עוד מעט נשב כולנו סביב שולחן ארוחת החג, בין טבילת התפוח בדבש והאזנה לבדיחות הקרש של הדוד, סביר שנשמע את הברכה הבאה – "יסתלקו אויבך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו". כלומר, אלוהים יסלק מקרבנו את כל אויבינו, שונאינו ומבקשי רעתינו, וטפו טפו – לא חסרים כאלה.
במשך עשרות השנים האחרונות הספורט הישראלי צבר הישגים מעוררי השראה ופורצי דרך – באולימפיאדות, אליפויות עולם ואירופה. היו גם כשלונות ונקודות שפל, אבל מי עומד מאחורי הכל? ובכן, לא אנחנו. נכון, זה לא פסח, ובכל זאת אנחנו שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? בכל הלילות אנחנו מחפשים תירוצים לכשלונות, לנפילות ולאירוע השפל של הספורט הישראלי, והיום? במיוחד לכבוד תקופת החגים הבאה עלינו לטובה (כאילו חודשיים של חופש גדול לא הספיקו למאות אלפי תלמידי מערכת החינוך, המורים וכיו"ב), נחפש את חמשת האשמים, שבגללם אנחנו צריכים לאכול הרבה סלק, והם – רצוי שיצומו ביום כיפור.
*הערה: הכתבה הומוריסטית, אין שום כוונה לפגוע באיש.
לא נכנסו לטופ 5, אבל בהחלט ראויים לאזכור:
– ז'ליקו אובראדוביץ': בחור די חביב ושועל כדורסל מדהים, אחראי לכל כך הרבה ניצחונות כואבים על מכבי תל אביב והגדול מכולם עם פנאתינייקוס בגמר היורוליג ב-2011.
– לאו מסי: שלא תחשוב ששכחנו את הכניעה שלך ללחץ הבינלאומי וביטול משחק הידידות בירושלים, אתה הפסדת אחר כך במונדיאל, לא אנחנו.
– רובן ראיוס: על הפציעה המחרידה שגמרה את הקריירה של רפי דהן המוכשר.
– דניס רודמן: מודים שהחברות הקרובה שלך עם מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און מחממת את הלב ומפחידה אותנו יותר ויותר בו זמנית.
– ג'ון טרי: אגדת כדורגל ושחקן נשמה, אבל ההחלקה שלך על הכדור בגמר ליגת האלופות ב-2008 מנעה מאברהם גרנט תואר אירופי היסטורי.
מקום חמישי – אנדראס הרצוג
מפתיע הא?
לא אשקר, וודאי שאנדראס הרצוג יכול להוביל את ראש הרשימה הזו, מבחינת האשמה שלו על אחד מהרגעים הטראגיים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי – השער הדרמטי שהבקיע בתוך תוספת הזמן בבעיטה חופשית במדי נבחרת אוסטריה, באשמתו הנבחרת פספסה את המקום בפלייאוף מוקדמות מונדיאל 2002.
הוא אכן היה מאייש את המקום הראשון ברשימה זו אם לא ההודעה על מינויו למאמן נבחרת ישראל שתפס את כולם לא מוכנים והפתיע רבים. גם את אייל ברקוביץ'.
גזר הדין: הצער הכבד שגרם לנו הרצוג כשהבקיע את השער הטראומטי ההוא ברגע האחרון נחקק לנו בזיכרון הקולקטיבי, ואין ספק שיש פה עילה מוצדקת לבקשת סליחה.
בשורה התחתונה, אנדארס הרצוג הוא מאמן נבחרת ישראל, ואנחנו צריכים לכבד ולהבין את זה – עד שיפוטר, במוקדם או במאוחר, וכשזה יקרה – אנחנו נהיה כאן כדי להזכיר לכם את השער ההוא ב-2001.
מקום רביעי – אלי טביב
קדימה, שיקום מי שלא חושב שטביב, הבעלים בדימוס של הפועל כפר סבא, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב, חייב לבקש סליחה גדולה מצופי הכדורגל הישראלי בכלל ואוהדי ירושלים, הפועל וכפר סבא בפרט.
גילוי נאות – אין לי שום אינטרס לבקר או לא לבקר את אלי טביב, האמת היא שאין לי שום דבר נגדו, להפך – אני חושב שהוא בהחלט מבין ספורט, אבל הוא פשוט לא תרם בשום צורה לכדורגל הישראלי.
בין השנים 1996 ל-2008 שימש טביב כבעלים של הפועל כפר סבא, במהלך השנים החליטה אגודת הפועל כפר סבא לפעול להשבת הקבוצה לידיה, טביב נלחם במלחמה מתוקשרת ולא נעימה עם הפועל כפר סבא ובעונתו האחרונה במועדון לטביב נמאס – הוא הפסיק לתמוך במועדון והקבוצה ירדה מליגת העל לליגה הלאומית.
