אם הייתי צריך לסכם את המשחק הזה בשתי מילים, הייתי אומר: רגשות מעורבים. בכדורגל, לעתים רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שהסתיים ב-0:0. לעתים עוד יותר רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שבו אתה מאוכזב מהתוצאה. מבולבלים? לא נורא, מיד אסביר, אבל לפני כן – אנקדוטה קטנה:
המשחק נערך בדיוק ביום ההולדת שלי (33, תודה ששאלתם. זקן). בשנים האחרונות כל המשחקים של מכבי שנערכו ביום ההולדת שלי או בסמוך אליו הסתיימו בניצחון: ב-2012 זה היה 0:4 גדול על האלופה דאז קרית-שמונה, ב-2013 השלישייה המפורסמת מול אותה חיפה ששברה את נאחס קרית אליעזר, ב-2016 חמישיה מהדהדת בדרבי. מאד קיוויתי למתנת יום הולדת נוספת מהצהובה האהובה שלי. זה היה קרוב.
ובחזרה למשחק – זה השלב שבו תשאלו "אז רגע, אתה מרוצה או מאוכזב?"
אז ככה: אני מאוכזב מהתוצאה, אני מרוצה מאיך שהקבוצה שלי נראתה. המחצית הראשונה היתה שווה שער ומעלה. שני כדורים לקורה הצילו את חיפה מספיגה. הצירופים בהתקפה עבדו יפה, הלחץ העניק לנו שליטה מוחלטת, הירוקים לא נראו כמעט על המגרש. ואז משום מקום הגיעה טעות שבחיים לא היינו מצפים לה ועוד מהשחקן שהכי פחות היינו מצפים שיעשה אותה. בן-חיים הוא לא רק השחקן הכי טוב והכי חשוב בהגנה שלנו, זו לא תהיה הגזמה לומר שהוא השחקן הכי חשוב בקבוצה. מנוסה, מקצוען, פייטר, משרה הרבה ביטחון על השחקנים שסביבו, בעיקר הצעירים. ופתאום הוא נרדם. ברגע שנשלף האדום תפסתי את הראש כ"כ חזק שכמעט תלשתי אותו מהמקום.
רבע שעה ארוכה מאד של הפסקה ואני שובר את הראש מה עושים עכשיו כאילו שאני המאמן של מכבי. לעשות חילוף? לשנות מערך? לשחק קדימה? אחורה?
דבר אחד היה לי ברור: אסור לנו לשחק על תיקו. אחרי הכל יש לנו קבוצה יותר איכותית ואנחנו יכולים להפעיל לחץ. אסור לתת לחיפה לשלוט וללחוץ.
המחצית השניה היתה מפגן אופי מרשים. מכבי שיחקה כדורגל חכם וסבלני והמשיכה את השליטה במגרש. מה שאהבתי במיוחד הוא את ההקרבה והמחויבות. אצילי שלא ויתר, דוידזאדה שהיה פשוט נפלא, ייני שכהרגלו נתן משחק שקט וטוב. רודריגז היה לא רע בכלל, לקראת הסוף הוא התעייף, אבל אני מאמין שכשייכנס לכושר נראה ממנו דברים יפים. באבין הראה שיפור ניכר. עטר עדיין קצת חלוד, אבל הוא עוד יקרע רשתות. צריך לזכור שיש למכבי גם לא מעט פצועים וזה קצת מקשה על הרוטציה. בשורה התחתונה יש עם מה לעבוד ואם ג'ורדי ומקלארן יעבדו נכון, כשהפצועים יחזרו תהיה למכבי קבוצה מפחידה.
ממכבי חיפה נשאר רק השם. היו ימים שאחרי הרחקה כזאת הירוקים היו מפרקים את הצהובים לגורמים. הייתי בטוח שמפתיחת המחצית השניה הם יתנפלו על שחקני מכבי ויפעילו לחץ מאסיבי. בפועל הם המשיכו את אותו משחק איטי ומשעמם. נכון שהפציעה של אזולאי, שהיה מעולה מול רעננה, פגעה בהם, אבל זה עדיין לא מצדיק מפגן כדורגל כ"כ חלש. ביתרון מספרי הם הפסידו כמעט בכל פרמטר במגרש ואחרי ההרחקה של בן-הרוש היה ברור שהם יסתפקו בתיקו. נכון שזה שלב מוקדם, אבל אם לוזון לא יצליח לגרום לסוויץ' רציני בקבוצה שלו, האוהדים שלה יצטרכו לסבול עוד שנה מאכזבת במרכז הטבלה.
הליגה השנה נפתחה בצורה מאד מאד מעניינת. ב"ש פתחה לא טוב, אבל אין לי ספק שתשתפר בהמשך, בית"ר עושה רושם של קבוצה שהפעם לא תסתפק במקום השלישי ובכלל, נראה שאין משחקים קלים. עם קבוצות כמו נתניה והפועל חיפה שמסתמנות כסוסים השחורים של הליגה זה הולך להיות צמוד, קשה וארוך. יחד עם העומס של אירופה צפויה עונה מתישה. אז לא צריך לצאת בהצהרות, אבל מכבי הנוכחית בהחלט יכולה וצריכה להיות חלק ממאבק האליפות. ושתהיה לנו שנה טובה, מתוקה וצהובה.
