הכדורגל? עוד מוקדם לומר, אבל אני מאמין שכן. יותר ויותר קבוצות מתחילות להשקיע במודל מקצועי שיתאים לשחקנים צעירים כדי למשוך אותם. אפשר לציין לדוגמא את ליל מהליגה הצרפתית שהצליחה להחתים בקיץ את ג'ונתן דייוויד, מלך שערי הליגה הבלגית בדיוק מהסיבה הזאת. קבוצות כמו דורטמונד, ליל, אייאקס, לברקוזן ופורטו הופכות את עצמן לחממת גידול לצעירים ומבססות על כך את המודל הכלכלי והמקצועי שלהן.
גם מהצד השני מתחילים לראות שינוי: יותר ויותר שחקנים לא מחפשים דבר ראשון את המעבר למרכז הבמה ולכסף הגדול, אלא לומדים מהסיפור של האלאנד ומבינים שאפשר לבנות את הקריירה לבד ובשלבים. נכון, זה הימור וייתכן שהקריירה שלהם תתקע במקום, אבל ממבט על קל לראות שהרבה פחות פטאלי להיכשל בפורטו מאשר במנצ'סטר יונייטד.
שוב, זה עוד מוקדם לומר, אבל ייתכן וההעברה של האלאנד לדורטמונד לפני כשנה תשנה את כללי המשחק, ועוד כמה שנים ילד הפלא הברזילאי הגדול הבא לא יעבור מדרום אמריקה לברצלונה, אלא בכלל לבאייר לברקוזן.