תוך כדי תהליכי העברת הבעלות על כפר סבא החל טביב להיות מעורב בבעלות על קבוצת הפועל תל אביב. ושוב, באפריל 2012, אחרי שהאוהדים האדומים מחו רבות נגד אופן בעלותו של טביב הכריז כי הוא מעמיד את הקבוצה למכירה בשל ההטרדות והאלימות שהופנו כלפיו וכלפי בני משפחתו.
אחרי זמן קצר ללא קבוצה בבעלותו, החל טביב להתעניין ברכישת מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים מידיו של ארקדי גאידמק, וזכה לתמיכת האוהדים, לקראת עונת 2013/2014 נכנס טביב באופן רשמי לתפקיד. וכזכור שוב טביב הפיח תקווה בקבוצה, הגיע להישגים נכבדים והתרסק איתה ביחד.
אני לא יודע מי תהיה הקבוצה הבאה שתיפול לידיו של אלי טביב, אבל יודע שיש סיבה לתחושות הרעות בקרב אוהדי הקבוצות שבבעלות טביב. יש הצלחה – זכייה בדאבל עם הפועל תל אביב והעפלה היסטורית לליגת האלופות, התמודדות באירופה עם בית"ר ירושלים, אבל אין המשכיות, אין רכש, אין השקעה בנוער, כל שחקן שהמנייה שלו עולה מיד נמכר – אין עתיד.
גזר הדין: כמו לאכול חפיסת שוקולד לפני מבחן חשוב, כך הקבוצות של טביב. עלייה באנרגיות ובאנדרנלין, הגעה לשיא ואז התרסקות – נפילת סוכר או ירידת ליגה (במקרה של הפועל תל אביב וכפר סבא כשגם בית"ר לא הייתה רחוקה משם). טביב חייב לעצור, אני לא רואה תסריט של הצלחה בקבוצת כדורגל ישראלית נוספת והנזק שנעשה בתקופת הבעלות שלו בשלוש הקבוצות הישראליות האחרונות שהחזיק הוא סיבה מספיק טובה להתנצל.
מקום שלישי – לברון ג'יימס
בבוקר יום שישי, ה-22 בינואר 2016, הוכה עולם ה-NBA בתדהמה, דיוויד בלאט, מאמן קליבלנד קבאלירס פוטר מתפקידו, כל זה כשהוא מוביל את קבוצתו למאזן 30-11 ולמקום הראשון במזרח.
פרשן ה-NBA המצליח מארק סטיין חשף את החוויות שלו מהקרבה לספסל קליבלנד במהלך העונה הראשונה של בלאט על הקווים, "באופן מעשי, לברון ביקש פסקי זמן וערך חילופים. במקרה אחד שראיתי, הוא ניענע את ראשו בהפגנתיות במחאה על מהלך שבלאט תיכנן, והמאמן נאלץ לשנות את המהלך בפני כל הקבוצה". לברון ג'יימס חברים וחברות – הוא לא פחות מאחד האחראיים העיקריים לפיטורים של דיוויד בלאט, באותו זמן, יקיר האומה.
לברון ג'יימס הוא לא אנושי, בעיקר בזכות היכולות הפיזיות הנהדרות שלו שהופכות אותו לשחקן על, אולי אחד הגדולים שידע הכדורסל, ובכל זאת, הציבור הישראלי לא ציפה או שלא רצה להאמין שלברון ישלח את בלאט הביתה. בלאט, לאורך כל תקופתו בליגה הטובה בעולם נחשב לאנדרדוג – מאמן אירופאי, חסר ניסיון באמריקה ולמרות הזכייה עם מכבי תל אביב ביורוליג והמדליה האולימפית עם רוסיה – דל הישגים מרשימים בזירה העולמית. בכל פעם שבלאט קיבל התייחסות טובה משחקן שלו, מאמן בליגה או מפרשן בכיר שמחנו, גם כשהוא העפיל לגמר הפלייאוף וכמעט נגע באליפות – הציבור הישראלי תמך ובעיקר פירגן. וכן, ייתכן מאוד שלברון ג'יימס וטיירון לו ערבו לקואץ' בלאט וחיכו למשבר הראשון – שהגיע בדמות התבוסה מול גולדן סטייט, כדי לשלוח אותו לטורקיה.
גזר הדין: לברון ג'יימס המשיך לדרוס את כל מה שעמד מולו וזכה באותה העונה באליפות ה-NBA עם עוזרו של בלאט, אך מאז הוא לא הצליח לשחזר את ההישג כששוב עמדה מולו החבורה המוצלחת של הווריורס. בקיץ האחרון עבר לשחק בלוס אנג'לס לייקרס וינסה לדרוס גם את מורשתו של קובי בראיינט.
