תמיד אומרים עליי שאני בחור נוסטלגי, כנראה שצודקים, זה לא משהו שאני שולט בו. אני אוהב את מלך האריות, הישנים של אייל גולן ודרק רוז. אחת האהבות הגדולות שלי סיפק לא מזמן שיא קריירה, אחרי שנים בהן הספיק להיות ה-MVP הצעיר בליגה, ומאז להיפצע, להיפצע שוב ולהיפצע עוד קצת (כולל במשחק אחרי ההפצצה).
הנה לכם ארבעה שחקנים נוסטלגיים שתחייה מחדש שלהם תיקח את הקבוצה שלהם צעד אחד קדימה בליגה.
דרק רוז
מי שצפה בדרק רוז מול יוטה יכול לנסות להתרפק על עונת ה-MVP של 2011, אבל לדעתי זאת תהיה טעות. זה לא בהכרח אומר שרוז לא יכול לחזור להיות שחקן דומיננטי, אבל רוז לא אותו שחקן מהתקופה בשיקגו. הפציעות לקחו חלק גדול מאוד מהמשחק שלו – האתלטיות והאימפולסיביות (שאולי גם פצעה את רוז) שהיו שייכות רק לו ולממבה הכחולה (ווסטברוק).
מהדו קרב הזה רק ווסטברוק יצא חי. רוז היום הוא עדיין שחקן שניחן במהירות מדהימה, זריזות ויכולת חדירה לסל. הוא שיפר משמעותית את יכולת הלייאפ שלו ויצר לעצמו יכולת סבירה לקליעה משלוש. מינסוטה עברה קיץ הזוי עם סוגיית ג'ימי באטלר שמסרבת להיגמר. כנראה שזה יסתיים בטרייד ומישהו יצטרך למלא את החלל שבאטלר ישאיר. אולי רוז?
מילת המפתח היא המשכיות, הלוואי ותחזור לליגה דרק, מינסוטה צריכה אותך, הליגה צריכה אותך.
טייריק אוונס
האגואיסט שמשחק עם כספי ובחיים לא מוסר – כך השתרבב לו שמו של טייריק אוונס אצל רוב הישראלים כששיחק לצד כספי בסקרמנטו. רוקי השנה של 2010 הוא שחקן בעל יכולות התקפיות סופר מרשימות, אבל ראש שלא לגמרי נמצא במקום בלשון המעטה, עם לא מעט פציעות שהביאו את הקריירה שלו עד ללהיות רול פלייר באינדיאנה.
התחרות שלו על עמדת הגארד הפותח או השחקן השישי לא קשה מידי מול קורי ג'וזף ודארן קוליסון, אוונס פשוט צריך לסדר את הקופסא ולחזור להיות דומיננטי כמו אז, ואינדיאנה תרוויח בענק, או לפחות כשאולדיפו יצטרך אוויר לנשום.
ראז'ון רונדו
השחקן היחיד בלייקרס שאיי קיו הכדורסל שלו קרוב לשל לברון. לפני כמה שנים, כשרונדו היה בשיאו בבוסטון, זה היה כמעט (אולי) לא פייר לשים אותם יחד באותה קבוצה.
היום שניהם באמת משחקים יחד בלייקרס, ואם רונדו יחזור להציג את יכולתו בשיאו הלייקרס יהיו מועמדים חזקים בפלייאוף. הרכז מעולם לא היה שחקן שקולע הרבה למעט הבלחות, אבל היכולת שלו לבצע את הפיק אנד רול עם הגבוה, מציאת קלעים במיקום מושלם, הטעיות מדהימות בדרך לסל, ביחד עם טריפל דאבלים שרונדו פעם התמחה בהם הם יוצאי דופן בכל קנה מידה.
ובכל זאת, רונדו מרבה לאבד כדורים מהתחכמויות יתר, מתעמת עם המאמנים שלו לא מעט על סוגיות טקטיות ובכך מאבד מהם לגיטימציה לשחק. עם לברון אפשר לקוות שרונדו מוריד מעצמו את תפקיד הכוכב/מאמן/ושאר הפירות ויתן לוולטון ולברון לבנות פרויקט חדש בלייקרס, שעשוי בסוף לאיים על גולדן סטייט.
דווייט הווארד
הווארד עבר קיץ שגם גדולי חוזי העתידות היו מתקשים לחזות. מי שהיה כוכב על במשך שנים רבות בליגה הועבר בטרייד לברוקלין ומשם נחתך כמעט מיד. מי שהחתימה את הווארד אחרי לא מעט זמן שהיה שחקן חופשי היא וושינגטון וויזארדס. הווארד היה פצוע עד עכשיו, אבל חזר עם משחק של 20 נקודות ואחריו דאבל דאבל, עוזר לוושינגטון סוף סוף לנצח.
שיתוף הפעולה עם צמד הגארדים האיכותי של וושינגטון, בראדלי ביל וג'ון וול, נראה מבטיח לפרקים, אבל עדיין לא ברור אם ההימור של וושינגטון ישתלם לה. אני בהחלט מתגעגע למי שהיה אחד הסנטרים הדומיננטים בליגה עד לא מזמן.