מקום שני – דימיטרי פיטרס
אולימפיאדת לונדון 2012 לא ממש האירה פנים לספורטאינו החסונים שחזרה ארצה ללא מדליה ועם תחושת החמצה גדולה. כולם יסכימו שתחושת ההחמצה הגדולה ביותר הגיעה מענף הג'ודו, בעיקר מהג'ודוקא הישראלי המבטיח, אריק זאבי, שנוצח מוקדם מהצפוי.
זאבי פתח את דרכו במשקל עד 100 ק"ג בקרב מול הג'ודוקא הגרמני (עוד נחזור לזה) דימיטרי פיטרס, על פניו לא הקרב הקשה ביותר שיכול היה לקבל, זאבי החזיק מעמד 43 שניות בלבד לפני שהגרמני ניצח באיפון מהיר לאחר שהישראלי נאלץ להיכנע.
אפתח בציטוט: "במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על דימטרי פיטרס – אינני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, מאות אלפי חובבי ספורט אולימפי קטגורים". אני לא מפחד להגיד את זה, פיטרס הוא אחד האנשים היחידים בעולם שגרמו לי טראומות ילדות ממש קשות. הייתי עוד קטן ונרגש לקראת האולימפיאדה בלונדון, והג'ודוקא הגרמני פשוט ריסק לי את הלב לרסיסים, ולא רק לי, גם לציבור ספורט אולימפי שלם.
אני פונה לליבך, פיטרס, למה דווקא זאבי? לא יכולת למצוא ג'ודוקא בתחילת דרכו? כזה שיש ממנו קצת פחות ציפיות, אני מבטיח לך שלא היינו כל כך כועסים.
הנה לך, הפכת לאויב הציבור.
עוד עוונות לרעתו?
– בקרב על מדליית הארד באליפות אירופה בשנת 2006 ניצח פיטרס לראשונה את אריק זאבי, זה כאמור לא הספיק לו, והוא חזר לעשות זאת שוב.
– אחרי שגבר על זאבי בסיבוב הראשון, גבר פיטרס על יריבים נוספים והפסיד רק בחצי הגמר, בסופו של יום הוא זכה במדליית הארד אחרי שניצח את מזידין סאידוב מאוזבקיסטן, מדינה שמקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים עם מדינת ישראל מאז שנת 1992 והביאה לארץ את אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר ואת מרק הבאחש.
– עוד לא סלחנו לגרמנים על כל מה שהם עשו לנו.
גזר הדין: בניגוד לזאבי, פיטרס עדיין לא פרש מג'ודו פעיל, לאולימפיאדה בברזיל הוא לא העפיל, והוא מדורג במקום ה-199 בעולם. פיטרס רחוק 192 מקומות מיורשו של אריק זאבי, הג'ודוקא הישראלי הצעיר – פיטר (זה באמת קטע ענק) פלצ'יק אשר מדורג במקום ה-7 בעולם, הא לך.
מקום ראשון – מוחמד סאלח
ב-6 באוגוסט 2013 אירחה מכבי תל אביב באצטדיון בלומפילד את באזל למשחק גומלין במסגרת מוקדמות ליגת האלופות האירופית בכדורגל. מלבד העניין הספורטיבי, עורר המשחק עניין גם בהיבט הפוליטי. בבאזל שיחק דאז כדורגלן מצרי מוכשר, אך עדיין אנונימי ושמו מוחמד סלאח. סאלח פוגש את מכבי תל אביב עם דילמה נוראית – לבוא או להחרים. על סלאח הופעל לחץ עצום לא להפגין שום סממן ידידותי כלפי הקבוצה הישראלית, וגם לא להגיע למשחק הקובע בארץ, הרשתות החברתיות במצרים סערו.
תראו מה זה מקצוען – הוא בחר שלא להחרים (על פניו – בחירה ספורטיביות) והחליט בכל זאת לנחות בנתב"ג כדי להחריב את חלום הצ'מפיונס. ממש כך, "אסור שדגל הכיבוש יונף בליגת האלופות" ו-"במחשבותיי אני הולך לשחק בפלסטין ולא בישראל, אבקיע שם ואנצח. הדגל הציוני לא יונף בליגת האלופות" הם רק חלק מהדברים שאמר לאחר ההחלטה. בסופו של דבר באזל וסאלח ניצחו וההחלטה התבררה כנכונה – אבל ממש לא טובה לצהובים.
גזר הדין: מצטערים, ממש לא "סאלחנו". באותה עונה סאלח שלנו גבר על מכבי תל אביב בדרך להעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, ויותר מזה, הוא שידרג עצמו בחלוף השנים והפך לסופרסטאר במדי ליברפול האנגלית ולשחקן המצטיין בפריימר-ליג.
